להלן 2 דוגמאות בהן נדרש המשפט להתאים עצמו למציאות טכנולוגית החדשה.


ע"א 9183/09 פריימר ליג נ' פלוני (2012)


העובדות: פלוני הוא בעל אתר אינטרנט שמצוי על שרת ישראלי, המציע לציבור הגולשים אפשרות לצפות במשחקי כדורגל בשידור חי, בלא תשלום, וזאת בלא שקיים בידו היתר או רישיון להעברת שידורי המשחקים. זהותו של פלוני לא ידועה לבעלת זכויות היוצרים שהיא הפריימר ליג. הפריימר ליג היא חב' שעוסקת בארגון וניהול משחקי הכדורגל באנגליה שלה יש זכויות יוצרים במשחקי הליגה ומכוחן היא רשאית למנוע העמדת המשחקים לרשות הציבור באינטרנט אותו מנהל פלוני. ואכן, פריימר ליג מבקשת מביהמ"ש ליתן צו לספק הגישה לאינטרנט כדי שזה יגלה את זהותו של פלוני.


עלתה השאלה: האם יש מקום לחשוף את זהותו של פלוני, בכדי לאפשר לפריימר ליג להגיש נגדו תביעה?


ביהמ"ש העליון פסק / השופט הנדל: האינטרנט מהווה סוג של רשות הרבים שמרחיב מיני ובי את חיוביו של ספק שירות האינטרנט. רשת האינטרנט משולה לאוטוסטראדה של מידע. ככזו, היא עמוסה בתנועה ומצויים עליה צמתים ומחלפים רבים, אשר מוסיפים ומרחיבים את חובת הזהירות של הספק.


ספק האינטרנט הוא כמו יצרן מוצר פגום שחלה עליו אחריות גם בהעדר קשר חוזי. ספק האינטרנט כמוהו כבעל בית דירות: ספק שירות, כבעל בית דירות וירטואלי, מקצה כתובות לשוכרים ממנו. הוא מחזיק בכתובות אינטרנט – כתובות IP – המשמשות לזיהוי כל מחשב ברשת האינטרנט בעת הגלישה. הספק מאחסן שטחי דיסק עליהם ניתן להפעיל אתרי אינטרנט ולאחסן כתובות דואר אלקטרוניות.


כפי שזכות הבעלות של בעל בית הדירות מוגבלת עקב השכרת דירותיו לשוכרים גם בידי הספק אין שליטה בכל הנעשה בכתובות האינטרנט מרגע שנמסרו למשתמשים.


אף על פי כן, בעל הקניין עודו מסוגל להקטין סיכונים בשטחו, אשר עליו הוא מבקר ומפקח. התשתית האינטרנטית של הספק המאפשרת את הסיכונים – עוולות מסחריות, קניין רוחני – מותירה לו שליטה מסוימת במידע הזורם בשטחו ואמצעים להפחית את הנזק שנגרם עקב התממשות הסיכונים.


תוצאת פסה"ד: ביהמ"ש פוסק כי זכויות היוצרים של פריימר ליג בשידור מלא של משחקי הכדורגל הופרו, כי פלוני אחראי להפרה וכי לא קמה לו הגנת השימוש ההוגן. עם זאת, ביהמ"ש דוחה, בהיעדר הסדר חקיקתי, את הבקשה לחייב את ספקיות האינטרנט לפרסם את פרטיו של פלוני. מוסכם על כלל השופטים כי בהיעדר פתרון חקיקתי, ראוי יהיה לפתח בעתיד פתרון משפטי בסוגיה.