בתי הדין הרבניים במדינת ישראל

בכל הקשור לנושאי נישואין וגירושין של בני הדת היהודית, לבתי הדין הרבניים הסמכות השיפוטית הבלעדית, וזאת על פי חוקי מדינת ישראל, בהתאם לחוק יסוד השפיטה וחוק שיפוט בתי דין הרבניים.

שופטי בית הדין הרבנים מכונים "דיינים", והם קיבלו את סמכותם השיפוטית על ידי נשיא המדינה ועל ידי ועדת מינויים בראשותו של שר הדתות המכהן בתפקיד בעת מינויים.

בתי הדין הרבניים מסתמכים על עקרונות ההלכה היהודית בכל הנוגע לנושאי הגירושין והנישואין, והיא זו העומדת כנגד עיניהם בבואם ליתן פסק דין. בדומה למערכת המשפט בישראל, גם בתי הדין הרבניים מורכבים ממספר בתי דין אזוריים ובית דין רבני גדול (מעין בית משפט עליון) הממוקם בירושלים, אשר לרוב עוסק בהגשת ערעורים כנגד החלטות בתי הדין האזוריים.

בתי הדין הרבניים נהנים מסמכות שיפוטית מקבילה לזו של בתי המשפט לענייני משפחה בכל הקשור לנושאים הנובעים מהליך הגירושין, לרבות, מזונות ילדים, הסדרי ראייה, חלוקת רכוש, מזונות בין בני הזוג, חובות משותפים וכדומה.

במסגרת דיון גירושין בבית הדין הרבני, ניתנת הזכות לכל אחד מהצדדים לדבר ישירות עם הדיינים, וזאת גם במקרים בהם הם מיוצגים על ידי עורך דין. ערעור בגין פסק דין של בית הדין האזורי ניתן להעביר לבית הדין הרבני הגדול, ורק במקרים חריגים ניתן לפנות לבית הדין הגבוהים לצדק (בג"צ) בדבר שינוי פסיקת בתי הדין הרבניים.

לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל התעוררו לא מעט וויכוחים בדבר חיוניותו של בית הדין הרבני, בכל הקשור להתערבות ההלכה בחייהם של אזרחים שאומנם נמנים עם בני הדת היהודית, אך הם אינם חיים על פי פסק דין תורה והלכה.

ויכוחים אלו מתעוררים מכיוון שהחוק במדינת ישראל איננו מתיר נישואין אזרחיים, וכתוצאה מכך, כל אזרח יהודי במדינת ישראל המעוניין להינשא או להתגרש חייב לעשות זאת באמצעות בתי הדין הרבניים. בשנים האחרונות אנו ערים ליותר ויותר תנועות חברתיות המנסות להחליש את כוחו של בית הדין הרבני בכל הקשור לחיי הנישואין ואופן הליך הגירושין של כולנו.