האם זכאים חולי פוליו שחלו בארץ לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי?

חולי פוליו ("שיתוק ילדים") אשר חלו בארץ ישראל לפני הקמת המדינה - האם זכאים לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי?

מאת: עו"ד יצחק יהב

בפסק-דין שניתן ע"י בג"צ ביום 1.2.10 - ניתנה לכך תשובה חיובית.

בשנת 2007 חוקקה הכנסת את חוק פיצוי לנפגעי פוליו - על פיו זכאים נפגעי פוליו ("שיתוק ילדים") לפיצוי כספי אשר נע בין 50,000 ₪ ל- 120,000 ₪ - בהתאם לשעור הנכות שנקבע להם וכן לקיצבה חודשית לנכים בעלי שעור שנע בין 20% ל- 100% ולמענק במקום קיצבה לבעלי נכות נמוכה מ- 20%.

המוסד לביטוח לאומי - אמור לשלם לנפגעים את הפיצוי עפ"י החוק.

החוק קובע כי מי שזכאי לפיצוי הינו "תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים" (ס' 2 לחוק).

המוסד לביטוח לאומי פירסם בעבר הודעה ולפיה מי שזכאים לפיצוי עפ"י החוק הינם "תושבי ישראל שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים מ- 14.5.1948 ואילך...".

משמעות הודעה זו הייתה כי מי שחלה במחלת הפוליו - בארץ ישראל - שלפני הכרזת הקמת המדינה לא הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי.

קבוצת חולים אשר נדחתה ע"י המוסד הגישה עתירה לבג"צ וביקשה להכיר בהם.

בפסק-דין שניתן ביום 1.2.10 ע"י בית-המשפט העליון - בשבתו כבג"צ - בתיק בג"ץ 10771/07 גוירצמן ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי - נתקבלה העתירה ובית המשפט קבע כי הפרשנות שניתנה למונח "ישראל" ע"י המוסד לביטוח לאומי הייתה מוטעית.

בית-המשפט - בדעת רוב של השופט דנציגר, קובע כי המחוקק עשה שימוש בשני ביטויים דומים אך שונים: הביטוי הראשון הינו - "ישראל" והביטוי השני הינו "מדינת ישראל".

ומכאן - שהמחוקק אשר התייחס לחולי פוליו שחלו "בישראל" - כוונתו היא שחלו במחלת הפוליו במדינת ישראל - לאחר קום המדינה וגם לחולים שחלו בארץ ישראל - בימים שלפני הקמת המדינה.

בנוסף, הוברר כי נושא זה לא עלה כלל באופן מפורש בדיוני הכנסת - בטרם נחקק החוק אולם מהצעות חוק מאוחרות שהוגשו ע"י מספר חברי כנסת מתברר כי אלה תמכו בפרשנות שמוצעת ע"י העותרים.

בג"צ דוחה גם את הפרשנות שניתנה ע"י בתי-הדין לעבודה - אשר פרשו את הביטוי - "בישראל" - משמעותו במדינת ישראל ואינו כולל את ארץ ישראל.

השופט אדמונד לוי אשר הצטרף לדעת השופט דנציגר קבע כי החוק אינו עוסק בריבונות כי אם בפגיעה שנגרמה לחולים שמחלתם התפרצה בישראל וכי שלילת פיצוי ממי שמחלתו פרצה לפני הקמת המדינה ולא לאחריה - אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

ראוי לציין כי דעת המיעוט של השופטת חיות היתה כי יש לדחות את העתירה.

לפסק-הדין החדיש יהיו, בלי ספק, השלכות תקציביות והוא בבחינת נדבך נוסף - בפסיקות בג"צ, וזאת, על רקע ההתבטאויות האחרונות של שר האוצר, אשר תקף את פסיקת בתי-המשפט - "המופקרת" - לדידו - מבחינה כלכלית.

האם צפויה, אפוא, בקשה לדיון נוסף מטעם המדינה?