למשרדנו פונים לא מעט חקלאים אשר נתבעים חדשות לבקרים בסכומים של מאות אלפי שקלים, ע"י עובדים זרים ובעיקר תאילנדים, אשר מהם לא שמעו כבר למעלה מ-5 שנים.


בהתחלה, התביעה נראית כמו גזירת שמים, אולם הדבר לא חייב להיות כך.
 

בתביעות מהסוג הזה, אשר בהן, סיים התובע לעבוד לפני מספר שנים, ומאז החקלאי לא שמע ממנו דבר וחצי דבר, נוצר הרושם, כאילו ואין בכלל איש 'בשר ודם' מאחורי התביעה, וכאילו התביעה הוגשה ע"י תובע וריטואלי.

 

ומייד עולות השאלות התמימות: "הכיצד העובד לא תבע אותי תוך כדי עבודתו או לחילופין, מייד עם עזיבתו את גבולות הארץ? מדוע המתין 5 שנים עד הגשת התביעה? ואולי הוא כבר איננו בין החיים?" – שאלות אלו לגיטימית בהחלט.

בתי הדין האזוריים ברחבי הארץ התמודדו עם שאלות אלו, שהופנו ע"י המעסיקים החקלאים, ולא אחת פסקו, כי ככל שהתובע קיים, יודע ומודע הן לתביעה, הן לתוכנה של התביעה, והן לזהות הנתבע (המעסיק שלו) אזי שעליו לשלם סך של כמה אלפי שקלים בודדים (בד"כ 2,000 - 3,000 ₪), כדי להוכיח כי התביעה שרירה וקיימת, מבחינתו והוא מודע לה.

מהלך שכזה איננו פוגע בזכויותיו של התובע מצד אחד, אך שומר על זכויותיו הדיוניות של המעסיק החקלאי - ועל כן, זהו האיזון הראוי במקרים כגון אלו.

למעשה כך גם, נחסך זמנו היקר של בית הדין, וכן של המעסיק (החקלאי) בכל ניהול התביעה, ומוסר כל ספק, כי עומד מאחוריה תובע שבאמת חפץ לנהל את התביעה.

במקרים לא מעטים כלל, כאשר נפסקו לעובדים הזרים הפקדות כאמור, והעובד לא הפקיד את הסכום הפסוק, בחרו בתי הדין לדחות את התביעות על הסף ולא לדון בהן יותר.

על כן, אל תאמרו נואש ולא כל תביעה היא סוף פסוק!

 

האמור לעיל אינו מהווה חוו“ד משפטית ו/ או תחליף לייעוץ משפטי