גבר מתלונן בפני רופאו כי לאחרונה הבחין בצמיחת שד אחד. לאחר בדיקה פיזיקלית שעורך לו רופאו, נשלח החולה לבדיקת ממוגרפיה כדי לשלול ממאירות וקיומו של סרטן השד.


החולה ביצע את בדיקת הממוגרפיה, שנתפרשה כתקינה. עם זאת, בשורת ההמלצות נרשם כי רצוי שהחולה יבצע בדיקה אנדוקרינית (הורמונלית). הרופא המטפל אינו מתייחס להמלצה, והחולה לא נשלח לבצע בדיקה זו.


בחלוף זמן מה, שב החולה אל רופאו עם תלונות על כאבי בטן, השמנה בטנית, עייפות, חוסר חיוניות ולחץ דם גבוה. הרופא אשר מכיר מקרוב את החולה, מתייחס אל תלונותיו של החולה במנותק לגמרי ממצבו הרפואי הידוע באותה עת (צמיחת שד אחד). הרופא ממליץ לחולה על טיפול תרופתי נגד יתר לחץ הדם ועל דיאטה מתאימה לשם ירידה במשקל, וכן על תרופות שנועדו לסייע לפעולות העיכול.


אילו היה החולה נשלח לבצע את הבדיקה שהומלצה על ידי מכון הממוגרפיה, התסמונת שממנה סבל הייתה מתגלה בשלב מוקדם


על אף זאת, לא חל כל שיפור במצבו של החולה אלא ההיפך מכך. החולה חש כי מצבו מתדרדר מיום ליום, ובדיעבד משהוחלף הרופא ברופא אחר אשר חשד במראהו של החולה, התברר כי התופעות השונות שעליהן התלונן החולה הצביעו על תסמונת קושינג, תסמונת נדירה שמקורה בהפרעה אנדוקרינית מיותרת הכליה, וקרצינומה של האדרנל.


ברור לפיכך כי אילו בוצעה בדיקה אנדוקרינית מיד לאחר בדיקת הממוגרפיה, ניתן היה לגלות קיומה של התסמונת, מאחר שהחולה היה נשלח בעקבותיה גם לבדיקת אולטרסאונד ובדיקות דימות שונות אשר היו מצביעות בעליל על קיומה.


מהו הדין במקרה של התעלמות רופא מהמלצת מכון רפואי לביצוע בדיקות נוספות על אלו שביצע המכון, והאם ניתן לומר כי התעלמות זו מהווה רשלנות רפואית?


תובע העותר לקבלת סעד של פיצויים כנגד רופא שהתעלם מהמלצה רפואית לבצע בדיקות נוספות, חייב להתכבד ולהוכיח כי התעלמות הרופא מקורה ברשלנות שלו, וכי עקב התעלמות זו נגרמו לו נזקים בני פיצוי. במילים אחרות, החולה התובע יצטרך להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין התעלמות הרופא מהמלצות המכון ואי ביצוע הבדיקות במועד, ובין גילוין של המחלות באיחור ניכר והנזק שאירע לו עקב כך.


רשלנות וחוסר תשומת לב או החלטה רפואית ומקצועית?


התעלמות הרופא יכולה להיות פשוטה ופסיבית, כגון מחדל מלקרוא לעומק את דף תוצאות הבדיקה או לא לייחס להמלצה משקל כלשהו, בהיותה המלצה שגרתית, גורפת וקבועה. מצד שני יכול והתעלמות הרופא באה לאחר שקילה של המלצת המכון והחלטה כי אין לבצע את הבדיקה.


המקרה הראשון מצביע על התעלמות עקב זלזול או חוסר תשומת לב, ונראה כי לא יקשה על בית המשפט לקבוע כי הרופא התרשל וכי החולה זכאי לפיצוי, משום שמדובר ברשלנות גרידא הזועקת לשמיים ואף מקוממת. לא כן במקרה השני שבו החליט הרופא כי לדעתו אין לבצע בדיקה נוספת, לאחר שקילה של כל העובדות והתלונות של החולה ובדיקה קפדנית של תוצאות הבדיקות שביצע כבר החולה.


לא כל טעות בשיקול דעתו של הרופא היא רשלנות רפואית


ברור כי במקרה של התעלמות או מחדל בקריאה של מסמך רפואי, אשר יכולים היו למזער או להקטין את נזקיו של החולה ואשר גוררים נזק רפואי כבד ביותר, נטיית הלב והמשפט היא להכריע לחובת הרופא. לעומת זאת במקרה של דיון שעורך הרופא בינו ובין עצמו או בהתייעצות עם רופאים אחרים, חובה יהיה להוכיח כי על אף הכול שגה הרופא במסקנתו, שגיאה שעולה כדי רשלנות. ויודגש לא כל שגיאה רפואית שמקורה טעות בשיקול הדעת הוכרה כרשלנות על פי פסיקת בית המשפט.


רופא אשר יש בידו אמצעים פשוטים ביותר כדי לשלול או לאשר קיומו של נגע סרטני, גם אם הוא נדיר ביותר כגון במקרה שתואר, חייב לנקוט אמצעים לגילויו, בייחוד אם הם זמינים ומידיים. לפיכך יקשה לראות כיצד יצליח רופא אשר יטען כי החליט לאחר שקילה של כל העובדות לא לבצע בדיקה אנדוקרינית שעליה המליץ מכון הממוגרפיה, להשיל מעליו את עננת הרשלנות. במיוחד נכון הדבר אם קיימת המלצה רפואית גורפת לביצוע בדיקות אנדוקריניות במקרה כגון זה שתואר כדי לעמוד על מקור הנפיחות בשד אחד בלבד.


החולה אשר יעתור אם כן לבית המשפט יקבל פיצוי על נזקיו השונים אם יוכיח כי עקב התרשלות הרופא נגרם לו נזק. ראוי להדגיש כי הנזק שנגרם לתובע במקרה זה הוא עקב אי גילוי קינונן של המחלות בגופו בזמן, ולא בשל עצם היווצרותן, שכן הן נוצרו באופן בלתי תלוי בפעולת הרופא או במחדלו.


במקרה זה אי גילוי המחלות תרם להתדרדרות במצבו של החולה ולפגיעה באיכות חייו. בית המשפט יצטרך לקבוע מהו "מחיר" האיחור של גילוי המחלות, ואיך משפיע האיחור על חיי התובע. התובע יצטרך להוכיח כי יכול היה להמשיך לחיות שנים רבות יותר ממה שיחיה בפועל עקב הגילוי המאוחר ("קיצור תוחלת החיים"), וכי עקב כך נגרמו לו שרשרת נזקים כספיים ולא כספיים.