מתוך טור שפורסם בעיתונות:

 

הסדר טיעון, המוכר יותר בשם עסקת טיעון, זהו למעשה הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם, לפיו, הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת הפחותה בחומרתה מהאישום או האישומים העיקריים ובתמורה לכך, התביעה מסירה אישומים מסוימים מכתב האישום או דורשת בגין אותם האישומים ממש עונש "קל" יותר.

 

משמעות הדבר אדירה, שכן, ברגע ששונו סעיפי האישום מדובר למעשה בכתב אישום "חדש" לחלוטין, כתב אישום שהעונש שייגזר בגינו קל יותר ולעיתים אף קל משמעותית לעומת כתב האישום המקורי שהוגש. הסדר הטיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תנאים ידועים מראש, ולהימנע מהליך ארוך של משפט - בכך "נחסכים" לצדדים, משאבים רבים לדוג': זמן, כסף וכיו"ב. הסדר הטיעון במשפט הפלילי הוא בעצם מושג חופף לפשרה המקובלת מאוד במשפט האזרחי.

 

נאשמים רבים הניצבים בפני משפט פלילי, אינם לוקחים בחשבון את יכולת עורך הדין למנוע או לצמצם באופן ניכר את העונש שייגזר עליהם. הטעות הרווחת והנפוצה היא שמאחר והם יודעים שהם אשמים, הם חושבים שכבר לא ניתן לעזור להם.

 

לעורך הדין מרחב פעולה ותמרון בו הוא יכול לנצל את ידיעותיו ואת ניסיונו לשם הקלה בעונשים שיגזרו על הנאשם. הסנגור ידע לשוחח עם גורמי התביעה, ולהגיע עימם להסדר טיעון, תוך העלאת טעמים ונימוקים שכלל לא יעלו על דעתו של נאשם, שאינו מיוצג. כך תתקבל תוצאה טובה בהרבה מאשר יגיע הנאשם בעצמו, בהיותו בלתי מיוצג וחסר כל ניסיון וידע בתחום.

 

בית המשפט, לרוב, יאשר את הסדר הטיעון, אך הוא איננו מחויב לקבל אותו.


עורך הדין יודע לרוב אצל איזה שופט, כדאי או לא, להגיע להסדר. דוגמא: במקרה בו התיק נדון בפני שופט הידוע רחמן וסלחן ביחס לעבירות מסוימות, לא כדאי להגיע להסדר טיעון בכתב אישום המייחס לנאשם את אותן העבירות. זאת, מאחר שההסדר יכול להיות מחמיר יותר מאשר העונש הצפוי להיגזר ללא הסדר. הנחת היסוד היא כי במידה ולא ניתן לזכות את הנאשם, יש לפעול כדי להמתיק את עונשו באופן משמעותי.

 

ולמה בחרתי לשתף אתכם דווקא בנושא זה?

 

תשובה: לפני זמן מה הגיע אליי אדם יקר שלצורך העניין נקרא לו פלוני. נגד אותו פלוני הוגש כתב אישום, פלוני האמין כי הוא זכאי בדין וכי כתב האישום המיוחס לו הוא לא יותר מטעות אומללה. פלוני ניגש למשפטו כשהוא לא מיוצג על ידי סניגור, בהליך שהתנהל בבית המשפט השלום הסכים פלוני למרבה ההפתעה להסדר הטיעון אותו הציע "באדיבותו" התובע בתיק. זאת על אף העובדה כי פלוני האמין שהוא זכאי ואין להרשיעו. לאחר כמה ימים התעשת פלוני והגיע למשרדי על מנת שאפעל לבטל לו את רוע הגזירה - פסק הדין.

 

לשאלתי: "אם האמנת ועדיין אתה מאמין שאתה זכאי, למה הודית במיוחס לך בכתב האישום? למה בכלל הסכמת להסדר טיעון??"

 

פלוני ענה: "נלחצתי וחששתי. כאשר נוכחתי באולם הדיונים ראיתי איך לפני נאשמים חוטפים עונשים כבדים בזה אחר זה, לכן, העדפתי להודות, לקבל עונש יחסית קל ולא להסתכן בעונש כבד יותר."

 

אני מבין מה עבר על אותו נאשם. לעיתים (ובנסיבות אחרות) הטקטיקה בה בחר פלוני עשויה להיות נכונה. אבל, כאשר נאשם לא אשם ומודה אך ורק בגלל לחץ פסול, אסור שזה יקרה, ואם זה קורה, אז אנחנו כחברה בבעיה קשה.

 

נחזור לפלוני- בחנתי את ראיות התביעה בעניינו ושוכנעתי כי אכן אין באותן ראיות כדי להרשיעו ואכן יש לזכותו. לפיכך, הגשתי ערעור לבית המשפט המחוזי בו ביקשתי לחזור מן ההודאה שניתנה על ידי פלוני בבית משפט שלום, בית המשפט המחוזי ידון בכך בשבועות הקרובים ואני מבטיח לעדכן.

 

 

** אין לראות באמור ייעוץ משפטי פרטני, יש לבחון כל מקרה לגופו**

 


עודכן ב: 20/01/2013