הסדר טיעון - מהו, יתרונות וחסרונות והשיקולים באישורו

לא אחת אנו שומעים בתוכניות החדשות ואו במקומות אחרים כי "הפרקליטות הגיעה להסדר טיעון עם האנס/רוצח... וכי זה 'יישב' בכלא רק שנתיים" ואנו מזדעזעים, במאמרי זה, אשר נערך בתמציתיות לנוחיותכם, אחשוף בפניכם קצת על הסדרי טיעון.

מהו הסדר טיעון ?

הסדר טיעון, כעיקרון, הינו הסכם בין המאשימה (התביעה-פרקליטות) לבין הנאשם, במסגרתו התביעה מתחייבת 'לוותר' על חלק מהאישומים המיוחסים לנאשם או להמיר אישום חמור באישום קל או לדרוש עונש מופחת מזה הקבוע בחוק בתמורה להודאת הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו וכיו'.

קיימים שלושה סוגי הסדרי טיעון: (1) הסדר טיעון בנוגע לעובדות שבכתב האישום (2) הסדר טיעון בנוגע לעונש (3) הסדר טיעון בנוגע לעבירות עצמן.

הסדר טיעון הינו מונח יציר הפסיקה, למעשה עד לתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, הסדר מסוג זה היה בגדר משהו שנעלם מעיני בית המשפט. בשנת 1971, בפרשת בחמוצקי (ע"פ 532/71 אליהו בחמוצקי נ' מ"י, פד"י כו(1) 543, (1972)), נדרש בית המשפט לדון, באופן גלוי, בהסדר הטיעון.

מהם החסרונות והיתרונות הטמונים בהסדרי טיעון?

בין היתרונות ניתן למצוא את אלו: (1) בראש ובראשונה לנאשם- חיסכון והימנעות מעינוי דין, תור המשפט שלו מגיע בהקדם, הסיכון מופחת עד לרמה אפסית, (2) בשנית לציבור ולמדינה- גם נאשם עם תיק 'חלש' מורשע ומשם את חובו לחברה, כוח אדם של המדינה (משטרה, פרקליטות וכיו') יתפנה למשימות אחרות ובכך יהא אף להביא להפחתת עלויות ניהול ההליך ולחיסכון בקופה הציבורית.

מנגד, קיימים חסרונות רבים, ביניהם ניתן למצוא את אלו: נאשמים חפים מפשע יודו במעשים שלא עשו (הודאות שווא) וזאת רק על מנת להימלט מהסיכון הכרוך בהרשעתם ללא הסדר שכזה, ישנו פער בענישה בין הנאשמים השונים, למשל אלו בעלי יכולת כלכלית ו/או בעלי יכולת ניהול משא ומתן יזכו בהסדרים טובים מהאחרים וכמובן- משוא פנים למשל כשיש נאשם מפורסם אל מול נאשם פלוני אלמוני, למפורסם יציעו הסדר טיעון וכנראה טוב בעוד שלנאשם הפלוני אלמוני יציעו הסדר טיעון פחות טוב אם בכלל, חשש כי קיים תמריץ יתר למדינה להגיש כתבי אישום שהרי 'תמיד' אפשר להגיע להסדר, הנאשמים שמגיעים להם עונשים כבדים יזכו בעונשים 'מומתקים'.

האם בית המשפט כבול להסדר הטיעון?

לא ! לכן, כל פעם ששמעתם כי קיים הסדר טיעון, זכרו כי מי שצריך לאשר את הסדר הטיעון הוא בית המשפט, אין הצדדים (המאשימה והנאשם) יכולים להגיע להסדר שכזה בלעדי אישורו של בית המשפט המוסמך.

ולא, בית המשפט אינו 'חותמת גומי', למרות הטענות שאני שומע לא אחת, בית המשפט בוחן את הסדר הטיעון במשורה ורק לאחר שנוכח כי יש לאשרו הסדר זה מקבל את אישורו.

מהם השיקולים העומדים בפתחו של בית המשפט לעניין אישור הסדר טיעון?

עד לשנת 2002, היו 2 גישות עיקריות לעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת שהוא בוחן אישורו של הסדר טיעון.

הראשונה, גישתו של כב' השופט מצא, זה דגל בבחינת השיקולים ששקלה המאשימה (התביעה-פרקליטות) בעת שהגיעה להסדר הטיעון, כלומר- בית המשפט בוחן האם התביעה לקתה בשיקולים זרים או ששיקוליה פגעו באינטרס הציבורי.

השנייה, גישתו של כב' השופט גולדברג- לפי גישתו בית המשפט ידחה עונש מוסכם שבהסדר הטיעון אם הוא רחוק פער משמעותי מהעונש הראוי.

למען שלמות התמונה יצויין כי אלו לא היו הגישות היחידות, כך למשל השופטים המכובדים חשין וקדמי בחנו את צפיית הנאשם ונתנו חשיבות לעובדה שכבר יש הסדר טיעון.

בשנת 2002, בפרשת פלוני (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פד"י נז(1) 577, עמ' 587, (2002)) התקבלה הגישה השלטת- גישת האיזון-

לפי גישה זו, בית המשפט בוחן את היחס בין טובת ההנאה לה זוכה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי, כעיקרון. בין היתר בית המשפט בוחן שיקולים הנוגעים לצפיית הנאשם לכיבוד הסדר הטיעון, קיצור עינוי הדין, הפער בענישה, את נסיבות המקרה ואת נסיבות הנאשם, האם אפקט ההרתעה ייפגע, מה היו שיקולי התביעה לעריכת ההסדר ועוד.

ואסיים בגישתה של כבוד השופטת בייניש לפיה אל לכם תאמרו עסקת טיעון אלא תאמרו הסדר טיעון, זאת משום הקונוטציה השלילית מהביטוי עסקה בהקשר זה.