הפרדוקס של בעלי המפעלים והעסקים: זכויות עובדים

מבין כל ההוצאות השוטפות שמוציא כל מפעל או עסק יצרני, ההוצאה הגבוהה ביותר היא שכר העובדים ותשלומים על זכויות סוציאליות.

ולמה המפעל מוציא כ"כ הרבה כסף על שכר עובדים? כי הוא רוצה שהעובדים יכניסו לו, מעבודתם היצרנית, יותר כסף ממה שהוא מוציא עליהם.

אם כך, העניין הוא ברור: המעסיק רוצה לשלם לעובדים כמה שפחות, ומצפה שהם יכניסו לו כמה שיותר. המעביד מצפה גם, לתפוקה מקסימלית וליעילות מקסימלית, מכל עובד (שכאמור מקבל 'כמה שפחות").

אז איפה פה הפרדוקס?

עובדים, כידוע, אינם רובוטים, אלא הם בני אדם, עם רגשות, מחשבות, רצונות וציפיות, ולפעמים גם יש להם משפחה, והם רוצים שיתייחסו אליהם כמו אל בני אדם ובעלי משפחה.

בעל המפעל, שמתייחס אל העובדים שלו כמו אל רובוטים, ומצפה מהם להפיק תפוקה מקסימלית בעלויות מינימליות בזמן שהוא מתייחס אליהם כמו אל רובוטים, בעצם פועל בניגוד לאינטרס של עצמו.

הרי לא צריך להרחיב את הדיבור על-כך שעובד שמקבל יחס כזה בשכר זעום, כאשר 'על הדרך' גם לא משלמים לו שעות נוספות, או שעות שבת, או פנסיה, או הוצ' נסיעה או כיו"ב, הוא לא בהכרח העובד הכי יעיל בעולם, והוא בטוח גם לא האדם הכי מאושר בעולם. כל אדם, כל עובד, רוצה להרגיש מוערך, הוא רוצה שיכבדו אותו ויעריכו את פועלו, את מאמציו ואת עבודתו הקשה. בשביל זה הוא עובד קשה, בשביל זה הוא משקיע זמן, מאמצים ומחשבה. הכבוד וההערכה שהוא מצפה להם בתמורה, אמורים להתבטא לא רק במילה טובה, אלא גם בכסף. כזה הוא עולמנו החומרני.

בעלי מפעלים ובעלי עסקים הם בדר"כ אנשים אינטליגנטיים ומוצלחים. הם אמורים להבין ולדעת מהי ההשקעה הנדרשת מהם, בכדי "לייצר" עובדים שמחים ומאושרים. אם כן, איך אתם מסבירים את זה שהם נוהגים - עם ההוצאה השוטפת הכי גדולה שלהם - בדרך שהיא לחלוטין בניגוד לאינטרס שלהם??

עסקים רבים (בלי להכליל) מנהלים ומתפעלים את העסק שלהם, תוך קיפוח מודע של העובדים. ביודעין, במודע ובכוונה תחילה, הם אינם משלמים לעובדיהם את כל מה שמגיע להם (הם מעדיפים לעצום עיניים בכל פעם שצריך לשלם דמי הבראה והם ישלמו רק כאשר העובד יבוא וידרוש את דמי ההבראה בעצמו(.

אז איך עובדת השיטה? הם יוצאים מתוך הנחה שכ- 70% מהעובדים כלל לא יתבעו אותם ולא ידרשו את המגיע להם, בגלל חוסר ידע ו/או קשיי שפה ו/או גיל צעיר מידי או גיל מבוגר מידי או כיו"ב.

ומה לגבי ה- 30% הנותרים? מה הם עושים איתם, אתם שואלים? הם מתפשרים! כן, הם מתפשרים!!! לכל עובד שפונה באמצעות עו"ד או באמצעות תביעה לביה"ד לעבודה, הם מציעים פשרה, בדר"כ בסכומים המהווים 60-70% מהסכום שלו זכאי העובד. העובד, שיודע ששכר טרחת העו"ד שלו הוא יקר, ושאם הוא ימשיך בתביעה זה עשוי לקחת שנתיים, מעדיף לקבל עכשיו 60-70% מאשר אולי לקבל בעוד שנתיים 100%.

ככה זה עובד רבותיי

ועד שבעלי המפעלים ובעלי העסקים לא יבינו, שהמשאב הכי חשוב בעסק שלהם הוא לא סתם המשאב הכי יקר (תרתי משמע), ככה זה ימשיך לעבוד.

ההון האנושי, הוא המשאב החשוב ביותר, שבלעדיו לא יתקיים העסק, לא יתקיים המפעל. עובדים יקרים, אל תסכימו עם קיפוח זכויותיכם, אל תגידו "טוב לפחות שיש לי עבודה", אל תתנו לעצמכם הנחות ואל תתנו למעסיקיכם להתחמק מתשלום זכויות שמעוגנות בחוק. תבדקו, תתייעצו, תבררו, תשאלו, תחפשו מידע - ותעמדו על זכויותיכם!