ארנונה - הבדלים באותו רחוב

מה קורה כששני עסקים המצויים משני צדי המתרס של רחוב משותף לשתי רשויות, שלמים ארנונה שונה, לעיתים אפילו כפולה.

בלא מעט רשויות מקומיות ברחבי הארץ, ישנם רחובות החולקים גבול משותף בין שתי ערים ומבדיקה שנערכה נמצא כי קיימים פערים משמעותיים בחיובי הארנונה ביניהן, עד כדי פי שתיים.

מעבר לאבסורד, העובדה כי ברשויות מקומיות רבות בארץ, גבול השיפוט בין אחת למשנה עובר בתוך המרקם העירוני יוצרת לא אחת תחושות קיפוח ואפליה בכל הקשור למיסוי העירוני.

עם זאת כי בהתאם לדין כל רשות אחראית לתחום המוניציפלי שלה לרבות מדיניות המיסוי ולא ניתן להעלות טענות אפליה לאור התנהלות רשות שכנה.

הסיבה לפערים נובעת מחקיקה היסטורית של שיטת מדידה ותעריפים שהמנדט לשנותה מוגבל מאוד וכל שינוי כפוף לאישור שרי הפנים והאוצר. אלה, מנהלים מדיניות הרואה לנגד עיניהם שיקולים רחבים יותר מהאינטרס הצר של הרשות המקומית ובין היתר מנסים למנוע "מלחמת מחירים" על ידי הפחתת תעריפים או מתן הנחות בכדי ליצור הגירה חיובית לרשות כזו או אחרת. קיומם של רחובות משותפים מעורר קשיים גם בהיבט של הקמת תשתיות ומי יישא במימונם. עסקים בתוואי רחוב מעין זה בהחלט צריכים להביא בשיקוליהם את עלויות המיסוי היות ולכאורה אין הבדל אם הם בצד זה או השני.

הפערים יכולים להגיע עד עשרות אחוזים בין רשות אחת לשכנתה

ניתן להביא כדוגמה מגדלי בסר המצויים משני צידיו של רחוב בן גוריון- האחד ברמת גן והאחר בבני ברק, ובעוד הארנונה ברמת גן גבוהה בכ-10% מבני ברק הרי שלאחר שקלול שיטת המדידה, שהיא "נטו" ברמת גן, הפער הוא מינורי ביותר. במקרה כזה ניתן לומר שאין הבדל היכן למקם את העסק.

לעומת זאת בדרך השלום החוצה בין תל אביב לגבעתיים ניתן לראות שתעריפי הארנונה של עיריית תל אביב גבוהים בכ- 50% מזו של גבעתיים גם לאחר שקלול שיטת המדידה.

למשרד הפנים אין את היכולת לקבוע את התעריפים במקום הרשות המקומית, אך הוא פועל לצמצום הפערים בין הרשויות על ידי הגבלות שהוא מחיל עליהן בהעלאת הארנונה או הפחתתן.

לפיכך, מי ששוקל לפתוח עסק ברחוב/ אזור מסוים שנחלק כאמור בין שתי רשויות, כדאי לבדוק תחילה מי משלם תעריף מוזל יותר ולפתוח את העסק בהתאם.

בתחום של התשתיות, כמו למשל המים והביוב, הייתה הזדמנות לתקן את העוול ולצמצום הפערים זאת על ידי הקמת תאגיד מים וביוב אחד המשרת מספר רשויות ונותן מענה לשטח גיאוגרפי גדול יותר מתחום השיפוט של עירייה מסוימת אך גם במקרה זה כשלו מרבית הרשויות המקומיות וכל אחת הקימה תאגיד לעצמה דבר שהביא להגדלת ההוצאות הקבועות.

בהקשר זה דווקא השלטון המרכזי, באמצעות רשות המים והביוב "הרימה את הכפפה" וקבעה לאחרונה תעריפים אחידים לכל תאגידי המים והביוב כאשר השוני בחיוב יכול לנבוע בשל אופי הבניה (צפופה או רוויה) או בשל טופוגרפיה (ישוב הררי).