נדמה שמכל שלל העבירות הפליליות שקיימות בספר החוקים הישראלי, כתב אישום הטופל האשמה בעבירת אונס נתפס מבחינה חברתית כחמור ביותר. נלווים לו אות קלון ציבורית וקהילתית כך שהנאשם עצמו, עוד לפני שהמשפט עצמו התחיל, נאלץ להתמודד כמעט תמיד, שלא כמו בעבירות אחרות, עם עוצמה מוגברת של הוקעה חברתית ולא פעם גם משפחתית.
כל זאת, עוד בטרם התחיל המשפט עצמו והוא אינו יודע כיצד ינהל את הגנתו ואיך יעלה בידו להוכיח את חפותו.
יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה
כאשר אנו שומעים את המילה "אונס", באופן אינטואיטיבי עולות בנו אסוציאציות קשות של מעשי אונס קשים, מחרידים, שבוצעו באלימות רבה, ותוך התנגדות נחרצת של הקורבן. לנגד עיניו אנחנו רואים אנס חזק ורשע, דם, מכות ואכזריות כאשר ממול ניצבת קורבן חלשה, מוכה וחסרת אונים.
הרשו לי להבהיר כבר עתה, כי אני מתנגדת באופן נחרץ למעשי אונס ובכלל יוצאת נגד עבירות מין מכל סוג שהוא. מי שעובר עבירת מין, עליו לתת את הדין על כך ולהיענש באופן מידתי ובהתאם.
אולם, חוק העונשין שלנו קובע שאונס הוא לא רק אותו אונס ברוטאלי אותו אנו רואים בעיני רוחנו כאשר אנו שומעים את המילה "אונס". כלל, אונס על פי החוק, הוא בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית. אולם, החוק מרחיב מאוד בשאלה "מהו אונס?".
כך למשל, על פי החוק, אונס הוא גם כאשר ההסכמה ליחסי המין הושגה במרמה. כאילו אין די בחוק הרחב ממילא, עתה הפרקליטות מנסה להרחיב את יריעת החוק הכתוב עלי ספר ביוזמתה, זאת על אף שהמחוקק לא התיר לה לעשות זאת, וליצור הגדרה חדשה, והיא "אונס וירטואלי" – קרי, אונס שמבוצע (כלל לא ברור איך – שכן דרוש אלמנט החדירה) באמצעים אלקטרוניים, דרך עדשת מצלמה, מסך מחשב וחיבור לרחבי האינטרנט.
נדמה כי אחת הפרשות המביכות בספרי ההיסטוריה של המשפט, הינה פרשת סאבר קאשור. בפרשה זו מדובר היה בערבי ישראלי אשר פגש באישה יהודיה. הוא הציג עצמו בפניה בשם הכל-ישראלי "דודו" וטען כי הינו "רווק המעוניין להתמסד". האישה, הניחה כי הוא יהודי ישראלי.
כעבור דקות אחדות מעת פגישתם (ככל הנראה עקב הכימיה המתפרצת – י.ר.) קיימו השניים יחסי מין בהסכמה מלאה במעלית של בניין סמוך. לאחר מכן עלו לגג הבניין והמשיכו במעשיהם.
עד כאן הכל טוב ואף מעלה חיוך נוכח השובבות של השניים, לא כן? סוף הסיפור קצת פחות משמח. נגד קאשור הוגש כתב אישום בלא פחות מאשמת אונס. נטען שהיה נשוי ולא רווק כפי שהציג עצמו וכמו כן הלכה למעשה היה ערבי ולא יהודי המחפש כלה יהודייה. הטענה הייתה שאלמלא האישה הייתה מודעת למלוא העובדות הללו לא הייתה מסכימה למה שהסכימה ועל כן מדובר באינוס במרמה.
משום מה, קאשור הסכים להודות בעובדות במסגרת כתב אישום מתוקן ובית המשפט המחוזי בירושלים גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל. פסק הדין הדיף ניחוח גזעני, שלא לומר פטרנליסטי כלפי נשים ליברליות אשר בוחרות לקיים יחסי מין מזדמנים עם גברים אקראיים. מכל מקום, חרף הודייתו של קאשור במסגרת הסדר הטיעון הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אולם זה בחר שלא להתערב לגופו של עניין ורק הפחית את העונש ל-9 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 5734/10 סאבר קאשור נ' מדינת ישראל).
פרשה אחרת, העומדת לפתחו של בית המשפט המחוזי כיום, ואיננו יודעים עוד מה יהא טיבה הינה פרשה שבה האשימה הפרקליטות גבר בעשור החמישי לחייו אשר נהג במשך שנים להיכנס לתוכנות צ'ט אינטרנטיות ולהציג את עצמו בשמות בדויים ולהתחזות לנער או נערה מתבגרת. הוא נהג לשוחח עם קטינות, במהלכן שכנע אותן, לדברי הפרקליטות, לבצע בעצמן מעשים מגונים.
הפרקליטות סבורה כי נעברו במקרה זה שורה של עבירות, החל ממעשים מגונים, דרך ניסיון לאונס ועד אונס של ממש. תיק זה עודנו תלוי ועומד, לא ידוע האם בוצעה בו הקראה (כלומר האם הנאשם הודה באישומים כאלה ואחרים) אך טרם בוצעו בו טיעונים לעונש. ייתכן שבסופו של יום ההכרעה בו תעמוד אף בפני ערכאת ערעור.
נשאלת השאלה – האם יש להעמיד לדין באשמה חמורה כל כך – אשמת האינוס – כאשר לא היה מגע ישיר והמעשים בוצעו אך ורק דרך מסך מחשב? האם לא ניתן להסתפק בעבירות חמורות יותר, עבירות שכתובות עלי ספר אותן קבע המחוקק כגון שידול אסור, התחזות וכיוצא באלה?
פתחתי ואמרתי שעבירת האונס טומנת בחובה סטיגמה חברתית לא פשוטה. קשה. הרשעה בעבירה זו גוררת לעתים הוקעה חברתית ולא פעם אף נידוי משפחתי. אף בבית הסוהר, במקום בו כל הדרים בו עברו, במידה כזו או אחרת, על כללי החוק והצדק, קיימים כללי מוסר חברתיים.
בבתי הסוהר אנס הוא אנס הוא אנס ואין מבחינים בנסיבות הרשעתו, בשיקולים שעמדו בפני בית המשפט עת גזר עליו את עונשו. במילים אחרות, ועדינות, מוטב לו לאנס, עת נכנס הוא בשערי בית הסוהר, כי לא ידע אף אדם בגין מה זכה ללבוש כתומים בבית המלון המיוחד אליו נכנס כדייר מן המניין.
לאור כל זאת, נשאלת השאלה, האם דינו של קאשור להיחרץ כמי שעומד בשורה אחת עם אנסים מתועבים כגון בני סלע, מי שהיה ידוע כ"האנס הסדרתי מתל אביב"? איגור אנטיפקה, מי שהיה ידוע כ"אנס המדרגות מחיפה"? או טד באנדי מארצות הברית?
התשובה על כך הינה בוודאי שלילית. בפרשת קאשור ייתכן כי עם ייצוג אחר התוצאה הייתה אחרת. הגשת כתב האישום בפרשת קאשור על עבירת אינוס במרמה, ובחירת בית המשפט העליון שלא להתערב בפסיקת בית המשפט העליון בנימוק הפרוצדוראלי לפיו קאשור הודה בעובדות במסגרת הסדר טיעון בעודו מיוצג, מהווה לעניות דעתי פתח עקלקל ממנו עלינו להיזהר לבאות.
מה השלב הבא? גבר אשר צובע את שיבתו ובכך מפחית עשור מגילו? ומה באשר לניתוחים פלסטיים שמטרתם לשוות מראה צעיר יותר? האם מסתכן אותו גבר שאינו מגלה את גילו האמיתי ונהנה מהנחות שהזולת מניח באשר לגיל צעיר יותר באשמה עתידית באינוס במרמה? היד עוד נטויה לשפע דוגמאות מופרכות לא פחות מהנסיבות המתוארות בפרשת קאשור.
כך גם באשר לעבירה החדשה אשר מנסה לכונן הפרקליטות. כידוע, לישראל ישנו בית מחוקקים אחד ויחיד - כנסת ישראל. העוז של הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין עבירות חמורות כל כך, על בסיס עובדות שלכל היותר מגלות עבירות פחותות יותר, הוא ניסיון לקחת לה תפקיד לא לה.
פתחתי את הרשימה עם השאלה – האם אישום באונס הוא סוף העולם? השאלה לא כוונה רק אליך – הנאשם באונס, אלא גם אלייך, אשתו של הנאשם, חברתו, אחותו או קרובת משפחתו. ראשית, לא צריך למהר להסיק מסקנות. לא צריך למהר לשפוט מוסרית את הנאשם. מחכה לו מסע ארוך שבו יאלץ להתמודד ולנסות להוכיח את חפותו בבית המשפט.
שנית, כפי שהסברתי, לא כל אישום באונס מגלה לנו את אותה מפלצת אכזרית שאנו רואים באופן מיידי מול עיניו. ברוב הפעמים, זה עדיין אותו חבר, אח, אבא שאנו מכירות. אז כן, פעמים רבות זה נופל עלינו כרעם ביום בהיר, אבל יחד עם זאת לא מדובר בסוף העולם והשמיים לא יפלו. כשלוקחים צעד אחד לאחור ובוחנים את העובדות וחומר החקירה בקפידה מגלים לא פעם, ולא פעמיים, "חורים" רבים בעלילה וחומר חקירה שיש בו, למרבה ההפתעה, גם ראיות שבאות לטובתנו. בהצלחה!
