שוקלים לפנות לתביעות קטנות? חוסר ידע עלול לפעול לרעתכם

עלות הוצאות המשפט, ובעיקר שכר טרחת עורך הדין, נמנים על השיקולים המרכזיים והחשובים העומדים בפני אדם המתלבט אם להגיש תביעה. בדרך כלל אין כדאיות כלכלית בהגשת תביעה רגילה הכרוכה בייצוג משפטי מלא כשהפיצוי הצפוי הוא נמוך ועומד על סדר גודל של אלפי שקלים בודדים.

כך יוצא שבמקרים לא מעטים אנשים מוותרים על מימוש זכויותיהם לנוכח חוסר הכדאיות הכספית. אמנם כל אחד רשאי להגיש תביעה גם ללא ייצוג של עורך הדין אבל רק מעטים מעזים לעשות זאת.

על מנת לתת מענה לבעיה זו הוקמה בישראל לפני למעלה מ-30 שנה מערכת בתי משפט לתביעות קטנות המאפשרת לכל אדם להגיש תביעה על סכום שאינו עולה על 33,400 שקל, מבלי להיות מיוצג על ידי עורך דין. העיקרון החשוב בהליכים אלה הוא שגם הנתבע אינו רשאי להיות מיוצג (למעט מספר חריגים מצומצם).

ואכן, בתי משפט לתביעות קטנות זכו להצלחה רבה בקרב הציבור, ורבים פונים אליהם כדי לקבל את הסעד החוקי לו הם זכאים. יחד עם זאת, חשוב לדעת שישנם מקרים בהם חוסר הבנתו המשפטית של התובע עלול להביא לכך שתביעתו תידחה, רק משום שהוא לא העלה את הטענות המשפטיות הנכונות וטעה באופן ניהול ההליך.

בהקשר זה כדאי לציין שבדרך כלל שופטים בבתי משפט לתביעות קטנות מודעים למגבלות הידע של אזרחים מן השורה והנטייה שלהם היא לעזור לצדדים המתדיינים בנושאי חוק ומשפט. ואולם, לא תמיד יש בכך כדי לענות על חוסר ניסיונם של הצדדים וישנם לא מעט מקרים שבהם ייצוג על ידי עורך דין היה משנה לחלוטין את התמונה.

מדוע הפסיד הצלם?

כך קרה לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, כאשר הרשם בכיר נדים מורני דחה את תביעתו של צלם שתבע את "ידיעות אחרונות" בגין פרסום צילום שלו באתר YNET ללא רשות.

העיתון התגונן בטענה שזכויות היוצרים בצילום המדובר לא שייכות בכלל לצלם אלא למעסיקו, וטענת הגנה זו אכן התקבלה על ידי בית המשפט כנימוק לדחיית התביעה. במאמר זה ברצוני להתרכז בטענה ההגנה השנייה של הנתבע והיא שמדובר בצילום שכבר פורסם בעבר ולכן מותר לפרסמו שוב ללא צורך בקבלת רשות מבעל הזכויות בצילום. גם טענה זו התקבלה על ידי בית המשפט, אשר התבסס בפסיקתו על סעיף בחוק זכות יוצרים שאוסר על פרסום של יצירה רק אם היא לא פורסמה קודם לכן.

ואולם, כל מי שמצוי בתחום יודע היטב שקיימים עשרות ומאות פסקי דין בהם נפסקו פיצויים (לעיתים ניכרים) לזכותו של צלם שהצילום שלו פורסם ללא רשותו, גם כשמדובר היה בפרסום משני ולא ראשוני. מה ההבדל בין מקרים רבים אלו לבין המקרה שלפנינו?

הסיבה לכך היא שהתובע נסמך בתביעתו על הסעיף הלא נכון בחוק זכות יוצרים. ובמה הדברים אמורים?

בפסקי דין שבהם נפסקו לצלמים פיצויים (על אף שצילומיהם פורסמו כבר בעבר) התביעות הושתתו על הפרות אחרות הכלולות בחוק ובראשן איסור ההעתקה ואיסור העמדת הצילום לרשות הציבור ללא אישור.

על מנת לפרסם את הצילום בתיק הנדון היה על העיתון לבצע פעולת העתקה של הצילום בדרך זו או אחרת ופעולה זו אסורה לפי החוק ללא רשותו של בעל זכויות היוצרים. בנוסף, עצם פרסום הצילום באתר העיתון והעמדתו לצפיית הציבור ללא רשות הצלם מהווה הפרה של החוק.

יש להניח שאילו היה הצלם מיוצג בתיק זה על ידי עורך דין המתמחה בתחום זכויות יוצרים, אותו עורך דין היה מסתמך על הסעיפים הנכונים בחוק וקיים סיכוי טוב שטענת ההפרה היתה מתקבלת על ידי בית המשפט. יתרה מזאת, ייתכן שייעוץ נכון מצידו של עורך הדין היה יכול גם לשפר גם את סיכוייו של הצלם להוכיח שזכויות היוצרים בצילום היו אכן שלו ולא של המעסיק. ייתכן שאפילו שיחה קצרה עם עורך דין הייתה משפרת באופן ניכר את סיכוייו של האיש לזכות בתביעתו.

המסקנה היא שבטרם הגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בנושא סבוך המצריך ידע מיוחד, כמו תחום זכויות יוצרים, מומלץ מאד לפנות לפני כן לעורך דין המתמחה בתחום ולקבל ממנו ייעוץ משפטי פרטני (שעלותו נמוכה באופן משמעותי מעלות הייצוג המשפטי בפועל).

תובע שינהג כך יהיה מצויד לכל הפחות בהבנה המינימלית הנדרשת לצורך ניהול תביעתו. אחרת עלול לצאת שכרו בהפסדו – הוא אמנם יחסוך את הוצאות שכר טרחת עורך הדין אבל עלול להפסיד במשפט.