ב 9/10/13 ניתן פסק דין על ידי שופטת בית המשפט המחוזי ענת ברון אשר בו נדחתה תביעתו של הבמאי פרופסור יוסף יזרעאלי נגד תיאטרון הקאמרי להכרה בזכויות יוצרים שיש לו בהצגה "עוץ לי גוץ לי" שעלתה מחדש על הבמה ב 2002. לפסיקה זו ישנה חשיבות תקדימית הן לגבי עבודתם של במאים והיקף זכויותיהם בפירות עבודתם, והן לגבי היקף זכויותיהם של יוצרים אחרים הלוקחים חלק בהפקה אמנותית ביחד עם יוצרים אחרים.


ואלו הן העובדות בקצרה: ב 1965 קבל על עצמו הבמאי יזרעאלי את תפקיד הבימאי של ההצגה "עוץ לי גוץ לי" המהווה עיבוד לתיאטרון למחזה בחרוזים שכתב בשעתו אברהם שלונסקי ז"ל. ההצגה ירדה מבימת הקאמרי לאחר קרוב לשלושים שנה שבהם היא זכתה להצלחה גדולה.


ב 2002 העלאה תיאטרון הקאמרי הפקה חדשה להצגה הנ"ל בבימויו של הבמאי פינקוביץ, אשר ביים מחדש ובאופן מקורי את המחזמר הוותיק.


הבמאי הוותיק תובע זכויות בהפקה החדשה


פרופסור יזרעאלי הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד י. אפלפלד, ובה טען כי יש לו זכויות גם בהפקה החדשה. טענה זו התבססה על העובדה (שהתקבלה על ידי בית המשפט) שכאשר הוזמן יזרעאלי לביים את מחזהו של שלונסקי, הוא היה צריך ראשית להפוך את המחזה של שלונסקי למחזמר, ולחלק את הטקסטים שבמחזמר לקטעים מדוברים וקטעים מושרים. לפיכך, טען יזרעאלי, כל עוד עושים שימוש בחלוקה הנ"ל הוא זכאי לתמלוגים גם כאשר המחזמר מועלה מחדש בבימוי של במאי אחר.


תיאטרון הקאמרי – באמצעות עו"ד מ. שחל – טען כי הפיכת המחזה למחזמר וחלוקת הטקסטים אינה מקנה ליזרעאלי זכויות במחזמר כאשר הוא מופק תחת שרביטו של במאי חדש.


בית המשפט הכיר בעובדה שאכן עשויות היו לקום ליזרעאלי זכויות יוצרים בעצם הפיכת המחזה למחזמר ובחלוקת הטקסטים לקטעים מדוברים ולשירים, וזאת במסגרת פעולה יצירתית הקרויה דרמטורגיה, עריכה או עיבוד. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את תביעתו של יזרעאלי לזכויות כלשהן בהפקה החדשה, כאשר אחד הנימוקים העיקריים לכך היתה העובדה שההסכם בין יזרעאלי לתיאטרון הקאמרי עסק רק בזכויותיו כבמאי ולא בזכויות אחרות החורגות מכך. בכך – קבע בית המשפט - יזרעאלי וויתר למעשה על אותן זכויות נוספות. "עבודתו של פרופסור יזרעאלי מלכתחילה הוגבלה על פי הסכם הבימוי לעבודת הבימוי", אמרה השופטת ברון בפסק הדין והוסיפה כי "כאשר אחד מבעלי התפקידים בהצגה סבור כי הוא זכאי לתשלום נוסף על זה שהוסכם, בגין תפקיד נוסף שנטל על עצמו – עליו לעשות כן מראש ולא בדיעבד".


מהות הפסיקה התקדימית


פסק הדין התקדימי הנ"ל מעצים את החשיבות של חתימת הסכם מפורט בין במאים לבין מפיקי הצגות בכל הקשור להיקף זכויותיהם בגין עבודתם כבמאים. מצד אחד, המפיק צריך להקפיד ולדאוג לכך שבהסכם ייאמר במפורש שגם אם הבמאי ינקוט בפעולות יצירתיות החורגות מבימוי, עדיין לא יהיה בכך כדי להקנות לו זכויות בהצגה מעבר לזכויותיו כבמאי. מצד שני, הבמאי צריך להיות מודע לכך שאם הוא לא ידאג לעגן באופן מפורש בהסכם עם המפיק את זכויות היוצרים שלו בפעולות החורגות מפעילותו כבמאי – הרי בכך הוא עלול למצוא עצמו כמי שוויתר עליהן.


חשיבותה הנרחבת של הפסיקה והשפעתה על תחומים נוספים 


חשיבותו של פסק דין זה משתרעת מעבר להקשר הצר של עבודתם של במאי תיאטרון, והוא עשוי לשמש כתקדים גם במקרים אחרים בהם יוצר או מבצע הלוקחים חלק בהצגת תיאטרון יטענו לזכויות החורגות מאלו שסוכמו איתם מראש. כך למשל עשוי להיווצר מצב בו שחקן בהצגה הופך במהלך ההפקה לשותף בבימויה עקב תרומתו היצירתית למרכיב הבימוי של ההצגה.


יתרה מזאת - פסק הדין הנ"ל משליך גם על תחומים נוספים בהם יוצר או מבצע לוקח חלק ביצירה גדולה שבה יש כמה יוצרים או מבצעים שאחראים לאלמנטים שונים באותה יצירה. דוגמא טובה לכך היא הפקות מוסיקליות אשר בהן מעורבים מלחינים, כותבי טקסטים, מעבדים, מפיקים מוסיקליים, נגנים וכיו"ב.


מטבע הדברים, הפקות מוסיקה באולפן מערבות במלאכה יוצרים ומבצעים רבים, ולא תמיד ניתן לשרטט קו מפריד בין תפקידו המוגדר של היוצר או המבצע של השיר, לבין תרומתו בפועל ליצירת השיר. לא אחת קורה שמעבד של שיר, או מפיק מוסיקלי של הקלטה של השיר, או נגן המשתתף בהקלטתו, או אפילו טכנאי סאונד העובד באולפן על השיר, מכניסים בשיר המקורי שינויים או תורמים לו אלמנטים יצירתיים החורגים מההגדרה הצרה של תפקידם בהפקה, ועל בסיס זה הם עשויים לטעון כי יש להם זכויות החורגות ממה שהוסכם בינם לבין יוצרי השיר או המפיק שלו.


כך למשל, בשנת 2009 פסק בית הלורדים בבריטניה כי הליין של נגינת האורגן בשיר הוותיק A Whiter shade of pale של להקת Procol Harum מהווה למעשה חלק מהיצירה עצמה וכי נגן האורגן שיצר את הליין הנ"ל הוא למעשה אחד מיוצרי השיר ולכן זכאי לקבל שיעור של 40% מחלקם של מלחיני השיר שהיו רשומים במקור כמלחינים היחידים של השיר.


בית המשפט נותן חשיבות להסכם בין היוצר למפיק


החידוש בפסק הדין בנושא הקאמרי הוא החשיבות שבית המשפט נתן לנוסח ההסכם שנחתם בין היוצר לבין המפיק. אין זה מן הנמנע שללא הסכם בכתב היה בית המשפט הישראלי מגיע במקרה זה לתוצאה דומה אליה הגיע בית הלורדים לגבי השיר של Procol Harum, והיה מקנה ליזרעאלי זכויות גם בהפקה החדשה של עוץ לי גוץ לי.


לסיכום, על כל מפיק לדאוג לכך שההסכמים בינו לבין היוצרים והמבצעים המשתתפים בהפקה יפרטו מראש ובכתב את היקף זכויותיהם, וזאת כדי להימנע מהצורך להתמודד בעתיד עם טענות אפשריות שלהם לגבי זכויות יוצרים נוספות שיש להם בהפקה. מנגד, חשוב שיוצרים או מבצעים שרוצים לשמור לעצמם את הבעלות על הפירות הנוספים של פעילותם ידאגו להגן על זכויות עתידיות אלה בהסכמים עליהם הם חותמים עם המפיקים, אחרת הם עלולים לאבד אותן לעד, כפי שקרה לפרופסור יזרעאלי.