"חולים נפטרו מתקיפת חיידק אלים בבתי-החולים" – כך פורסם באמצעי התקשורת.
האם מדובר ברשלנות מצד מערכת הבריאות אשר מקנה למשפחות הנפטרים עילת תביעה או שמא מדובר באירוע בלתי צפוי ובלתי נמנע אשר הותיר את קרובי הנפטרים ללא תרופה משפטית?
עפ"י תיאור הדברים, נפגעו מאות חולים – בעיקר קשישים – אשר אושפזו במשך תקופה ממושכת בבתי-החולים מחיידק אלים מסוג "קלביסאלה פנאומוניה" אשר עמיד לאנטיביוטיקה המקובלת.
מבין אותם חולים שנחשפו לחיידק, נפטרו, כנראה, עשרות מאושפזים.
הגילוי בדבר קיום "המגיפה" – היה ידוע מזה כמה שבועות למשרד הבריאות, אשר נמנע מלדווח על כך לציבור, וזאת, "כדי למנוע פניקה" – כדברי שר הבריאות.
משרד הבריאות הוציא הנחיות לבתי-החולים למיגור התופעה ע"י בידוד החולים, הקפדה על אמצעי היגיינה מצד הרופאים ועובדי מערכת הבריאות, חיטוי יום-יומי וכיו"ב.
השאלה מתעוררת, אפוא, במלוא חריפותה – האם קיימת עילת תביעה כנגד בתי-החולים ומערכת הבריאות בשל פטירת המאושפזים.
בפסק-דין שניתן ע"י בית-המשפט העליון לפני כ- 14 שנה, נדונה פרשה דומה – בענין – חמוטל רז נגד בית-חולים אלישע.
במקרה זה תבעה גב' רז את בית-החולים שבו נולדה, בשל זיהום שבו נפגעה בסמוך ללידתה מחיידק מסוג איי-קולי, אשר גרם לפגיעה ברגלה, וזאת במגיפה שהתחוללה בין כתלי בית-החולים.
יצויין כי התביעה הוגשה לאחר עשרים וחמש שנה!
בית-החולים טען כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין החיידק וכי לא הייתה חובה על בית-החולים להזהיר את הורי הנפגעת מפני החשש להידבקות מהחיידק המזהם וגם אם היה מזהיר, לא ניתן היה למנוע את הפגיעה.
בערכאה הראשונה – בביהמ"ש המחוזי – נתקבלו טענות בית-החולים אלישע ותביעת הנפגעת נדחתה.
בבית-המשפט העליון, התהפך הגלגל, ובית-המשפט קיבל את טענות הנפגעת ומצא את בית-החולים אחראי ברשלנות.
בית-המשפט הסתמך על מנגנון משפטי – "חזקה", לפיה קיימת אחריות מכח הכלל – "הדבר מדבר בעדו" אשר יסודותיו הם אלה: לנפגעת לא היה ידוע בעת האירוע מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק, הנזק נגרם ע"י נכס אשר לבית-החולים היתה שליטה עליו והתנאי השלישי – עפ"י הנסיבות נראה כי המקרה מתיישב יותר עם רשלנות של בית-החולים אשר לא נקט באמצעי זהירות סבירים מאשר נקט באמצעי זהירות סבירים.
מכאן – נקבע כי הנטל להוכיח שלא הייתה רשלנות הועבר לבית-החולים: אשר עליו היה להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הפגיעה מהחיידק.
יתר על כן, בית-המשפט העליון מוסיף ואומר כי עצם העובדה שתינוקות נוספים נפגעו מהחיידק מעידה על כך שבית-החולים התרשל בכך שלא נקט בצעדים מתאימים כדי למנוע את הפגיעה אצל הנפגעת.
בפרשת "החיידק האלים", יש להוכיח, בשלב ראשון, כי הפטירה אירעה ע"י החיידק, ולו גם אם היווה גורם נוסף לעובדת היותו של הנפטר – חולה במחלה נוספת אשר גרם להקטנת החסינות הגופנית של החולה.
אין חובת הוכחה כי בית-החולים התרשל באופן מדוקדק.
די שהחולים נפטרו במהלך האישפוז בעקבות מגיפה שהתחוללה בבית-החולים, מבלי להביא עובדה זו לידיעת החולים – יש בה כדי להצביע על רשלנות מצד בית-החולים.
הישום והשימוש בכלל הידע – "הדבר מדבר בעדו" – שולל כמעט לחלוטין את יכולתו של בית-החולים להסיר מעליו את האחריות לאירוע לנזק שנגרם לחולים.
ברור, אפוא, כי בתי-החולים ומערכת הבריאות, קרי, מדינת ישראל – משרד הבריאות ושירותי בריאות כללית אשר אחראים לניהול בתי-חולים חשופים לתביעות מצד קרובי הנפטרים.
.jpg)
.jpg)
