כאשר נפגע מעורב בתאונת דרכים שהיא בדרך למקום עבודתו, בדרך ממקום עבודתו, או כאשר נסע ברכב הפרטי או של המעסיק במסגרת העבודה (כדוגמת עבודתו של שליח), אזי התביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו הינם בשני מישוריםהאחד, תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי.

 

 

תחילה יש להגיש תביעה לדמי פגיעה בכדי שהתאונה תוכר כתאונת עבודה ובכדי לקבל שכר עבור שלושת החודשים הראשונים של אי הכושר, ככל שהנפגע נעדר מהעבודה בתקופה זאת.


בהמשך, יש להגיש תביעת נכות למוסד לביטוח לאומי בכדי לקבל נכויות זמניות ונכות צמיתה, ככל שקיימת (לעניין זה מצ"ב תקנות הנכות של המוסד לביטוח לאומי לפיהם קובעים המומחים את אחוזי הנכות).


ככל שלאחר שלושת חודשי אי הכושר נקבעה נכות זמנית נמוכה מ- 100% בתקופה שבה הנפגע לא חזר לעבודתו עקב פציעתו בתאונה, יש להגיש תביעת "נכה נזקק", אשר ככל שהיא תתקבל היא תזכה אותו בקצבה בשיעור של 100% למרות שהנכות הרפואית נמוכה יותר.


המישור השני הינו הגשת תביעה כנגד חברת הביטוח המבטחת בביטוח חובה את הרכב שבו נסע הנפגע, או כאשר הנפגע הינו הולך רגל- את חברת הביטוח של הרכב הפוגע. בתאונות דרכים בדרך כלל מגישים את התביעה הזאת לאחר שקובע המוסד לביטוח לאומי את דרגת הנכות הצמיתה, זאת כיוון שזאת מחייבת את חברת הביטוח לפי ס' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.


אם קיים חשש לאי קביעת הנכות הראויה ע"י המוסד לביטוח לאומי, אזי מגישים לבית המשפט בקשה למינוי מומחה וחשוב שהמומחה ימונה לפני שנקבעת נכות צמיתה ע"י המוסד לביטוח לאומי, שכן הקודם בזמן הוא הקובע.


בתביעה כנגד חברת הביטוח נלקחים בחשבון כלל הכספים ששולמו לנפגע ע"י המוסד לביטוח לאומי (אין כפל פיצוי) והנפגע מפוצה לפי עקרון האחריות המוחלטת על 100% מנזקיו (כאב וסבל, אובדן שכר וכושר השתכרות, עזרת צד ג', הוצאות וכו') מחברת הביטוח ללא ייחוס של אשם תורם כלשהו לנפגע, ללא קשר לנסיבות שבהם ארעה פציעתו


 


עודכן ב: 19/09/2012