בכל שנה, לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה, יוצאת הרשות לזכויות ניצולי השואה וביד אחת עם נבחרי הציבור השונים, מסבירה עד כמה המדינה דואגת לניצולי השואה, מעריכה אותם ומטפלת בהם. בפועל, קיים פער עצום בין ההכרזות הנמלצות מצד הרשות לבין המציאות העגומה המתקיימת בפועל, אותו ניתן היה לחוש במלוא העוצמה באירועי השנה החולפת.
נכון, בשנה האחרונה נרשמה התקדמות במספר מאבקים למען הכרה בזכויות של קבוצות חדשות כניצולים. עובדי הכפייה שעלו לאחר 53', אף קיבלו הכרה וזכו כמעט במלוא הסעד, כאשר עתה הם יכולים לקבל תגמול חודשי. בנוסף, נרשמה התקדמות במאבק למען הכרה בילדים אשר שהו במחנות או גטאות והיא נמצאת כעת לקראת הכרעה בעליון, לדיון אליו זומנו בכירי משרד האוצר (גילוי נאות: המדובר בתיק בו מייצג הח"מ).
התקדמות בהכרה בזכויות נפגעי הפארהוד בעירק ויהודי מרוקו ואלג'יר
המאבקים להכרה בזכאותם של יוצאי עיראק ומרוקו נכנסו לישורת האחרונה, ובצלם מתנהל מאבקם של יהודי אלג'יר בערכאות השונות. לצד זה, ממשלת גרמניה הכירה במהלך השנה האחרונה בעוד מקומות כמזכים את מי שעבדו בהם בקצבאות זקנה.
כל החלטה חיובית בכל אחד מהמאבקים הללו מבשרת על קרן אור פיננסית לאוכלוסיה נוספת הזקוקה לכספים אלו, בערוב ימיהם וההתפתחות החשובה ביותר בשנה החולפת היא בפרסום החלטת שר האוצר אשר הכירה דה פקטו בזכויות של עובדי הכפייה, נפגעי פרעות הפארהוד בעירק ויהודי מרוקו הצרפתית ואלג'יר. גילוי נאות: הח"מ הוא אשר הוביל ומייצג בערכאות את עובדי הכפייה, יהודי מרוקו ונפגעי הפארהוד בעירק.
כפי שאנו רואים, לחלק מאוכלוסיות אלו ניתנה הכרה שכל כולה הטבה ועל כך ברכות, אולם לרוב רובם של יהודים אלו, ניתנה הטבה מותנית - קבלו מעט עתה וותרו על זכויות עתידיות השוות פי עשרה. את ההתניה כמובן, לא דואגים פקידי האוצר להסביר, לעיתים בכלל ולעיתים באופן מאוזן.
במהלך השנה האחרונה נוצרה בעיית מימון בקרן לרווחת ניצולי השואה, בעקבות הפסקת הזרמת כספים אליה מוועידת התביעות. רק לאחר חודשים רבים בהם ניצולי שואה לא קיבלו את הכספים מקרן זו, נמצא פתרון, בדמות מימון, המוגדר כזמני, מטעם משרד האוצר הישראלי.
הגבלות בשכר טרחת עורכי הדין בייצוג ניצולי שואה גרמו לנטישת עורכי הדין מייצוג אוכלוסיות שזקוקות לכך
לצד ההטבה "המותנית" בהחלטה המנהלית של שר האוצר ובהקשר ישיר, במהלך החודשים האחרונים, חוקקה כנסת ישראל, ביוזמת הרשות לזכויות ניצולי השואה, הגבלות בשיעורי שכר הטרחה, אשר חלקם הוא לסכומים זעומים ממש. לדוגמא, אחד הטיפולים הוגבל לסכום של 120 ₪ ואם לא די בכך, אף נקבעה סנקציה פלילית בגין גביית תשלום גבוה יותר מהסכומים הקבועים על חלק מההגבלות.
שורת ההתערבויות בשכר הטרחה, הביאה לנטישה של רוב עורכי הדין מתחום זה, אשר גם כך לא עסקו בו עורכי דין רבים מדי. הנטישה נובעת מאי הוודאות שגל החקיקה יצר, לצד התערבויות רטרואקטיביות בגין טיפולים משפטיים שכבר ניתנו והגבלות שכר הטרחה לסכומים, שפשוט אינם מאפשרים מתן ייצוג הולם לקבוצות אשר עדיין נאבקות על ההכרה בשל הרדיפות שחוו בעת מלחמת העולם השנייה.
החל משנת 2010, כל הקבוצות שקיבלו הכרה ממשרד האוצר, נאלצו להיאבק מאבק משפטי מר לשם כך. יהודי רומניה, בולגריה, טוניס, לוב, יהודי הקאווקז ואפילו (לא להאמין) חלק מיהודי גרמניה נאבקו באמצעות עורכי דין פרטיים, במאבקים שארכו שנים רבות עד אשר התקבלה ההכרה, כאשר באופן גורף הכרה זו התקבלה רק לאחר פסק דין של בית משפט. כיום, קיימות עוד מספר קבוצות, שלדעת המומחים בתחום ניתן להביא להכרה בסבלם ולהכיר ברדיפות שעברו רק בשל יהדותם, חלק מקבוצות אלו מצויות כבר בהליכים משפטיים למול משרד האוצר וחלק עוד לא התחילו בו.
הגדלת זכויות הניצולים מחד גיסא, קיפוח הניצולים מאידך גיסא
השנה האחרונה הינה השנה בה הבינו "נערי האוצר" כי הם אינם מצליחים לנצח את ניצולי השואה באף מאבק להכרה ומצאו דרך צינית וחכמה לצמצם את התשלומים שיקבלו אותם זקנים שנרדפו- בכך שאף עורך דין לא יהיה מוכן לטפל בסוגיות אלו. כך נותרות קבוצות שלמות של יהודים שנרדפו בעת השואה, ללא יכולת פעולה משפטית מצד מי שמתמחים בכך, למול משרד האוצר. תמו ימי המאבקים המשפטיים למען קבוצות נוספות של נרדפי הנאצים.
מפליא מכל הוא, שכל זה קורה דווקא בעת בה השיח על הרדיפות שנעשו בעת השואה מתרחב ומתחיל לכלול גם את ההיסטוריה הכואבת של יהודי מדינות ערב.
יש לך שאלה?
לסיכום, בשנה האחרונה זכויותיהם של ניצולי השואה הוגדלו מחד וקופדו מאידך - נערכה הרחבה מסוימת במעגל הזכאים לתגמולים בגין נרדפותם בעת מלחמת העולם השניה, נאלצו חלק מניצולי השואה להתמודד השנה עם הפסקה פתאומית של חלק מהתשלומים שקיבלו, וחלק אחר מהניצולים נותרו ללא יכולת קבלת ייצוג מיטבי.