מי אכל את הפנסיה שלי?

מאז שנת 2008, נפל דבר במדינת ישראל, והממשלה חייבה את כל המעסיקים והמעבידים באשר הם, לשלם פנסיה לעובדיהם. למה "הממשלה" ולא "הכנסת"? משום שחובת הפנסיה איננה מעוגנת בחוק שנחקק ע"י הכנסת, אלא היא מעוגנת בצו הרחבה, שהוא צו שניתן ע"י שר התמ"ת, בו מודיע השר כי הוא מחיל הוראות מהסכם קיבוצי כזה או אחר, על כלל המשק בישראל.

לפני שנת 2008, היו בישראל מספר אוכלוסיות שכבר נהנו מחיסכון לפנסיה - עובדי המדינה כמובן, עובדי התעשייה (שחל עליהם ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה לפנסיה מקיפה מאז שנת 1978, הסכם שנוסח מחדש בשנת 2006 וגם הוא הורחב בצו הרחבה), וכן כל העובדים במקומות עבודה שבהם היו קיימים הסכמים קיבוציים ומקומות שבהם הפרישו ל"ביטוח מנהלים" או כיו"ב.

למה חשוב לחסוך לפנסיה?

האם באמת צריך להסביר זאת? אולי גיל הפרישה נראה לכם רחוק מאוד, ואולי אתם בטוחים שעד גיל 40 תהיו מיליונרים, אבל אם תעשו חשבון כמה כסף תצטרכו לחסוך בכדי שתוכלו להתקיים בכבוד מגיל 67 ועד גיל 82 (שהוא ממוצע תוחלת החיים בישראל נכון להיום), ואני מדברת על "קיום בכבוד" ברמה הדומה לרמה שאליה אתם רגילים ולא התקיימות על קצבת הזיקנה המדובללת שמחולקת ע"י מדינת ישראל - תבינו לבד שאתם צריכים לחסוך הרבה מאוד כסף ושכדאי להתחיל עם החיסכון הזה כבר עכשיו.

ולמה עוד חשוב לחסוך לפנסיה? החיסכון לפנסיה אמור לכלול, בהתאם לצו ההרחבה, מרכיב של "ביטוח אובדן כושר עבודה", מה שאומר שבמקרה, חלילה, שלא תוכלו לעבוד מסיבה בריאותית (אפילו למשך כמה חודשים), יהיה לכם כיסוי - גם אם לא מיידי וגם אם לא בגובה 100% משכרכם אלא רק 75% משכרכם, יהיה לכם כיסוי כלשהו, הכנסה כלשהי. זה חשוב מאוד.

ההפרשה לקופת הפנסיה, מתחלקת לשני חלקים: תגמולים ופיצויים. אך בעצם יש כאן שלושה חלקים: חלק אחד אותו מממן העובד (לתגמולים), חלק שני אותו מממן המעביד (לתגמולים) וחלק שלישי אותו מממן המעביד (לפיצויים). נכון לשנת 2013 כל אחד מהחלקים הללו שווה ל- 5% מהשכר של העובד ובסה"כ 15% מהמשכורת. בשנים קודמות האחוזונים היו נמוכים יותר (שכן המהלך נעשה בהדרגה החל משנת 2008, והוא צפוי להסתיים בשנת 2014 שאז יגדל הסה"כ ויעמוד על 17%).

מה שיפה בצו ההרחבה, וזה בכלל לא מובן מאליו, הוא שכל הכספים שמופרשים, הן התגמולים והן הפיצויים, הם של העובד תמיד והמעביד לא יכול לדרוש אותם חזרה או לקבל אותם חזרה, גם אם העובד מתפטר. לכן, כשאתם מסיימים לעבוד במקום עבודה אחד ועוברים למקום עבודה אחר, אתם רשאים "לגרור" אחריכם את הביטוח הפנסיוני ולהמשיך לחסוך אצל המעביד החדש. איך עושים את זה? דורשים מהמעביד "מכתב שחרור" ו"טופס 161". את הטפסים הללו מעבירים לחברת הביטוח והיא כבר צריכה לדאוג להעביר את קופת הפנסיה על-שם המעביד החדש.

למה כדאי "לגרור"את הפנסיה למעביד הבא ולא להתחיל פנסיה חדשה אצל מעביד חדש? משום שיש לכם זכויות ותק בפנסיה הקיימת ואתם לא רוצים לאבד את הזכויות הללו, אתם רוצים לשמור על רצף הזכויות. במיוחד יש חשיבות לרצף של 5 השנים הראשונות שמהוות "תקופת אכשרה" ביחס למצב הבריאותי שלכם.

ומה אם לא ידעתם שצריך לשמור על רצף וכבר יש לכם כמה פוליסות מכל מיני מעבידים שעבדתם אצלם בשנים האחרונות? איספו את כל הניירות וגשו לסוכן הביטוח הקרוב למקום מגוריכם, על מנת שייעשה לכם סדר בבלאגן וירכז לכם את כל הכספים במקום אחד - עד כמה שהדבר אפשרי. זה גם יחסוך בעמלות של כל חברות הביטוח (מה שמכונה "דמי ניהול" שחברות הביטוח אוהבות לנכות לנו מכספי הפנסיה שלנו).

אמרתי קודם, שעובד, גם אם הוא מתפטר, זכאי לקבל לבעלותו את כספי הפנסיה - את חלק התגמולים ואת חלק הפיצויים. ברור, שאת חלק התגמולים אי-אפשר לפדות לפני שמגיעים לגיל פנסיה (אלא בתנאים מסויימים שלא כאן המקום לפרטם), אולם מה עם כספי הפיצויים, האם עובד יכול לפדות אותם גם במקרה שהוא מתפטר?

ברמת העיקרון, צו ההרחבה איננו מאפשר לעובד למשוך את כספי הפיצויים לפני הגיעו לגיל הפנסיה. אך ברמת הפרקטיקה, ברגע שיש בידיכם טופס 161 מהמעביד, אתם יכולים למשוך את כספי הפיצויים.

אך השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא - האם כדאי למשוך את כספי הפיצויים?? תשובתי היא - חד משמעית לא, אלא אם כן אין לכם ברירה.

למה?

כי משיכת כספי הפיצויים מדלדלת באופן משמעותי את הכסף שבקופה, אותו כסף שתזדקקו לו ביום שבו תפרשו לגימלאות. תחשבו על זה, הפיצויים הם בין 35%-45% מהסך שבקופה, ומשיכתם משאירה בקופה הון נמוך בהרבה, לעת זיקנה.

שאלו אותי פעם, מהי הסנקציה כנגד מעביד שאיננו מוסר לעובד מכתב שחרור וטופס 161?

ובכן, זה מצריך הסבר קצר: החוק מטיל על חברות הביטוח וקופות הפנסיה, את החובה לבטח את העובד בביטוח אובדן כושר עבודה, גם אם המעביד מפסיק לשלם עבורו מסיבה כלשהי; על מנת שחברות הביטוח תוכלנה להשתחרר מחובתן כלפי עובד שמעבידו איננו משלם עבורו, הן צריכות להראות כי הן עשו כל מה שאפשר בכדי לגבות את הכספים מהמעביד. כאשר אתם מפסיקים לעבוד אצל מעביד מסויים, ברור שהוא מפסיק לשלם לקופה. אם הוא מעביר לקופת הפנסיה "מכתב שחרור" ו"טופס 161", הוא יוצא ידי חובתו, ובכך הוא מתפטר מהחובה להמשיך ולשלם עבורכם כספים. אך אם הוא לא מעביר "מכתב שחרור" ו"טופס 161", חברות הביטוח ימשיכו לחייב אותו בכספים שמגיעים עבורכם (הרי הן לא פראייריות) - וכך יכול המעביד למצוא את עצמו מחוייב בתשלום כספים עבור עובדים גם לאחר שאלו סיימו לעבוד אצלו.

ויש עוד סנקציה, שקשורה לפיצויי פיטורים: אם היה המעביד צריך לשחרר לכם את חלק הפיצויים מהסיבה הפשוטה שהוא פיטר אתכם, והוא לא טרח להעביר "מכתב שחרור" ו"טופס 161", תוכלו לתבוע אותו בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים!!

יש עוד הרבה מה לומר לגבי נושא הפנסיה, אך המסר הוא ברור - חיסכו לפנסיה, אל תוותרו ותמשיכו לחסוך, גם אם אתם מפסיקים לעבוד מסיבה כלשהי (לידה, אבטלה, לימודים, יציאה לעצמאות), תמשיכו לשלם לפחות את מרכיב "הריסק" שבפנסיה (100-200 ש"ח) כדי להמשיך ולשמור על הזכויות שלכם ועל הרצף, עד שתחזרו למעגל העבודה.