שידור משחק כדורגל אינו מהווה "שימוש הוגן" גם כשמדובר בפעילות שאינה נושאת רווח

מבוא

לפני מספר שנים הגישה הפרמיירליג תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בש"א 11646/08) במטרה לחשוף את זהותו של פלוני שהפעיל אתר אינטרנט ישראל אשר איפשר לכל אדם לצפות ללא תשלום במשחקי ליגת הכדורגל באנגליה.

בפסק דין שניתן בתיק הנ"ל בתאריך 2/9/2009 על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון גונן, נקבע כי גם אם יש זכויות יוצרים בצילום ובבימוי של משחק כדורגל, הרי העובדה שפלוני איפשר את שידורו לאחרים במסגרת האינטרנט, שלא למטרת רווח, מהווה שימוש הוגן באותן זכויות יוצרים, וכפועל יוצא מכך אין כמובן מקום לחשוף את זהותו של אותו פלוני.

מקריאת פסק הדין אי אפשר להתעלם מגישתה הברורה של השופטת אגמון גונן, התומכת בצימצום היקף ההגנה על זכויות היוצרים ובפתיחת כל פתח אפשרי לעשיית שימוש בזכויות יוצרים ללא קבלת רשות תוך הסתמכות על הגנת השימוש ההוגן.

והנה, בחודש מרץ 2012, הפך בית המשפט העליון על פיו את פסק דינה של השופטת אגמון גונן (ע.א. 9183/09), וקבע פה אחד בפסק דין תקדימי כי לא רק שזכויות הצילום והבימוי במשחק כדורגל ראויות להגנתם של חוקי זכויות היוצרים בישראל, אלא פסק גם שמי שמשדר אותם או מאפשר את שידורם באינטרנט ללא אישור בעלי הזכויות אינו זכאי להגנת השימוש ההוגן, גם אם שידור זה נעשה באמצעות האינטרנט שלא למטרות מסחריות.

הגנת השימוש ההוגן בחוק החדש

ההגנה של שימוש הוגן מקובלת ברוב המכריע של המדינות ומורכבת בד"כ מרשימה סגורה של פעולות מוגדרות מראש שמותר לעשות בזכויות יוצרים של אחרים ללא הרשאה מצידם של בעלי הזכויות, כאשר היקף ההגנה משתנה ממדינה למדינה.

לפני כשש שנים (כשנתיים לפני שניתן פסק דינה הנ"ל של השופטת אגמון גונן), נחקק בישראל חוק זכות יוצרים התשס"ח-2007, שאמנם מפרט רשימה של פעולות המהוות שימוש הוגן, אך ניסוחו פותח פתח המאפשר למעשה לבתי המשפט בישראל להרחיב את הרשימה הנ"ל ולהוסיף עליה כהנה וכהנה פעולות מוגנות לפי שיקול דעתם.

בכך, אימץ למעשה החוק הישראלי את הגישה האמריקאית שרואה אף היא בשימוש ההוגן אסכולת הגנה, שאינה מצומצמת לרשימה סגורה של פעולות הזכאיות לחסות בכנפיה, וזאת בניגוד למרבית במרבית מדינות העולם אשר בהן קיימת בחוק רשימה סגורה של פעולות החוסות תחת הגנת השימוש ההוגן ואין לבית המשפט סמכות לחרוג ממנה. למיטב ידיעתו של כותב מאמר זה ארה"ב וישראל הן מן המדינות הבודדות שאימצו בחוקיהן את גישת האסכולה המרחיבה של השימוש ההוגן.

הגנת השימוש ההוגן בגרסתה כפי שהיא בחוק זכות היוצרים החדש בישראל משקפת את גישתה של האסכולה השלטת במשרד המשפטים בישראל אשר קנתה לה אוהדים רבים גם בקרב שופטים חשובים בבתי המשפט המחוזי בישראל (כמו השופטת אגמון גונן), ובכנסת ישראל (כמו הח"כ מיכאל איתן).

אסכולה זו פועלת בכל דרך אפשרית למען צימצום היקף ההגנה על זכויות היוצרים תוך העדפת הערך החברתי של הפצת יצירות בקרב הציבור הרחב על פני הגנת קניינם הרוחני של היוצרים, עם דגש מיוחד על הרחבת ההיתרים לפעולות הנעשות באמצעות רשת האינטרנט.

סיכום

לכותב מאמר זה יש ביקורת רבה על המגמה המסתמנת במערכת המשפט הישראלית לצמצם ככל הניתן את הגנת החוק על הקניין הרוחני ובמיוחד על זכויות היוצרים, וזאת תוך הרמת הדגל של חופש זרימת המידע בעידן האינטרנט. הח"מ מאמין כי גישה זו - שיש לה תומכים רבים בארץ ובעולם כולו – עלולה להביא בסופו של דבר להתמוטטות המודלים העסקיים המשמשים בסיס להתפתחות היצירה מזה שנים רבות. עידן האינטרנט מעמיד בפני עולם המשפט אתגרים רציניים בכל הקשור לצורך לעדכן את חוקי הקניין הרוחני וחוקים רבים אחרים העוסקים בזכויות שאינן מוחשיות – כמו הגנת הפרטיות, הגנת שמו הטוב של אדם וכיו"ב.

אל לנו להיענות לאתגר זה באמצעות צימצום זכויותיהם הקנייניות של היוצרים, אלא מוטלת עלינו החובה לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת להתאים את חוקי הקניין הרוחני לעידן האינרטנט מבלי לפגוע ביוצרים ובהגנה שהחוק מעניק להם על יצירותיהן.

הח"מ מקווה כי הן בתי המשפט בישראל, הן משרד המשפטים והן הרשות המחוקקת בישראל יאמצו את גישתו של בית המשפט העליון כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דין הפרמיירליג, וימשיכו לשמור מכל משמר על הגנת זכויות היוצרים בישראל, וזאת במיוחד לאור הקלות הבלתי נסבלת של הפרתן ברשת האינטרנט.

עו"ד אלי נחום