ארנונת רכוש על `דירות רפאים`

עו"ד ירון נדם

חקיקה פופוליסטית שאושרה לאחרונה על ידי ועדת הכספים של הכנסת מאפשרת הטלת כפל ארנונה על דירות שנעשה בהם שימוש מועט, אם בכלל ("דירות רפאים") במטרה להחזירן לשוק ובכך להגדיל את ההיצע. תקנות אלו 'מחיות מחדש' את מס הרכוש שגבייתו הופסקה לפני יותר מעשור והתועלת הצפויה מהן מוטלת בספק רב בהיותן לא אפקטיביות, כמו גם הקושי הרב באכיפת תקנות אלו.

ראשית כלל הוא שארנונה הינה מס המוטל על מחזיק בנכס ללא זיקה ישירה לתמורה הניתנת בגינה ומטרתה לאפשר לרשות המקומית לספק לתושבים מכלול של שירותים אותם היא חייבת לספק על פי דין ובכלל זה פינוי אשפה, תאורה וניקיון רחובות, שירותי חינוך ובריאות ועוד ולכן לא ברור הקשר בין מס זה לבין מס שמטרתו הגדלת היציע הדירות.

ועדת הכספים אישרה תקנות לפיהן החל משנת 2014 בעלי דירות ריקות שהאינדיקציה לכך תיעשה על ידי בחינת צריכת חשמל, יחויבו בארנונה כפולה ככל והן עומדות ריקות במשך 9 חודשים ברציפותאו במצטבר במהלך השנה ובעלי אותן דירות יחויבו לשלם בשנת 2015 ארנונה כפולה מזו שנקבעהלהם וזאת במטרה לתמרץ את בעלי הדירות שלא להחזיקן ריקות, בין על יד השכרתן או מכירתן.

חקיקה זו בעייתית ביותר במספר היבטים. ראשית, היא פוגעת אנושות בזכויות הפרט כאשר "מחטטים" לו בקניינו וברצון של כל אחד לעשות בו כרצונו.

בעייתיות נוספת היא באכיפת תקנות אלו, לפיהן האינדיקטור להיות הדירה ריקה, הוא צריכת חשמל נמוכה, עניין שעל נקלה ניתן להתגבר עליו וכן כי כפל המס מוטל בשנה לאחר מכן, במועד בו יתכן וחלק והדירות לא יהיו בחזקת הבעלים (יושכרו או ימכרו). כפי שעולה מן התקנות הן גם לא נותנות זמן התארגנות למקרה בו הללו ירצו לפעול לפי התקנות שכן, במרבית המקרים לא קל למכור או להשכיר דירות אלו.

גם ההחלטה כי "הקנס" הוא בדמות "כפל ארנונה", מעורר בעייתיות רבה. ראשית, מה בין ארנונה והשימושים ממנה לבין מס שמטרותיו שונות לחלוטין. דווקא דירות הרפאים הן סוג של מקור רווח לרשויות המקומיות הואיל והללו משלמות בדרך כלל ארנונה גבוהה בשל שטחן והאזור בו הן מצויות ומאידך הן לא צורכות כל שירותים מהעירייה. עניין נוסף הוא שנראה כי קנס בגובה כפל הארנונה לא מהווה סכום משמעותי שיוכל להשפיע על בעל דירה שמחזיק דירה ריקה בשווי מיליוני שקלים מבלי לקבל תשואה בגינה, לשנות את דעתו.

לפיכך, אם כבר הוחלט להשתמש בעיריות כצינור גבייה ומשום הטלת המס לא נוגעת ישירות לכיסי התושבים ומדובר בבעיה ארצית, ראוי היה להפנות את תקבולי המס לקרן ייעודית שתשמש את כלל הרשויות המקומיות.

לסיכום, חקיקה זו מצטרפת כטלאי נוסף לשורה ארוכה של הוראות שעה ותקנות נקודתיות חרף הצורך וההכרח לחקיקה ראשית אחת שתסדיר את כל דיני הארנונה. חמורה שבעתיים העובדה כי תחת חובתן של רשויות התכנון לפעול להגדלת היצע הדירות, בין בדרך של הגדלת זכויות, הפשרת קרקעות וכד' נראה כי שוב מחפשים את הפתרון "מתחת לפנס", וכורכים פתרון בדמות ארנונה נוספת, אשר יעילותה מוטלת בספק רב.