לאחרונה שטף את אמצעי התקשורת גל פרסומים אודות טיפולים לשיקום שיניים.

 

קופות חולים, גופים פרטיים ורופאי שיניים מהללים ומשבחים את הטיפולים "החדשניים" שניתן לקבל אצלם.

 

האחד מבטיח לבצע טיפול שיקומי – "בשיטות מיוחדות" – שפותחו על ידו, השני מבטיח כי השתלת שתלים תושלם "ביום אחד" והשלישי – משכנע כי הצלחת הטיפול מובטחת ללא כל סיכון של כישלון.

 

 

התחרות החריפה בין מרפאות השיניים והעלויות הכספיות הגבוהות הכרוכות בטיפולי שיקום השיניים – מהוות פוטנציאל לתקלות וליקויים במהלך הטיפולים בשל גורמים שונים ומגוונים כגון: טיפול ע" רופאים שאינם מיומנים ומומחים בתחום, חוסר פיקוח ובקרה, ניסיון לקצר הליכים, שימוש בחומרים בלתי מתאימים, תנאים סניטריים בלתי נאותים ועוד גורמים.

 

 

סיפורו של ראובן, שנתברר בביהמ"ש השלום בתל-אביב (ת.א. 18061/05) יכול להדגים את הסיכון הצפוי למטופל בשיניים.

ראובן, יליד 1928, שהיה מטופל במרפאת שיניים מכבי, פנה בסוף שנת 1998 וביקש לשקם את מערכת השיניים. הטיפולים כללו עקירות שיניים קיימות, טיפולי שורש והתקנת גשרים.

 

לאחר זמן – החלו הגשרים לצאת ממקומם וכן נתגלו שברים בכתרים.

 

ניסיון שיקומי מחודש ע"י החדרת שתלים ללסתות, אשר כשל – גם הוא.

 

בשנת 2003 הסתיים הטיפול בכישלון המלווה באובדן כללי של שיניו.

 

בתביעה שהוגשה לבית-המשפט, ביקש ראובן לחייב את מכבי לפצותו על הנזקים במערכת השיניים כשהוא מבסס את תביעתו על חוות-דעת של מומחה רפואי בתחום שיקום השיניים.

 

מומחה רפואי מטעם מכבי סבר כי לא הייתה רשלנות בטיפול.

 

מומחה רפואי שהתמנה ע"י בית-המשפט קבע כי הטיפול היה בלתי ראוי – הן באבחנה, הן בביצוע והן בתוצאה.

ראובן פוצה בשל נזקי טיפול השיקום בסך כ- 250,000 ₪.

 

מתי, אפוא, זכאי מטופל לפיצוי בשל נזקים שנגרמו לו במהלך טיפול שיקומי בשיניו?

 

 

יש להוכיח – כמו בכל תביעת נזיקין – קיומה של רשלנות מצד הרופא המטפל – הבסיס לכך הוא - פקודת הנזיקין – (נוסח חדש).

אין די בכישלון הטיפול כדי להוכיח ולבסס טענה של רשלנות, אלא, יש להוכיח כי הרופא או המטפלים האחרים פעלו בניגוד לפרקטיקה מקצועית מקובלת וסטו מסטנדרד מקצועי של רופא שיניים סביר בתחום השיקומי.

 

לאור ההתמחויות הקיימות – גם בתחום רפואת השיניים – סביר יהיה לצפות מרופא בעל מומחיות בתחום שיקום הפה והשיניים לעסוק בתחום מורכב זה ולא ניתן יהיה להסתפק ברופא שיניים – כללי – חסר מיומנות.

 

על הרופא המטפל לפעול עפ"י העקרונות המותווים בחוק זכויות החולה, אשר מחייב אותו להסביר למטופל את החלופות הטיפוליות הקיימות ולפרט את הסיכויים והסיכונים בכל טיפול.

 

בהעדר הסבר מפורט עלול הרופא להיחשב כמי שלא קיבל "הסכמה מדעת" מצד המטופל – מכוח סעיף 13 לחוק. על הרופא לרשום באופן מפורט בכרטיס הטיפולים את האבחנה, הטיפולים המוצעים, והוראות הטיפול, וזאת, כמפורט בסעיף 17 לחוק.

 

הפרה של הוראות חוק זכויות החולה עשויה להצמיח עילת תביעה נוספת למטופל אשר ידועה כפיצוי בשל "פגיעה באוטונומיה".

 

 

הגשת תביעה בשל רשלנות בטיפול שיקומי בשיניים – מחויבת בצירוף חוות-דעת של מומחה רפואי מקצועי אשר יבסס את הטענות לענין ההיבטים המקצועיים שבהם כשל הרופא - וביחס להוצאות לתיקון הנזקים בעקבות הטיפול הלקוי.

 

בהעדר חוות-דעת – סיכויי הצלחת התביעה הינם קלושים.

 

תחום רפואת השיניים, ובעיקר התחום השיקומי, הינו תחום שטמון בו סיכון של נזק רב – לאור העלויות הגבוהות הכרוכות בו לרבות הצורך בטיפולים בעתיד.

 

 

יש, אפוא, להכין תשתית רפואית ומשפטית נאותה לפני הגשת התביעה כדי לבסס כראוי את סיכויי התביעה.