רקע


זכייני השידור הטלוויזיוני בישראל מחוייבים לפעול בהתאם לחוקי זכויות היוצרים והמבצעים בישראל. חוקים אלה נועדו להגן על זכויותיהם של היוצרים והמבצעים בכל הקשור ליצירותיהם וביצועיהם.

 

יש לכם שאלה?
פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות


במה הדברים אמורים? כאשר גוף שידור רוצה לכלול יצירה מוסיקלית בשידוריו, עליו לקבל את רשיונות מתאימים מהיוצרים, מהמבצעים ומבעלי ההקלטה שבה נעשה שימוש. לעיתים מתקיימת זהות בין בעלי הזכויות הנ"ל ולעיתים מדובר בבעלויות נפרדות.


קיימים מספר איגודים המייצגים את היוצרים והמבצעים בישראל: אקו"ם מייצגת את היוצרים; שתי פדרציות של חברות תקליטים מייצגות את בעלי הזכויות בהקלטות; אשכולות ועיל"ם מייצגות את הזמרים והנגנים המבצעים.

 

הגופים הללו מעניקים רשיונות כלליים לגופי השידור הנקראים "רשיונות שמיכה", אשר מאפשרים לגופי השידור לעשות שימוש בקטלוג הנמצא ברשותם של אותם איגודים בשידוריהם, וזאת תמורת תשלום דמי רשיון קבועים שנתיים. חשוב לציין כי איגודי הזכויות הנ"ל מנהלים אתרים באינטרנט, וכל מפיק או גוף משדר יכול לבדוק בקלות ובמהירות האם יצירה או הקלטה או ביצוע כלשהם נמצאים בקטלוגים של אותם איגודים.


לפיכך, כאשר גוף שידור רוצה לעשות שימוש בהקלטה של שיר במסגרת סדרה טלוויזיה, ראשית כל עליו לבדוק באתרי האינטרנט השונים האם היצירה, הביצוע שלה וההקלטה שלה נמצאים בקטלוגים של האיגודים שהעניקו לו את רשיונות השמיכה. כאמור, מדובר בבדיקה פשוטה וקלה שאינה דורשת זמן או השקעה כלשהם. ייאמר מיד – לעניות דעתו של כותב מאמר זה, גוף שלא עשה את הבדיקה המינימלית הנ"ל, לא ניתן להגדיר את מחדלו כטעות בתום לב, אלא לכל הפחות כאי אכפתיות וזלזול בוטה בזכויות האמנים.


בנוסף, החוק מקנה זכויות אישיות מיוחדות ליוצרים ולמבצעים של יצירה, הנקראות "זכויות מוסריות", אשר במסגרתן הם זכאים בין היתר לכך שלא ייעשה שימוש פוגעני ביצירתם או שתיפגע שלמותה. הזכויות המוסריות אינן שייכות לאיגודים, אלא אך ורק ליוצרים ולמבצעים באופן אישי. לפיכך, בנוסף לבדיקה המתוארת לעיל של הקטלוגים של האיגודים, חובה על על גוף משדר החפץ לעשות שימוש בשיר כלשהו, לבדוק מראש עם המבצע והיוצר של השיר, האם לא יהיה בשימוש שנעשה משום פגיעה בזכויותיהם המוסריות.


החוק בישראל מקנה ליוצרים ולמבצעים זכות לפיצוי מיוחד (הקרוי "פיצוי סטטוטורי"), אשר אינו מחייב הוכחת נזק ממשי. פיצוי זה נהוג במרבית המדינות המתוקנות בעולם, וזאת הן לאור העובדה שבד"כ קשה להוכיח את הנזק שנגרם עקב הפרת זכויות יוצרים ומבצעים, והן מתוך מטרה לשמש גם מעין סנקציה על המפרים, כדי להניא אותם מלפעול בשיטה הידועה במקומותינו כ"שיטת מצליח": לא יתפסו אותנו – נהדר. כן יתפסו אותנו – לכל היותר נשלם מה שהיינו צריכים אילו היינו פועלים כחוק.

 

או אולי רק קצת יותר...על פי חוק זכות יוצרים התשס"ח- 2007 זכאי התובע לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק של עד 100,000 ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים שלו, ולפיצוי דומה בגין הפרת זכויותיו המוסריות. על פי חוק זכויות מבצעים ומשדרים התשמ"ד-1984 זכאי התובע לפיצוי בסך של 100,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיו בביצוע שלו, וכן לפיצוי (שאינו סטטוטורי) בגין הפרת זכויותיו המוסריות בביצוע שלו.

 

אסף אבידן נגד קשת

 

העובדות בתסיעה שהגיש אסף אבידן נגד קשת אינן שנויות במחלוקת - זכיינית הטלוויזיה שידרה במשך 36 שעות 29 פעמים הקלטה של שיר שבוצע על ידי אסף אבידן, וזאת במסגרת שידורי פרומו של תכנית הריאליטי "האח הגדול". מיד לאחר שקשת קבלה מכתב התראה מאסף אבידן בנושא זה היא הפסיקה את השימוש בשיר הנ"ל.

 

אין מחלוקת שהשיר עצמו נכלל ב"רשיון השמיכה" שאקו"ם העניקה לקשת, ואין גם מחלוקת על כך שההקלטה של השיר לא נכללה בקטלוגים של הפדרציות של חברות התקליטים. בנוסף, הצדדים לא היו חלוקים על כך שקשת לא פנתה לאסף אבידן אישית על מנת לברר איתו האם לא תהיה בו פגיעה בזכותו המוסרית עקב השימוש ביצירתו ובביצועו במסגרת התכנית "האח הגדול", או על העובדה שלצורך השידור קשת פגמה בשלמות היצירה והביצוע של אסף אבידן כאשר היא ערכה מחדש את ההקלטה ושילבה קטע ערוך של כחצי דקה בפרומו ששידרה.


ההליכים בית המשפט המחוזי בתל אביב התמקדו בשאלה מה גובה הפיצויים שמגיעים לאסף אבידן בגין הפרת זכויותיו בהקלטה ובשל הפרת זכויותיו המוסריות כיוצר וכמבצע של השיר.


התביעה נגד קשת הוגשה על סכום כולל של 300,000 ש"ח. כב' השופט בנימיני פסק כי קשת תשלם לאסף אבידן פיצוי של 60,000 ש"ח בגין הפרת כלל זכויות היוצרים שלו בהקלטה, וסכום נוסף של 25,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיו המוסריות. יצויין כי בית המשפט בחר שלא להשית הוצאות על הנתבעת קשת, וזאת בין היתר בשל העובדה שקשת הראתה נכונות לתשלום פיצוי לנתבע בסדר הגודל שנפסק לבסוף על ידי בית המשפט.


חשוב להוסיף כי בפסיקתו קבע בית המשפט כי הוא רואה בכל הפרות זכויות היוצרים שהובאו בפניו משום הפרה מתמשכת אחת שאינה מזכה את אסף אבידן אלא בפיצוי סטטוטורי אחד על כולן, וזאת לצד פיצוי סטטוטורי על הפרת זכותו המוסרית.


סיכום


לעניות דעתו של כותב מאמר זה בתי המשפט בישראל נוהגים מידה יתרה של רחמנות בבואם לפסוק פיצויים ליוצרים ומבצעים בתביעות שהם מגישים נגד גופים מסחריים גדולים המפרים את זכויותיהם. יצויין מיד – אין המדובר בפיצויים שפוסקים לנתבעים שהינם אנשים פרטיים, אנשים תמימים שעושים שימוש ביצירות של אחרים בתום לב ומבלי לדעת שהם בעצם מפרים זכויות של אחרים. כך למשל אין מקום לפסוק פיצויים גבוהים כנגד אדם שעושה שימוש לא מסחרי בשיר או בצילום שהוא מצא באינטרנט, וזאת מבלי שהוא ידע ששיר או צילום כזה מוגנים בזכויות יוצרים.

 

אמנם גם כאן מדובר בהפרה של זכויות יוצרים, אך הסכום שיש לפסוק במקרים פרטיים כאלה צריך בהחלט להיות צנוע תוך שבית המשפט מביא בחשבון את תום הלב של הנתבע הפרטי כשיקול עיקרי.


לעומת זאת, כאשר מדובר בגופי שידור גדולים כמו זכייני הטלוויזיה בישראל, מדובר בחברות המעסיקות מאות רבות של עובדים, ובמפיקים עצמאיים הפועלים מטעמם, אשר אמורים להכיר היטב את חוקי זכויות היוצרים והמבצעים בישראל ולפעול על פיהם ככתבם וכלשונם.

 

האם כל כך קשה לבדוק את רישומן של היצירות אצל איגודי הזכויות השונים? בית המשפט קבל את עדותה של עובדת קשת שהעידה שמעולם היא לא נתקלה ביצירה שרשומה באקו"ם ושאיננה רשומה בפדרציות של חברות התקליטים.

 

ראשית, מי שמצוי בנושאים אלה יודע שאין מדובר במקרה "נדיר" כפי שקבע בית המשפט על סמך עדותה של אותה עובדת, אלא לכל היותר מדובר במקרה שאינו שכיח... כותב מאמר זה יכול להעיד על שורה ארוכה של יצירות שרשומות באקו"ם ואינן רשומות בפדרציות... שנית, גם אם העובדת של קשת לא נתקלה בעבר במקרה כזה – האם זה משחרר אותה מחובת הבדיקה הנאותה? ובמיוחד שמדובר בבדיקה שאורכת דקות ספורות בלבד ואינה דורשת השקעה כלשהי – צריך פשוט לבדוק באתר האינטרנט וזהו זה. בית המשפט המכובד ראה בכך טעות בתום לב, וזאת במקום לראות בכך חוסר איכפתיות הזועקת לשמיים של זכיין השידורים המוביל בישראל כלפי זכויות האמנים בישראל.


נכון פסק בית המשפט כשהתייחס לכלל ההפרות של זכויות היוצרים כאל הפרה אחת – אבל האם לא היה זה מן הנכון לאור זאת לפסוק לאסף אבידן את הפיצוי המירבי המגיע לו על פי החוק – 100,000 ש"ח ב גין הפרה כל כך בוטה של שורה ארוכה של זכויות היוצרים שלו על ידי גוף משדר שצריך להיות אמון על שמירת החוק יותר מכל אחד אחר? הרי אין מדובר כאן בבעל בית קפה שלא שילם אגרת רשיון שנתית לפדרציות של חברות התקליטים... מדובר בקשת ובתכנית עם אחוזי הצפייה גבוהים ביותר שמכניסים לה הכנסות של מיליונים רבים של שקלים...


ולגבי הזכויות המוסריות – קשת כלל לא בדקה נושא זה מול היוצרים והמבצעים. לא זו אף זו – עובדי קשת העידו בבתי המשפט כי אין הם נוהגים לעשות בדיקות כאלה. ברור שאין מדובר כאן בטעות בתום לב אלא בשיטה שביסודה התעלמות מוחלטת מהזכויות המוסריות של האמנים.


כותב מאמר זה מכיר חברות הפקה שנוהגות כדבר שבשיגרה לפנות לאמנים ולברר איתם את נושא הזכויות המוסריות שלהם, לפני שנעשה שימוש ביצירותיהם ובביצועיהם במסגרת תכניות טלוויזיה המופקות על ידן. מפסק הדין עולה שקשת אינה נוהגת כך. בית המשפט האמין לאסף אבידן כי השימוש בשיר שלו בתכנית האח הגדול פגע בו ובערכים שהוא מייחס לשיריו וליצירותיו, ואף לא חלק על הליגיטימיות האובייקטיבית של פגיעה זו. לאור זאת לא מובן לכותב מאמר זה מדוע בית המשפט הסתפק בפיצוי של 25,000 ש"ח בלבד על הפרת זכותו המוסרית של אבידן? יש לקוות כי אין בכך משום הבעת דעה של בית המשפט לגבי עוצמת הפגיעה האישית שחש אסף אבידן כאשר הוא נחשף לשימוש הציני שקשת עשתה ביצירתו תוך התעלמות מזכויותיו.


נקודה נוספת לתשומת ליבו של בית המשפט הנכבד: כאשר אמנים נתקלים במקרים של הפרת זכויותיהם על ידי גופים משדרים, ישנם שני שיקולים עיקריים העומדים בפניהם בבואם להחליט על פתיחה בהליכים משפטיים: ראשית, הפחד פן עצם הגשת תביעה תגרום למעין חרם של הגוף המשדר על אותו אמן. פעמים רבות שיקול זה לבדו מונע מהאמן מלהגיש תביעה נגד הגוף המשדר. השיקול השני הוא העלויות הגבוהות של ניהול הליכים משפטיים.

 

מן המפורסמות הוא ששכר הטרחה הכרוך בהגשת תביעה מסוג זה הוא של עשרות אלפי שקלים לכל הפחות, וזאת במיוחד כאשר רוצים להיות מיוצגים על ידי עורך דין המתמחה בתחום זכויות היוצרים. לצערו של כותב מאמר זה, פסיקה זו של בית המשפט מטה את הכף לזכות אי הגשת תביעות של אמנים שזכויותיהם הופרו – לא רק שהם מסתכנים בסכסוך ארוך טווח עם הנתבעת שעלולה לנסות ולהתנקם בהם בעתיד תוך ניצול כוחה כגוף משדר, אלא גם הסכום שייפסק להם אינו מצדיק כניסה להליכים משפטיים של אמן קטן מול גוף מסחרי. בכך יצאו החוטאים נשכרים, והפרות זכויות האמנים בישראל רק ילכו ויגברו.


ומילה אחת לסיום – לאחר שפסק דין זה התפרסם ברבים, יש לקוות שבגופי השידור יקפידו לפחות להבא על בדיקת זכויות היוצרים והזכויות המבצעים של האמנים ביצירותיהם, ושאם בכל זאת לא יעשו כן, מחדלם לא יכונה על ידי בית המשפט כ"טעות בתום לב"...