על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ד–2014, במסגרתה מוצע כי פגיעה מינית בעובד שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, וכן בעובד עצמאי תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו, רואים אותה כפגיעה בעבודה.

 

פגיעה מינית בעבודה

 

למעשה מוצע להגדיר "פגיעה מינית" בעבודה ולקבוע אותה כפגיעה נפרדת ועצמאית וזאת בהגדרת פגיעה בעבודה שבפרק ה' סימן ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995. התיקון בא להגן על הערכים המוכרים בזכויות היסוד של האדם: כבוד האדם, פרטיותו, חירותו ,שוויון בין המינים וקידום זכויות העובדים בישראל.

 

מוצע כי ערכים אלו יהיו נר לרגליו של בית המשפט בבואו לפרש את הוראות החוק המוצעות. עוד צוין כי פגיעה מינית פוגעת לא רק בכבודו העצמי והחברתי של הנפגע, אלא פוגעת גם בכבודו מעצם ההתעלמות של הפוגע מרצונו החופשי של הנפגע, ולמעשה שוללת את זכותו הבלעדית של הנפגע לגופו ולמיניותו.


מטרת התיקון: הגנה על העובד

 

פגיעה שכזו משפילה ומבזה וחותרת תחת האוטונומיה שכל אדם, באשר הוא, זכאי לה. מטרת התיקון היא להגן על העובד ולאפשר ביטחון סוציאלי לנפגע, במקרה בו נגרם נזק ובמצב בו אינו מסוגל לשוב לאורח חיים תקין בשל הפגיעה.

 

תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי

 

בחוק הביטוח הלאומי קיימות חזקות רבות לעניין הכרה בתאונת עבודה כתוצאה מנזקים שונים. כך למשל, פגיעות גב ושמע מוכרות כפגיעה בעבודה לצורכי קבלת גמלה מהביטוח הלאומי. באופן דומה מוצע לקבוע בחוק הוראה מפורשת לעניין ההכרה בפגיעה מינית בעבודה.

 

למעשה, עד היום נקט המוסד לביטוח לאומי במדיניות לפיה דמי פגיעה לרוב משולמים בגין פגיעות פיזיות שהתרחשו לעובד במקום העבודה. עם זאת, הוכרו לא פעם סוגים מסוימים של תאונות עבודה שאינן נופלות בגדר פגיעה פיזית ישירה.

 

הארכת תקופת ההתיישנות לעניין הפגיעה המינית

 

בנוסף מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות, לעניין הפגיעה המינית בלבד, מ- 12 חודשים ל- 36 חודשים. מטרת הארכת תקופת ההתיישנות היא לאפשר לנפגע פרק זמן ארוך יותר, בשל המודעות לקושי בהתמודדות הנפשית ובהגשת תביעות בפגיעות מסוג זה. בנוסף, ייתכן והנזק הנפשי שנגרם לנפגע יצטבר ועילת התביעה תתגבש רק מספר שנים לאחר האירוע המזיק.

 

החוק יגן גם על עובדים עצמאיים

 

עוד מוצע כי להחיל את החוק גם על עובדים עצמאיים. עצמאי שבמסגרת עבודתו נפגע מינית באופן המוביל לנזק, יהיה זכאי לקבלת הגמלה אף אם הפוגע הינו לקוח, ספק וכדומה. חזקת הסיבתיות לא תחול גם כשמדובר בתאונה שאירעה לעובד עצמאי. לפיכך, על העובד העצמאי יהא להוכיח את קיומו של הנזק שנגרם גם תוך כדי העבודה וגם עקב העבודה.

 

הצעת החוק נוסחה על ידי הקליניקה לקידום זכויות נשים, המכללה למנהל ובסיוע האגף לקידום מעמד האישה בוויצו.

 

יחד עם זאת, גם כיום במקרים בהם ניתן יהיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הפיזיים או הנפשיים שנגרמו לנפגע וכאשר ההטרדה שהתרחשה העבודה, בנסיבות מסוימות קיים סיכוי שהמקרה יוכר כתאונת עבודה.

 

במידה וההטרדה תוכר כתאונת עבודה ויוגשו טפסי התביעה הרלוונטיים לביטוח הלאומי, יזכה הנפגע בקבלת דמי פגיעה בעבודה לתקופה של 90 יום בשל אובדן ההשתכרות בהתאם לשיעורי הנכות שייקבעו ע"י הוועדה הרפואית.

 

ניתן לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי

 

ואולם כאשר הביטוח הלאומי דוחה את התביעה, ניתן לעתור לבית הדין האזורי לעבודה בערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי.
הצעת החוק לכשתתקבל תסייע בידי המוטרדים במקומם העבודה לקבל סעד נוסף מעבר לסעדים להם הם זכאים כיום מכוח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה.