את מיקי הכרתי סביב שנת 2000. מיקי, יליד רומניה, היה אדם מקסים ומצחיק, שהיה עושה את החיקוי הכי מצחיק ששמעתי ללואי ארמסטרונג. מיקי נעצר ע"י משטרת רחובות בגין רצף של תלונות שהגישה נגדו בת זוגו בגין אלימות במשפחה.

למיקי ובת זוגו נולדו שתי בנות ובנוסף הוא גידל את בנה של בת זוגו מקשר קודם, כאילו היה בנו ממש.

כל עוד עבד מיקי ופרנס יפה את בת זוגו האינטרסנטית - לא היתה שום בעיה, אולם משהתחיל לשתות אלכוהול ופוטר מעבודתו - מאסה בו בת זוגו ועשתה הכל להוציאו מחייה.

הכלי בו בחרה להשתמש הוא כלי רב עוצמה - משטרת ישראל.

בת הזוג הגישה רצף של תלונות, כל אחת מהן בפני עצמה היתה מינורית למדי (זריקת חפצים בבית, השמעת איום וכיוצא באלו)אולם הכמות הביאה לתוצאה הרצויה מבחינתה, נגד מיקי הוגשו 5-6 כתבי אישום פליליים ומיקי מצא עצמו במעצר עד תום ההליכים.

גם בבית המשפט, באחד מדיוני המעצר אליו לא היתה אמורה להגיע כלל, המשיכה בת הזוג בהצגות ובפרובוקציות כאשר לפתע פרצה בצרחות וטענה כי מיקי שהיה אזוק באזיקים עם שוטרי ליווי משני צידיו העביר את ידו על גרונו בתנועה מאיימת.

ייצגתי את מיקי בכל אותם תיקים פליליים. ההליכים המשפטיים נמשכו שבעה חודשים ובסופם זוכה מיקי מכל אשמה כאשר בית המשפט קבע במילים חריפות כי לא האמין כלל לעדותה של המתלוננת שהיתה מגמתית, היסטרית ונמצאו בה סתירות רבות.

אולם הזיכוי והשחרור ממעצר לא הצליחו לשקם את חייו של מיקי שנהרסו. בת הזוג הספיקה להרעיל את נפשן של בנותיו כנגדו, לא היתה לו עבודה, לא היה לו מקום מגורים ולא היה לו כסף. בתוך פרק זמן קצר הפך מיקי להיות הומלס ברחובות תל אביב, וכן, המשיך לשתות אלכוהול בכמויות גוברות.

בנסיון לתקן במעט את העוול שנגרם למיקי הגשתי עבורו תביעת פיצויים על תקופת מעצר השווא שישב, ואכן בית המשפט פסק לזכותו סכום נאה, וחריג בגובהו, של 70,000 ש"ח.

יצאתי לרחובות תל אביב לדווח למיקי על הזכיה במשפט הפיצויים ואכן מצאתי אותו בגן הכובשים, ליד מסגד חסן בק בתל אביב (חוף הדולפינריום). הוא היה שתוי ולא כל כך התייחס לזכיה במשפט. במקום זה הוא לחץ את ידי בלחיצת אדירים שלא התאימה למצבו הגופני המדורדר, והשביע אותי שאני אגדל את בתי התינוקת באותה אהבה שהוא גידל את שתי בנותיו.

לא חלפו מספר ימים, כספי הפיצוי עדיין לא התקבלו, וערב חורפי קר במיוחד קיבלתי שיחת טלפון שאותה לא אשכח כל ימי "מיקי נמצא מת, קפא ברחוב".

השתתפתי בלוויה וספדתי לו על קברו. לא היו שם אנשים רבים. בת זוגו והבנות לא הגיעו ללוויה.

כמובן שכאשר כספי הפיצויים הגיעו בת הזוג מיהרה להגיש בקשות לבית המשפט לקבל את הכספים. פעלתי באמצעים משפטיים למנוע שעוול כזה יגרם, ממש "הרצחת וגם ירשת?" ווידאתי שהכספים יגיעו לידי בנותיו של מיקי, לאחר שימלאו להן 18.

כפי שניתן להבין בקלות מקריאת שורות אלו - נקשרתי למיקי, האמנתי בו ועשיתי בשבילו כל מה שעורך דין יכול לעשות עבור לקוח, וקצת מעבר. זה לא הספיק.

יש שיאמרו שמעורבות רגשית בדרגה כזו, של עורך דין פלילי עם לקוח היא לא מקצועית, אבל אותי זה לא מעניין. הגורל הפגיש אותי עם אדם חף משפע, אדם שבת זוג רעה ואינטרסנטית העלילה עליו עלילת דם שפלה, עלילה ששברה את רוחו. לא יכולתי להישאר אדיש.

אני חושב על מיקי כמעט כל שבוע. הקלסר של החומר המשפטי שלו עדיין יושב במשרדי על המדף, על אף שחלפו כמעט חמש שנים מתום הטיפול בתיק. אינני מסוגל לשלוח אותו לגניזה.

מיקי, יהיה זכרך ברוך.
עודכן ב: 25/07/2013