ההגיון שעומד אחרי הכתובה

בס"ד

שאלה עופרי: שניי בני הזוג עובדים, יש הסכמה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.
האם בנוסף אשה יכולה לתבוע את כתובתה...?ואם כן כמה פוסקים בתיי דין?

תשובה טוען רבני אביחיל צדוק:

שלום עופרי, תודה על השאלה ובהזדמנות זו ארחיב קצת.

מדין תורה אדם שרצה לגרש את אשתו היה מגרשה גם בעל כרחה ופשוט שולח אותה לנפשה.

נחלקו התנאים במשנה על הסיבות לפיהן הבעל רשאי לגרש את אשתו דעת בית שמאי דווקא אם מצא בה דבר ערוה [זנות] דעת בית הלל אפילו הקדיחה תבשילו ואילו דעת רבי עקיבא אפילו מצא אחרת נאה הימנה.

הכתובה נתקנה ע"י חז"ל שבו התחייב הבעל לאשתו בעשרה דברים והאשה לבעל בארבעה דברים.
הסיבה לתקנה זו היתה שלא יהיה קל לבעל לגרש את האשה.

שלא יוכל הבעל בעיקר בהתבגרותה של אשתו בקלות לזרוק את אשתו ככלי שאין בו חפץ אחרי ששירתה אותו ואת המשפחה שנים וללכת לו עם צעירה ממנה.והיו מקרים בהם הבעל חזר בו כשהבין שהולך לשלם את הכתובה.

אחת מהתחייבויות הבעל בכתובה לאשתו בתשלום בגירושיה השווה למאתיים זוז לבתולה ומאה זוז לאלמנה או גרושה.
תשלום מאתיים זוז בזמן התקנה היה כסכום למזונות של שנה.

היום תרגום סכום זה [בכסף טהור] הוא זניח ואי אפשר להתקיים אתו אפילו שבוע.

בכתובות אשכנזיות תיקנו שרושם החתן כהתחייבות 200 זקוקים שזה מחלוקת כמה הם בין כמה אלפי שקלים ל-200,000 ש"ח
בכתובות ספרדיות כותב החתן סכום כתוספת כרצונו. סכום זה אינו חובה אבל אף אשה ו/או הוריה לא מוותרים על זה.

התחייבות החתן בכתובה את התוספת תופסת חוקית והלכתית והוא לא יוכל לומר בזמן הגירושין שהוא לא התכווין כשהוא חתם לשלם.
במקרים שהחתן רשם סכום דמיוני שאין סיכוי שיהיה לו בחייו יפטרו אותו מסכום זה.

אבל היום עד מליון שקל לעתים מחייבים.
תשלום הכתובה ע"י הבעל בגירושין הוא רק אם הוא אשם בגירושין אבל אם האשה אשמה אין לה כתובה.
אשמה זו צריכה להיות מוכחת והלכתית ולא מספיק שהוא יאמר עליה והיא תאמר עליו.
יש מהפוסקים שכתבו שלאחר תקנת רבינו גרשום אין יותר את הטעם של הכתובה כיון שממילא לא קל לבעל לגרש את אשתו.
דעה זו לא התקבלה להלכה.

הכתובה היא חוב וודאי והרוצה להפטר ממנה עליו נטל ההוכחה.
במקרה שהאשה תבעה גירושין נטל ההוכחה שמגיע לה כתובה עובר אליה. שהרי הטעם שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה הוא דווקא כשהבעל רוצה לגרש.

בימינו כשהאשה מקבלת בבית המשפט מחצית מהרכוש ואיזון משאבים רוב הדיינים מקזזים מסכום הכתובה את מה שקבלה האשה מעבר למה שהיה מגיע לה מדין תורה. והסיבה שאין האשה יכולה לקבל בבית המשפט כספים מעבר למה שמגיע לה מדין התורה ובבית הדין לדרוש תוספת כספים מדין תורה.

ישנם מיעוט דיינים שסוברים שבזוג חילוני שמתחתנים על דעת חוק יחסי ממון שהרכוש שלהם משותף, התחייבות הבעל בתשלום הכתובה בעת החופה היא התחייבות נוספת מעבר למה שמקובל לתת לה מחצית מהרכוש המשותף.

למה שכתבת ששניהם עובדים, עדיין הסטטיסטיקה מלמדת שגם ששני בני הזוג עובדים לרוב הכנסתה של האשה פחותה משל הבעל ואחרי הגירושין שהיא נשארת בדרך כלל עם הילדים הוצאותיה גדולות יותר משל הבעל. ונשים אחרי גירושין מצבם הכלכלי לרוב נהיה קשה יותר.
כל מה שכתבתי זה פחות או יותר הכללים ישנם הרבה פרטים בכל תיק שיכולים לשנות את התמונה לכן כדאי להיות מיוצג בדיון על כתובה עם טוען רבני המכיר היטב את ההלכות על פיהם פוסקים בבית הדין הרבני.

גם בפתיחת תיק גירושין כדאי להיות מיוצג על ידי טוען רבני כי גם פתיחת תיק גירושין על ידי אחד הצדדים עשויה/עלולה [תלוי לאיזה צד] להביא לחיוב או לפטור מהכתובה.