"הזכות להיות הורה היא, על-פי טיבה, מהותה ומאפייניה, זכות טבעית מולדת, טבועה באדם. זוהי חירות שאין מולה חובה משפטית, לא ביחסים שבין המדינה לאזרחיה ולא ביחסים שבין בני זוג לבין עצמם. גם הזכות לאי – הורות היא חירות. זוהי זכותו של הפרט לשלוט בחייו ולתכננם. אמנם, אי – הורות כשלעצמה איננה הערך המוגן. הערך המוגן באי – הורות הוא החירות, הפרטיות, הבחירה החופשית, ההגשמה העצמית והזכות לקבל הכרעות אינטימיות." (כבי השופטת שטרסברג כהן בפרשת בני הזוג נחמני).
האם גבר שתרם זרע בעברו רשאי לחזור בו מתרומתו ובכך לגזור על אם שכבר ילדה מזרעו בעבר לוותר על חלומה, להביא לעולם אח ביולוגי לאחותו?
ביקשה ללדת אח או אחות ביולוגיים לבתה מאותו תורם הזרע
סוגיה זו הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ אשר לפני מספר ימים השיב עליה בחיוב.
נשים רבות חוו וחוות על בשרן את הקשיים הכרוכים לעתים בהשגת הריון. כך גם יעל, רווקה בסוף שנות השלושים לחייה. יעל, נזקקה לתרומת זרע על מנת ללדת. לשם כך פנתה לבנק הזרע ורכשה מספר מנות זרע מתורם אלמוני, אשר הוקפאו ונשמרו בעבורה. לפני שנים מעטות הרתה יעל מתרומת הזרע וילדה בת. לימים, פנתה יעל שוב לבנק הזרע בכדי לעשות שימוש במנת זרע נוספת מאותו תורם (שכאמור נרכשה זה מכבר על ידה), על מנת ללדת אח או אחות ביולוגים מלאים, בעלי מטען גנטי זהה לבתה הבכורה.
תורם הזרע שינה את אורח חייו וביקש להשמיד את המנות המוקפאות
מה רבה היתה הפתעתה כאשר בנק הזרע סירב לבקשתה בנימוק כי התורם האלמוני, שבינתיים שינה את אורח חייו, חזר בתשובה והפך לאב בעצמו, הודיע לבנק הזרע כי הוא מתחרט ודורש להשמיד את מנות זרעו שנותרו. בצר לה, פנתה יעל למנהל בנק הזרע וקיבלה תשובה כדלקמן: "הסכמה שאינה תחומה בזמן אינה 'נצחית' ותורם הזרע שהסכים בעבר לתרום מזרעו יכול לחזור בו בכל עת כל עוד לא נוצרה מציאות בלתי הפיכה". יעל ביקשה שלא להשמיד לעת עתה את תרומת הזרע על מנת לאפשר לה למצות את האפיקים המשפטיים.
התובעת: השמדת הזרע הינה הפרה חוזית
יעל, שלא ויתרה, עתרה לבג"צ נגד משרד הבריאות בכדי לעשות שימוש במנות הזרע שכבר שילמה עבורן ולמנוע את השמדתן. יעל טענה בין השאר כי החוזה אשר נחתם עימה – הופר, היא טענה לפגיעה בזכותה של בתה לאחים ביולוגים, לפגיעה בזכויותיה החוקיות ובראש ובראשונה לפגיעה בזכותה להורות וזכותה למשפחה, הנגזרות מהזכות לכבוד, שמעוגנת בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו".
תורם הזרע: פגיעה בזכותו לאוטונומיה
מאידך טען תורם הזרע כי נפגעת זכותו לאוטונומיה כאשר באים להכריע באשר לשימוש בזרעו. התורם, אף שהביע הבנה למשאלתה של יעל טען כי אינו מעוניין שיוולד לו ילד שלא יוכל להעניק לו אהבה וללא שיאהב את אמו. בנוסף, הביע התורם את התנצלותו בפני יעל על כל הצער שהסב לה כתוצאה מההליכים.
בסופה של מחלוקת נפסק במקרה של יעל כי זכותה להורות לא נפגעת, שהרי היא עדיין יכולה להביא ילדים לעולם מתורם אחר, וכי זכותה להוליד ילדים בעלי מטען גנטי זהה, אינה מעוגנת בחוק. עוד נפסק כי בית המשפט לא יתערב בענייניו האינטימיים של התורם, ובפרט ברצונו שלא יוולדו לו ילדים שאינו יכול לקיים כלפיהם את חובותיו המוסריות, על פי תפיסת עולמו. למעשה, בג"צ נתן משקל גדול יותר לאוטונומיה האישית ולזכותו של אדם שלא ישתמשו בזרעו בניגוד לרצונו למרות העובדה שבעבר תרם זרע והסכים לשימוש בו. יש לציין כי בג"צ קבע כי עצם עובדת שינוי אורחות חייו של התורם וחזרתו בתשובה לא השפיעה באופן מכריע על החלטת בית המשפט.
העליון קורא להתערבות המחוקק בעניין
עוד קרא בית המשפט העליון להתערבות המחוקק בעניין זכותו של כל תורם להתחרט לאחר התרומה לאור החשש בפגיעה ביציבות בנקי הזרע בישראל, שהרי נפגעת אפשרות הנשים הנתרמות להסתמך על קבלת תרומת זרע.
לסיכום, באיזון שבין הזכויות העדיף בג"צ את זכותו של התורם האלמוני לאוטונומיה ודחה את העתירה של יעל. יחד עם זאת, קובע בית המשפט כי לא בכל מצב תתקבל בקשתו של תורם זרע, שלא ייעשה עוד שימוש בזרעו. עיתוי בקשת התורם הוא רלוונטי וקריטי ונסיבות מקרה שונות עשויים להשיג תוצאות משפטיות שונות. ומהי דעתכם?
.jpg)
.jpg)
