אחת הזכויות הבסיסיות ביותר המוקנות לחשוד הנחקר במשטרה בעניין פלילי היא גם אחת הזכויות המוזרות ביותר הקיימות. אני מכוון דברי לזכות השתיקה. ניתן לטעון כי אדם חף מפשע אינו זקוק להסתתר מאחורי זכות השתיקה, שכן אין לו מה להסתיר, והפושע - מדוע שניתן לו זכויות ונסייע לו להתחמק מעונש?

תפיסה דומה שררה בעולם המערבי עד שלהי ימי הביניים. ומה היתה התוצאה המעשית? מכיוון שלאדם לא היתה הזכות לשתוק, אז השלטון ראה עצמו זכאי להפעיל אמצעי לחץ קשים על החשוד על מנת לחלץ ממנו הודאה. באופן כזה היה אחוז ההודאות באשמה מרשים ביותר ואף אחד לא התחמק מעונש, אך יחד עם זאת רבים הודו תחת לחץ העינויים בדברים שלא עשו (למשל במעשי כישוף). אחת הסיבות לכך היא שקיימת הנחה (מוטעית) שאדם לא יודה בדבר שלא עשה ולכן אם הודה באשמה אזי התיק סגור ואין עוד צורך להתאמץ ולמצוא ראיות אחרות (עדי ראיה, טביעות אצבע וכו').

תפיסה השוללת את זכות השתיקה מתייחסת לאדם כאל חפץ החייב להענות ללחצי השלטון ונותנת לגיטימציה להפעלת לחצים, ואף עינויים, על החשודים.

בתקופה המודרנית הבינו הוגי הדעות והמשפטנים את הבעייתיות בשיטה והתחילו להעניק את זכות השתיקה לחשודים בעבירה פלילית. בכך נוטרל כמעט לגמרי הרצון השלטוני להפעיל לחצים פיזיים ועינויים על הנחקרים והמאמצים הופנו לכיוון של איסוף ראיות אחרות. התפתחויות מדעיות בתחומי הרפואה, הבליסטיקה, טביעות אצבע, די.אנ.אי וכו' תרמו רבות לאפשרות להוכיח פשעים באמצעות ראיות אובייקטיביות. כמו כן שיטות החקירה שוכללו לבלי הכר וכיום משתמשים החוקרים, כנגד הנחקרים, בעיקר בנימוק כי הודאה באשמה תובא בחשבון כשיקול מקל במתן העונש וכי עדיף לחשוד להודות על פני האפשרות שאשמתו תוכח בסוף המשפט.

ברור כי תפקידו של עורך דין פלילי, המייעץ לחשוד הנחקר בחקירה משטרתית, הוא להסביר ללקוח אודות זכות השתיקה ולדון עימו בהשלכות של השימוש בה. מצד אחד החשוד זכאי לשמור על זכות השתיקה ולא להפלילי עצמו, מצד שני השימוש בזכות השתיקה מחזק את הראיות כנגד החשוד ועשוי להאריך את החקירה ואת תקופת המעצר.

לסיכום, זכות השתיקה היא זכות חשובה וראשונה במעלה בהליך הפלילי. אמנם היא מאלצת את המשטרה להשקיע יותר מאמצים בחקירה, באיסוף ראיות ובחקירת עדים, אך התוצאה היא שמירה על כבודו של הנחקר והליך פלילי הרבה יותר נקי, מדויק וחסין מטעויות.

עודכן ב: 02/05/2009