ביום חורף אחד, נסע בחור צעיר בשם רון על האופנוע שלו בכביש מהיר, כשלפתע הג'יפ שנסע מלפניו בלם בפתאומיות תוך שהוא מאותת ימינה כדי לפנות למשתלה בצד הדרך. רון אשר לא שמר על מרחק מספיק מהג'יפ שנסע מלפניו, ניסה לבלום אך התנגש בג'יפ מאחור וגרם לתאונת דרכים.


מיד לאחר התאונה, החליפו הצדדים פרטים ונפרדו לדרכם, לא לפני שרון דאג לצלם את זירת התאונה מכל הכיוונים.


לימים, חברת ביטוח הפניקס הגישה תביעה כספית כנגד רון, במסגרתה טענה כי בעקבות תאונת הדרכים בה היה מעורב, היא פיצתה את נהג הג'יפ במלוא ערך הרכב, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים בסך של 45,765 שקלים. חברת הביטוח אף צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי להוכחת הנזקים.


האם חברת הביטוח דרשה החזרים על נזקים שלא היו קשורים לתאונה?


בתחילה, רון חשש מאוד מהטענות הרבות שהועלו כנגדו בכתב התביעה, ואף חשב לפנות לעורך הדין של חברת הפניקס באופן עצמאי כדי לנסות ולהתפשר. רון סבר, כי לאור האחריות הכמעט מוחלטת שחלה עליו במקרה של פגיעה מאחור, חבל לו לשלם גם לעורך דין מטעמו, וגם בסופו של יום לשלם עשרות אלפי שקלים לחברת הביטוח.


למזלו הרב, בסופו של יום הוא הגיע למסקנה שיחסי הכוחות בינו לבין חברת הביטוח ועורכי דינה רחוקים מלהיות שווים, ועל כן החליט ברגע האחרון לפנות אל משרדי לקבלת ייצוג משפטי.


כבר מעיון ראשוני במסמכים, ניתן היה להבין שרון נפל קורבן לשיטת מצליח מצד חברת הביטוח הגדולה, אשר ניסתה לדרוש ממנו החזר על נזקים רבים שאין לו כל קשר אליהם.


ראשית, בדרך כלל נהוג שחוות דעת השמאי, נערכת בסמיכות למועד התאונה, כדי שניתן יהיה לקשור בין הנזקים שראה השמאי לבין התאונה עצמה. ואולם, במקרה של רון, חוות דעת השמאי של חברת הפניקס, נערכה לא פחות מ 8.5 חודשים לאחר התאונה. אין ספק שמשך הזמן הרב שחלף בין התאונה לבין בדיקת השמאי, מעלה תהיות רבות ביחס לנזקים הנטענים, מאחר שבמשך תקופה כה ארוכה יכול היה הג'יפ להיות מעורב בתאונות נוספות.


שנית, סברה זו, קיבלה חיזוק משמעותי בכך שחוות דעת השמאי כללה מוקדי נזק רבים, תוך שהשמאי מציין כי לדברי נהג הג'יפ, לאחר אירוע התאונה נפל הג'יפ לתעלה ונגרמו לו נזקים בחלק הקדמי בעוד שהחלק האחורי פגע בעץ.


ואולם, ברגע שרון מצא את התמונות שדאג לשמור מזירת התאונה, ניתן היה לראות כי אין באזור התאונה לא תעלה, ולא עץ אלא רק את הג'יפ עומד בשולי הכביש במרחק מה מגדר הבטיחות מבלי שניתן להבחין בנזקים כלשהם לג'יפ.


כאן המקום לציין, כי במסגרת כתב ההגנה צירף רון את התמונות ופרש את כל טענותיו, וזאת מתוך אמונה ביושרה של חברת הביטוח, שתתקן את תביעתה ולא תדרוש ממנו החזר על נזקים כה רבים אשר ללא ספק אינם תוצאה של התאונה בה היה מעורב רון.


ואולם, להפתעתו הרבה של רון, חברת הביטוח התעלמה מטענותיו, ובחרה לדבוק בגרסתה כפי שהועלתה בכתב התביעה.


מהו הנזק האמיתי שנגרם לג'יפ?


במסגרת דיון שהתקיים בבית משפט השלום בתל אביב, העיד נהג הג'יפ כי מיד לאחר התאונה נלקח הרכב לבדיקה על ידי שמאי של חברת הביטוח, שם נאמר לו כי הפגיעה מאוד קשה ולא כדאי לתקן את הג'יפ, ולכן שילמו לו את מלוא ערך הרכב. לעומתו, העיד רון בהגינותו, כי אכן לא הספיק לבלום והתנגש בחלק האחורי של הג'יפ, אולם עמד על טענתו כי לג'יפ לא נגרם כל נזק למעט אולי שפשוף. רון תמך כמובן את גרסתו בתמונות שצולמו בזירת התאונה, בהן ניתן לראות את הג'יפ עומד על הכביש ולא בתעלה, ומבלי שיש נזק הנראה לעין.


בפסק דינו של כב' השופט אריה ביטון, נקבע כי אכן רון הוא האחראי לקרות התאונה מאחר ולא שמר מרחק ופגע בג'יפ מאחור. ואולם, למרות האחריות שהוטלה על רון, בית המשפט דחה את תביעת הפניקס תוך שהוא חייב אותה בהוצאות בסך 7,500 שקלים.


בית המשפט הביע בפסק הדין ביקורת קשה ונוקבת כלפי חברת הפניקס על אופן התנהלותה, וציין כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, לאור ניסיונה של חברת הפניקס לגלגל על רון נזקים רבים אשר אינם קשורים אליו כלל. בית המשפט הוסיף ואמר, כי מוטב היה שחברת הביטוח תעשה בדק בית לפני הגשת תביעה שכזו, ולא תאפשר לתביעה שכזו לחצות את דלתות בית המשפט.


כאן המקום לציין, כי אם רון לא היה מצלם את זירת התאונה, הרי שבסבירות גבוהה היה מחויב לפצות את חברת הפניקס בעשרות אלפי שקלים, ועל כן המסר העיקרי הוא להקפיד בכל אירוע תאונה לאסוף עדויות, לצלם כמה שיותר תמונות וכמובן לפנות לקבלת ייעוץ משפט אצל עו"ד.