נהוג לעתים גם לכנות סוג זה של מעצר כ"העמדה לדין". הכוונה לסוג המעצר אשר נועד לצורך הכנסת נאשם למעצר על אף שהמעצר לצורכי חקירה הסתיים ועל אף שההליכים המשפטיים בעניינו עדיין לא הסתיימו.
בית המשפט ישתמש בסוג זה של מעצר לבקשת הרשות התובעת (התביעה המשטרתית או הפרקליטות בד"כ) והוא יתאפשר רק אם יתקיימו שני תנאים בסיסיים:
1. קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת בת מעצר - כלומר קיימות ראיות טובות ברמה גבוה יחסית, אין צורך בראיות טוטליות, כלומר בראיות שיוכיחו את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
2. קיימת מסוכנות בעצם שחרורו של הנאשם, המסוכנות נבחנת בהתאם לסוג העבירה שביצע הנאשם ונסיבותיה וכן בהתאם לנסיבותיו האישיות של כל אחד ואחד, לדוגמא האם לאותו אדם יש עבירות קודמות שהוא ביצע, האם המסוכנות היא כלפי משהו ספציפי או כלפי ציבור.
חלופות מעצר
בית המשפט חייב לבחון חלופת מעצר וחלופת מעצר יכול ותהיה עם הגבלות, בדרך כלל חלופת מעצר תהיה בתנאי מעצר בית והגבלות יכול שתהיינה בצורת מפקחים שיאלצו לפקח, בטוחות כספיות, אזיק אלקטרוני וכיוצ"ב.
בהתאם למסוכנות הנובעת מאותו הנאשם בית המשפט יעזר בשרותי "שירות המבחן" ויבקש משירות המבחן סיוע מקצועי לצורך בחינת המסוכנות של כל אדם אשר בית המשפט מעוניין לבחון חלופת מעצר עבורו - הליך זה נקרא תסקיר קצין מבחן, תסקיר זהו המסמך המקצועי אשר מוגש לבית המשפט וימליץ לבית המשפט האם לאפשר לאותו עצור להיות בחלופת מעצר או לחילופין האם להשאיר את העצור במעצר, קרי לא לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר מעצם המסוכנות הנובעת משחרורו. בסופו של דבר בית המשפט הוא שיקבע האם העצור ישתחרר לחלופת מעצר או שמא העצור ישאר במעצר עד תם ההליכים נגדו.
ההרכב שדן במעצר
בדרך כלל, השופט שדן במעצר עד תם ההליכים לא ידון בתיק העיקרי, כלומר הוא לא זה שישפוט ויכריע האם הנאשם הוא שביצע את העבירה או האם הוא חף משפע - הסיבה לכך היא מאחר ובית המשפט נחשף לראיות ולחומר חקירה שלא בהכרח הוא אמור להיחשף אליו והגנתו של הנאשם עלולה להיפגע!!!
כותב המאמר הנו עורך הדין הפלילי, משה ליפשיץ, ראש משרד חקירות פשעים לשעבר ביחידה ללוחמה בפשיעה.
עודכן ב: 03/02/2013
