למשפט פלילי יש שלוש תוצאות אפשריות: הרשעה, זיכוי מחמת הספק וזיכוי מוחלט. האחרון הוא גם הנדיר ביותר ורק לעיתים רחוקות יזוכה נאשם זיכוי מוחלט. הזיכוי מחמת הספק הוא זיכוי לכל דבר אבל לעיתים קרובות מלווה הזיכוי באמירות קשות מצד בית המשפט אודות אופיו של הנאשם, התנהגותו, שקריו וכו'.

כך למשל אמר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,(בדימוס) שלי טימן, בהומור, לנאשם שבא לשמוע את הכרעת דינו:"זיכיתי אותך, אבל אל תעשה את זה עוד פעם!".

אמירות כאלה, או חריפות יותר, בסגנון "לא ניתן להאמין לשום מילה היוצאת מפיו של הנאשם", עלולות לגרום לפגיעה לא פשוטה בשמו הטוב של אדם, אדם כזה עשוי להפסיד את משרתו והמוניטין שצבר לו במהלך חייו יורד לטמיון.

מדובר באמירות שאילו נאמרו ע"י אדם פרטי היו עילה לתביעת דיבה הטומנת בחובה גם פיצוי כספי.

הציבור תופס זיכוי מחמת הספק כמצב בו עבריין הצליח להמלט מאימת הדין ע"י תכסיסים משפטיים או ע"י ניצול פגמים טכניים בחומר הראיות.

מה יעשה אותו אדם שזוכה מחמת הספק אך נפגע מאמירות השופטים עליו בפסק הדין?

התשובה לשאלה זו לא מצויה בספרי החוקים וגם לא הוכרעה סופית (למרבה הפלא) בבית המשפט העליון.

המדיניות הכללית השוררת כיום בבית המשפט אינה מאפשרת ערעור על זיכוי אולם לפחות במקרה אחד המוכר לי אפשר בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור לנאשם שזוכה מחמת הספק.

קיימים שיקולים כבדי משקל נגד מתן אפשרות לערעור מסוג זה: קיים חשש מפני גל ערעורים שישטוף את בתי המשפט. קיימת אפשרות שגם עדים שהעידו בבית משפט ונמצאו שקרנים יבקשו לערער בטיעון של הגנה על שמם.

לעניות דעתי חייבת המערכת המשפטית לאפשר, במקרים המתאימים, ערעור לנאשם שזוכה מחמת הספק ונפגע מאמירות השופטים לגביו בפסק הדין.

מבחינה מעשית ניתן לקבוע כי מי שזוכה יוכל להגיש בקשה לרשות ערעור, להבדיל מזכות ערעור אוטומאטית, ויוכל לנסות ולשכנע כי המקרה מצדיק מתן זכות ערעור.


אמנם, תהא בכך הכבדת מה על מערכת המשפט, אך האזרחים כולם יצאו נשכרים והמדינה תוכל להתגאות במערכת משפט היודעת לגלות רגישות לכבודו של האדם.

עו"ד דן באומן