פעמים רבות מעורר המונח "גירושין" אסוציאציות שליליות. אכן, הליך הגירושין אינו דבר נעים, בלשון המעטה. יותר מכך, העובדה לפיה תקופת זוגיות, על תקופותיה הטובות והפחות טובות, מגיעה לקיצה - אינה דבר משמח כלל וכלל. 

 

כך, מוצאים עצמם זוגות רבים מנהלים "מלחמות חורמה" זה כנגד זו בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים במטרה לצלוח את הסכסוך כשידם "על העליונה" זוגות אלו ייקראו מעתה "הזוגות הלוחמים". 

 

ייתכן מאוד כי הזוגות הלוחמים כלל לא מודעים לעובדה לפיה זוגות רבים אחרים אשר תקופת הזוגיות שלהם הגיעה לקיצה לא נזקקו כלל לנהל הליכים משפטיים וחסכו מעצמם כמויות עצומות של זמן, אנרגיה וכסף כשהחליטו לנסח הסכם גירושין הזוגות הללו יקראו מעתה "הזוגות הפשרניים".

 

הסכם זה מסדיר בתוכו את כלל הסוגיות הטעונות בירור אשר הובאו ע"י הזוגות הלוחמים לפני ערכאות השיפוט השונות, ובין השאר סוגיית מזונות האישה, מזונות הילדים, סוגיית המשמורת, הרכוש המשותף ואיזון המשאבים והכל תוך הסכמה מלאה ורצון חופשי של הצדדים. 

 

כאן המקום להדגיש כי אף הזוגות הלוחמים יכולים בכל שלב להכריז על "הפסקת אש", להגיע להסכמות ביניהם ולנסח הסכם כנ"ל. 

 

אולם אף במקרה בו נוסח הסכם גירושין כנ"ל עלולות לצוץ מספר בעיות, והבולטת שבהן הינה ניסוח בלתי מדויק, בלתי בהיר ו/או בלתי מקצועי של ההסכם, דבר העלול להצית מחדש את המלחמות - אותו מצב אותו ביקשו בני הזוג למנוע. 

 

רצוי ומומלץ ביותר למנוע מצב כזה ע"י עריכת הסכם גירושין אצל עו"ד מקצועי אשר מכיר את התחום והמצב המשפטי, ובכך יוכל למנוע מצב בו הסכם הגירושין מנוסח בצורה לא נהירה (לדוגמה: כאשר הסכימו הצדדים בדבר מזונות ילדים חשוב לדעת כי הסכמות אלו אינם מחייבים את הילדים עצמם, ומצב כזה מאפשר לאם להגיש בשם הילדים תביעה למזונותיהם). 

 

כאשר הגיע הרגע ובני הזוג חתמו על הסכם הגירושין, מגיע תורו של בית המשפט. המדובר בישיבה קצרה בה מתייצבים בני הזוג בפני שופט בית המשפט לענייני משפחה ובה מוודא השופט עם בני הזוג כי שניהם מבינים על מה חתמו וכי הדבר נעשה בהסכמתם המלאה ומתוך רצון חופשי. לאחר מכן מאשר השופט את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק-דין, ובשלב זה יש לראות בהסכם כמסמך משפטי מחייב. 

 

בשלב האחרון על בני הזוג לגשת עם הסכם הגירושין המאושר אל בית הדין הרבני ולהגיש בקשה למתן פסק-דין לגירושין ולסידור הגט.