גירושין זה משבר

מהלהקה הצבאית עד לבתי המשפט הבינלאומיים

עורכת הדין דפנה זיס מתל אביב מינפה את המלחמה הפרטית שלה בתיק הגירושין הפרטי שלה שהתנהל בניו יורק בכדי להפוך לאחת מעורכות הדין היחידות בארץ שמתמחה בדיני משפחה בכל העולם. מהרגע שהחליטה לא לממן את עורכי הדין עד להצלחה הגדולה

אף אחד מחבריה של דפנה זיס שגדלה במושבה הגרמנית בירושלים לא חשב שבבוא היום היא תהפוך להיות עורכת הדין היחידה בארץ שמתמחה ומטפלת בדיני משפחה בינלאומיים.

החיילת מהלהקה הצבאית שחלמה על מוסיקה השתחררה וידעה שמוסיקה זה אומנם כיף, אבל זה לא מתקן את העולם כפי שהיא חולמת לעשות. "באתי עם נאיביות של לתקן את העולם ולכן בחרתי ללכת וללמוד תואר במשפטים" היא נזכרת בתחילת הדרך, "תמיד נראה היה לי שאם קורה משהו לא צודק אז צריך להילחם כדי שכן יהיה צדק, שלא יגרם עוול. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד במשרדו של עורך הדין אמנון זכרוני, (ז"ל), ועיקר ההתמחות שלי הייתה בבג"צ. זכויות אדם ואזרח, אסירים וחופש בין הדת למדינה". אחרי לא מעט שנים במסדרונות בג"צ פגשה את מי שהפך לבעלה והיא עברה להתגורר אתו בניו יורק ארה"ב בכדי להתחיל את חייהם המשותפים.

היא ניגשה למבחני ההסמכה של לשכת עוה"ד בניו יורק ועברה אותם בהצלחה. "בפעם הראשונה שהופעתי בבית משפט בניו יורק וקראתי בקול רם 'אובג'קשיין' הרגשתי כאילו אני בסרט הוליוודי ולא בחיים האמיתיים", היא מחייכת. היא התקבלה לעבודה במשרד ניו יורקי שעסק בתחום האזרחי-מסחרי ובמקביל הביאה את שתי בנותיה, הבכורה בת 22 וחצי והשנייה תהיה בקרוב בת 19. החיים בארה"ב היו נוחים עד שהתגלע סכסוך עם בן הזוג שמהר מאוד הפך לקרב גירושים ארוך ומכוער.

זיס מצאה את עצמה משלמת עשרות אלפי דולרים לעורכי דינה במשפט ושם חלה התפנית בחייה האישיים והמקצועיים. "עורכי הדין שייצגו אותי הרוויחו מהעויינות שהייתה במשפט. הבנתי שאין לי כסף יותר. מצאתי את עצמי לבד בניו יורק עם שתי בנות קטנות מטפלת בהן לבדי ונדרשת לשלם עוד ועוד סכומים מטורפים לעורכי הדין. יום אחד הבת הגדולה שלי רצתה להירשם לחוג ריקודי היפ-הופ וחשבתי מאיפה אביא את הכסף? חשבתי שמנוי שנתי לחוג זה הסכום של שעתיים עבודה שאני משלמת לעורך הדין שמייצג אותי ואז החלטתי פשוט לייצג את עצמי".

זה לקחת את גורלך בידיך תרתי משמע.

"נכון, וזה אומר שאת מייצגת את עצמך כלקוח הכי חשוב שיש לך למול הלוחמנות של הצד השני ומצליחה להתנתק רגשית ולהתנהל במקצועיות. המשפט שלנו נמשך מספר שנים וכשניתן פסק הדין הגרוש הגיש ערעור על פסק הדין, שנדחה במלואו. פסק הדין שלנו נלמד בפקולטה למשפטים בניו יורק בשנה א' והוא אחד מפסקי הדין המנחים כיוון שהוא עוסק כמעט בכל תחום של דיני המשפחה: משמורת ילדים, חלוקת רכוש, עליית כושר ההשתכרות שלי, מזונות, הערכת שווי עסקים ורכוש משותף בשתי ארצות. כבר במהלך החודשים הראשונים שייצגתי את עצמי התחילו להגיע אליי פניות מלקוחות שביקשו שאייצג אותם בתיקי הגירושים שלהם. די מהר הקמתי משרד עצמאי בניו יורק שהמתמחה בתחום דיני המשפחה. במהלך שנים אלו צברתי ניסיון עשיר בניהול תיקי גירושים, משמורת, ניכור הורי, מזונות ילדים ובן/בת זוג, חלוקת רכוש, הערכת שווי עסקים, חברות, אופציות ומוניטין. חלק מהתיקים היו מורכבים במיוחד נוכח הזיקות שלהם למדינות שונות בארה"ב וכמובן לישראל, תוך עירוב שיטות משפט שונות והתמקצעות במשפט הבינלאומי הפרטי.

בקיץ 2009 נפתח בפני עו"ד זיס חלון הזדמנויות לחזור ארצה. היא לא חשבה פעמיים. היא והבנות ארזו מזוודות והתחילו הכל מחדש בארץ. השנה הראשונה בארץ לא הייתה קלה, לא בעבור הבנות ולא בעבור זיס וכללה קשיי התאקלמות של הבנות בארץ זרה מבחינתן, ובדאגותיה של זיס לעתידה הכלכלי והמקצועי ולעתיד בנותיה. זיס התמקמה בתל אביב במשרד אותו פתחה והחלה לקבל עבודה באחד התחומים שבו אין כמעט עורכי דין בארץ, דיני משפחה המתפרשים בכמה מדינות עם התמחות במדינות ארה"ב. "בדיעבד אני שמחה שחזרתי לארץ. אמנם בשנים האחרונות שלי שם התעריתי בניו יורק, הצלחתי, היו לי חברים ומכרים, אך עדיין לא הרגשתי בבית כמו שאני מרגישה כאן בתל אביב, בישראל. חזרתי לכאן כשאני מביאה עמי את מה שלמדתי (הן באופן אישי והן באופן מקצועי) מהליכי הגירושים שלי, ואת הידע והניסיון בדיני המשפחה של מדינות ארה"ב והמשפט הבינלאומי הפרטי בנוסף לדיני המשפחה של ישראל.

אבל הדבר שתרם הכי הרבה לכך שהצלחתי לפתח קריירה חזקה וטובה ולהתברג בין משרדי עורכי הדין המובילים בארץ היא האמינות והאכפתיות שלי כמי שהייתה שם בעצמה, אמא לשתי בנות במדינה זרה, מול מערכת משפט שעוד לא הכרתי, ללא משפחה או חברים, מתמודדת לבדי כנגד איום גדול מאד על אימהותי, על הישרדותי ועל עצם מהותי. זה מה שמאפשר לי להבין היטב מה עובר על הלקוחות שלי. משבר הגירושים, ובפרט כשהוא מתנהל בעויינות בבתי המשפט, הוא בין המשברים הגדולים ביותר שאדם חווה בחייו, בהיותו בפני עצמו איום על כל נדבך בחיים. זו לא רק פרידה מבן זוג שפעם היה אהוב, זה איום על האימהות או על האבהות, זה איום על הרכוש, על המעמד, הקריירה, הכספים, העסקים, מקום המגורים, זה איום על הכול, וזה עלול להיגמר בחוסר צדק ותוך גרימת עוול משווע. כשהבנתי את זה, התחברתי לכוחות שהניעו אותי בתקופה בה עסקתי בתחום זכויות האדם. כשאני רק מריחה חוסר צדק או גרימת עוול זה כאילו שהזריקו לי אדרנלין ואני יוצאת להילחם בכך כלביאה שמגנה על גוריה".

זה בטח גם השפיע על גידול הבנות שלך, הייתה הקרבה

"בטח שהייתה הקרבה. אני מאד מקווה שבסך הכל הייתי אמא טובה. הבנות שלי הן הדבר הכי חשוב בחיים שלי. יחד עם זאת, ברור שהייתה הקרבה שבאה על חשבון הבנות שלי, בהחלט. לא נשארתי בבית לקבל אותן עם ארוחת צהרים חמה כשחזרו מבית הספר, (והאמת, כבר שנים שגם ארוחות בוקר וערב אני לא מכינה להן), נשארתי במשרד עד לשעות מאוחרות אבל אני רוצה להאמין שלמרות זאת שתיהן תמיד ידעו שאני שם בשבילן. אני מניחה שאיכשהו זה גם תרם לעובדה שהן גדלו להיות נשים עצמאיות שיודעות לדאוג לעצמן, כאלה חזקות שעומדות עם שתי הרגלים על הקרקע והן גם אוהבות, אמפתיות וחכמות. למדתי מהן המון. אני גאה בהן מאד."

כל אחד יודע שזה לא קל להיות באמצע בין בני זוג המבקשים ל'פרק את החבילה' וקל וחומר כשאתה עורך דין או מגשר שמנסה להביא להסכמות בין שני צדדים שלהם משקעים, כאבים ולפעמים גם המון טינה. למרות הקושי הגדול זיס מאמינה בערך העליון של גישור והגעה להסכמות. רק אם אין דרך אחרת, רק אם "אין עם מי לדבר" אז מפשילים שרוולים ויוצאים למלחמה. "יום אחד הגיע אליי לקוח ואמר לי 'לא אכפת לי שכל הכסף ילך אליך ובלבד שגרושתי לא תקבל גרוש ונמרר לה את החיים', לא הסכמתי לקבל אותו כלקוח. אני אמנם מתמחה ב"למרר לאנשים את החיים", אבל אני עושה את זה רק לאנשים שמנסים לפגוע שלא בצדק בלקוחות שלי ולגזול מהם או מהן את המגיע להם/להן. אני לא אשמש כ"שכירת חרב" מטעם לקוחותיי כדי להרוס ולמוטט את בני או בנות הזוג, תוך התעלמות מהנזק העצום הנגרם תוך כדי כך לילדיהם, רק כדי לשרת את הצורך שלהם בנקמה, מאגו פגוע ומתסביכים נוספים. אני כן אשמש כ"שכירת חרב" כדי להגן על נפשם הרכה של ילדים, וכדי להביא לחלוקה צודקת של הנכסים והזכויות בין הצדדים כנגד מי שמבקש לשלול זאת.

אז איך מנצחים בכל זאת במשפט?

"יצא לי שם של 'לוחמת' שמנהלת בבתי משפט מערכות לא פשטות וכוחניות, אבל האמת היא שאני עושה גם הרבה גישורים. בכל התיקים שלי אני מנסה להגיע קודם כל להסכמות ולחסוך בהתדיינויות משפטיות מיותרות. לצערי לא תמיד אני מצליחה להביא להסכמות. מידת ההצלחה תלויה במידה רבה לא רק בטיבו של הצד השני אלא גם בטיבו של עורך הדין שאת שירותיו שכר הצד השני. כמאמר המשל, בדרך כלל מין מוצא את מינו".