ההשלכות העלולות לנבוע מתלונת שווא של האשה המביאה להרחקת בעלה מהבית, בבית הדין הרבני

בס"ד

תלונת שווא של האשה עלולה להפסיד לה הרבה מאד בהמשך.

בהליך גירושין, יש נשים הנוקטות [לעתים בעצת עורך דינם] בצעד של הרחקת הבעל מהבית ע"י תלונה במשטרה על אלימות ועוד.

ברור שאם מדובר בתלונת אמת האשה צריכה להתלונן במשטרה.

מכיון שקשה להביא הוכחות לדברים שבינו לבינה [וכשלא מדובר במקרים קיצוניים בהם הסימנים של המכות נשארים] לכן כדאי מאד לתעד בכל דרך שהיא מקרים של תקיפה ואלימות.

בחלק גדול מהמקרים התלונות נסגרות מחוסר ראיות.

ברם אם מדובר בתלונת שווא ולעתים בתי הדין מחשיבים תלונת שווא אף תלונה שנסגרה מחוסר ראיות ישנם פסקי דין בהם הפסידו לאשה את הכתובה ופסקי דין שבהם הפסידו לאשה אף את חלקה במחצית הרכוש ועשו חלוקה על פי ההשקעה ברכוש ולא על פי הרישום.

כך שיוצא, שהאשה שסברה, שתוכל לאלץ את בעלה, על ידי הוצאתו מהבית, להגיע איתה להסכם שייטיב עמה, תצא קרחת בסוף מכאן ומכאן, וגם מה שהייתה מקבלת בלי להוציאו מהבית עתה אחרי התלונה לא תקבל.

להלן קטעים מפסקי דין בענין:

בית הדין הגדול (תיק מספר: 812600/1) בהרכב הרבנים הגאונים הרב ציון בוארון, הרב ציון אלגרבלי והרב בנימין בארי, שם העלו בדעת הרוב (הגאונים הרבנים בוארון ואלגרבלי) להפסיד לאשה את כתובתה לאור תלונת שווא דומה:

"באשר לכתובה ותוספתה יש להפסידה הנ"ל לאור המעשה החמור של הגשת תלונות שווא ואפ' שלא הייתה התראה, מכל מקום חומרתה של הגשת תלונות שווא ידועה לכל ואין צורך בהתראה ואין לדמות נידונינו לדין גיזמה על בעלה להורגו (המובא באבן העזר סי' קט"ו בהגהה) שיש צורך התראה שהמדובר שם בגזמה ולא עשתה שום מעשה משא"כ בנידונינו שהאשה הגישה בפועל תלונות שווא במשטרה והגם שהמדובר בתגובת לוואי מ"מ היא לא מידתית, וכן נראה שהריב ומדון שהיה מנת חלקם של הצדדים האשה לא טמנה ידה בצלחת בריבים שביניהם וחשדותיה נגד הבעל גרמו לבעל לעזוב הבית באופן שהמצב כפי המתואר לא איפשר לבעל להמשיך להתגורר עם האשה בכפיפה אחת ויש להפסידה כתובתה, וכן כנימוק נוסף להפסד כתובה יש להוכיח מדין משיאתו שם רע בשכניו שמפסידה כתובתה, וק"ו בנידונינו שבתלונה שווא על הטרדה מינית, גרמה לו בושת פנים ברשויות. ובעקבות הפרסום ברשויות מתפרסם אצל אחרים בבחינת אוזניים לכותל, ועיין במהריק"ש סי' קט"ז בנושא אישה שקנתה סם רעיל וגמרה בדעתה להאכילו לבעלה ולא יצא זממה שיש להפסידה כתובתה ללא התראה.

וכן עיין בספר גינת ורדים חלק אבן העזר כלל ד' סי' א' בנידון אשה שעושה כשפים לבעלה ומשקה אותו משקה העשוי משחיקת אבן מסוימת שסגולתה למצוא חן וחסד בפניו והבעל נפל למשכב וחלה כתוצאה מכך שיש להפסידה כתובתה אם תמשיך בכך מאחר ועל העבר אי אפשר להפסידה כתובה היות והייתה לה כוונה טובה משא"כ להבא וזאת אפילו ללא התראה כפי שעולה מתשובת מהרקי"ש הנ"ל ודון מיניה ואוקי באתרין שכל שהמעשה חמור יש להפסיד האשה ללא התראה...."אף דעת המיעוט שם הגאון הרב בארי שסבר שאין במעשיה אלו של האשה להפסידה כתובתה ללא התראה היה משום ששם הבעל הוא שעזב קודם לכן את הבית משא"כ בנידוננו שהאשה הרחיקה את הבעל מהבית, אפשר דגם הגאון הרב בארי יודה שאין לאשה כתובה ותוספת.

בפס"ד אחר בביה"ד הגדול בתיק מס' 8811-64-1 של הרבנים הגאונים איזירר, מצגר ואלגרבלי שליט"א כדלהלן:

עוד י"ל ... בנידונינו לא רק שהאשה אמרה אלא אף עשתה מעשה והגישה בזה אחר זה צווי הגנה כנגד הבעל ואף תלונות שווא במשטרה, תלונות אשר גררו כתב אישום כנגד הבעל דבר שיכל להביא למאסרו לתקופה ארוכה מאוד דבר הידוע לכל שבית המשפט מחמיר בזה ונותן מאסר בפועל לזמן רב וידוע שישיבה בכלא זה לא דבר של מה בכך.

אך דבר זה לא עלה בידה והבעל יצא זכאי כפי שכתב השופט בהחלטתו, "שלמתלוננת היה מניע להשחיר את פניו של הנאשם לקראת הליכי משפט, הנאשם בעדותו עשה רושם מהימן ביותר מה שלא אוכל לומר על המתלוננת"... לית מן דפליג שאשה זו שמגישה כמה וכמה תלונות בבית המשפט ובמשטרה נקראת "אשה רעה" עם כל המשתמע מכך, ויש לגרשה משום "שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". היום תלונה על דבר זה ומחר על דבר אחר, וכל הזמן הבעל צריך להיות ולחיות בפחדים מהמחר ומהתלונה הבאה "בבוקר יאמר מי יתן ערב ובערב יאמר מי יתן בוקר", וודאי אין אלו חיים ואין מקום לחיות ביחד. אף דבר זה נוכל לצרף כעילה לחיוב האשה בגט...

ועוד בפס"ד בביה"ד הגדול בתיק מס' 1-21-3655 כתב הגאון הרב דייכובסקי כדלהלן:

אני נוטה לקבל את הערעור, ואנמק את דברי:

א. חיובה של האשה בגט לא נעשה בגלל מעשיה הטובים. מדובר באשה הרודפת את בעלה בעלילות דברים. בין השאר העלילה עליו כי הוא פוגע מינית בבנם יחידם הקטן - הבעל הועמד לדין וזוכה לחלוטין. גם בדיקת הפוליגרף וחוו"ד לשכת הרווחה תמכו בו. כמו"כ טענה שהוא אלים והגישה נגדו תלונות במשטרה. כל התלונות הללו נסגרו. כתוצאה מן התלונות נלקח ממנו האקדח - המוחזק על ידו ברשיון לצורך עבודתו בשטחים - ולא הוחזר לו.....

לעומת זאת בפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה כתב אחד הרבנים, שסגירת התלונה מחוסר ראיות אינה מעידה על חוסר אלימות, אלא רק חוסר בהוכחות, ולכן אין האשה מפסידה כתובתה, אבל הוא היה בדעת מיעוט.

לאור האמור, העצה להתלונן על הבעל ולהרחיקו מהבית, לא תמיד נכונה ולא תמיד מועילה.