האם אפשר להוריש משק חקלאי במסגרת צוואה?

יהודה (שם בדוי) המנוח היה בעל זכויות במשק חקלאי, והתאלמן ללא ילדים. אחיו של יהודה היו בנתק גמור ממנו כמעט כחמישים שנה, עד יום מותו. בשמונה השנים האחרונות לחייו סעד את יהודה אחיינו אפרים (שם בדוי), אשר דאג לו לכל צרכיו יום יום, ואף דאג לעבד את המשק ולתחזק את בית מגוריו של יהודה.

מספר חודשים לפני מותו של יהודה, כאשר הפך להיות לא עצמאי, סייע לו אפרים והעבירו לבית אבות. אפרים אף מונה על ידי בית המשפט לאפוטרופוס של יהודה, כאשר אחיו של יהודה הביעו את הסכמתם למינוי ואף ציינו כי אינם בקשר עם יהודה.

יהודה כתב שתי צוואות זהות, האחרונה שבהן כשלוש שנים טרם מותו, ובשתיהן ציווה להוריש את כל רכושו ובכלל זה המשק החקלאי במושב, לאחיינו אפרים. הצוואות נחתמו כדין בפני עדים.

לאחר פטירת המנוח, התנגד אחד האחים, ראובן, לקיום הצוואה המאוחרת. לטענת ראובן, הצוואה אינה תקפה שכן המנוח לא היה כשיר לצוות בשל מצבו הרפואי, וכן טען כי הכתוב בצוואה אינו משקף את רצון המוריש וכי המשק צריך לעבור אל המתנגד בירושה. כמו כן טען ראובן כי לא ניתן להוריש את המשק במסגרת צוואה.

לאחר הליך ארוך ומשהבין המתנגד כי הוא עלול להיות מחויב בהוצאות רבות, הוא משך את התנגדותו, וניתן צו לקיום הצוואה על ידי בית המשפט.

למרות החלטת בית המשפט המורה על קיום הצוואה, ראובן הגיש תביעה חדשה נוספת לבית המשפט, שבה טען כי אף שהצוואה תקפה, אין באפשרות המנוח לצוות על הורשת המשק במסגרת צוואה, ולכן הוא כאחיו צריך להיות יורשו של המשק.

האם ניתן להעביר זכות במשק חקלאי, שהיא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה?

בית משפט השלום לענייני משפחה דן בשאלה האם ניתן להוריש זכויות במשק חקלאי, שהוא נכס אשר אינו נכלל בעיזבון, במסגרת צוואה.

במסגרת ההליך המשפטי נשאלה השאלה מדוע שניתן יהיה להוריש זכות של בר רשות במשק חקלאי, שכן זכותו של בר רשות במשק אינה זכות קניינית רגילה במקרקעין שבעליה חופשי להעבירה לאחר כרצונו, אלא זכות אישית אשר אינה ניתנת להעברה, אלא כפוף לתנאי הסכם המשבצת שבין האגודה לרשות מקרקעי ישראל ולסוכנות היהודית. על כן, במצב שבו בר הרשות נפטר, זכות זו אינה חלק מהעיזבון, ולפיכך בדרך כלל לא ניתנת להורשה במסגרת צוואה.

אף על פי כן קבע בית המשפט כי אין מניעה להעברת הזכויות במשק לאפרים במסגרת הצוואה. זאת מכיוון שהזכות הנדונה היא מעין רישיון. את תנאי הרישיון, כולל את האפשרות להעבירו או להורישו, קובע כאמור הסכם המשבצת. בהסכם הנדון נקבע כי במקרה של פטירת בעל הזכויות, יועברו הזכויות ל"בן ממשיך", וככל שאין "בן ממשיך" ייקבע היורש על פי סעיף מיוחד בחוק הירושה.

בחוק הירושה נקבע כי "יורש" הוא יורש על פי צוואה או על פי דין, במקרה שאין צוואה. מכיוון שבמקרה שלנו ישנה צוואה תקפה, ואפרים הוא היורש היחיד על פי הצוואה, אין מניעה כי המשק החקלאי יועבר אליו בירושה ולא לראובן, אחיו של יהודה.

הזכויות במשק יכולות להיכלל במסגרת הצוואה במקרים מסוימים

בית המשפט ראה לנכון להעיר כי בשנים האחרונות חלה התפתחות בנושא הורשת משקים חקלאיים, כאשר לפי עמדת רשות מקרקעי ישראל, אכן במקרים מסוימים הזכויות במשק יוכלו להיכלל במסגרת הצוואה כמקיימת רצונו של המנוח, על אף שכאמור הזכות היא זכות אישית ולא זכות קניינית.

בימינו, הדור המייסד של המושבים השונים הולך ופוחת, ועם כך עולה הצורך האקוטי בהסדרת ההעברה הבין דורית של משקים חקלאיים. המדינה והרשויות ערות לצורך זה, אם כי עדיין יש לחדד את הבעייתיות בפני היורשים הפוטנציאליים, ולא לחכות עד למות ההורים בעלי הזכויות. לגבי כל משק ומשק ישנו צורך במתן פתרון מבעוד מועד, פתרון אשר מסוגל לחסוך אי נעימויות, מתיחות וריבים משפחתיים ארוכי שנים, לעתים אף תוך קיום הליכים משפטיים ארוכים ויקרים.

כותב המאמר, עו"ד צבי שני, ייצג את היורש בהליכים.