יש שמאמינים שעריכת צוואה מעניקה סגולה לאריכות ימים, גם אם הדבר אינו נכון, הרי שעריכת צוואה לכל הפחות יכולה להעניק למוריש שקט נפשי לאחר אריכות ימיו.

 

באופן הבסיסי ביותר, צוואה מאפשרת לכל אדם לערוך ולהביע את שיקוליו, הכרעותיו המוסריות ובחירותיו ביחס לרכוש שצבר במהלך חייו, בעוד ירושה לפי דין היא חלוקה קבועה מראש שנקבעה ע"י המחוקק ונועדה להכריע במקומנו כיצד יחולק רכושנו לאחר מותנו, אם אנחנו לא השכלנו להכריע זאת בצוואה.
משפחות מטבען, כחבר בני אדם שונים וייחודיים, בעלי רצונות, צרכים ויצרים משלהם ש"הודבקו" אלה לאלה בעיקר ע"י הטבע ולא מבחירה חופשית לחלוטין, עלולות להוות כר פורה לצמיחתם של מאבקים, תחושות קיפוח ומרדפים אחר בכורה בפן האישי או בפן הכלכלי. האפשרות הנתונה לנו לקבוע מראש כיצד יחולק רכושנו כאשר חו"ח נלך לעולמנו מאפשרת להשקיט את המאבקים ולדאוג לכך שהחלוקה הנראית לנו כצודקת ביותר תתבצע.
לעתים הדאגות לדור הבא או לבן/בת הזוג הן שטורדות את מנוחתו של אדם כשהוא מבקש לקבוע מה יעשה אחר לכתו. אדם שזכה לילדים מוצלחים ומצליחים, שאין להם כל דאגה כספית, יכול לבחור להוריש רק לזוגתו את כל רכושו ובכך להבטיחה מפני מחסור בעתיד. אדם אשר חלק מילדיו מסודרים כלכלית יותר מילדיו האחרים, או שאחד מילדיו הוא בעל צרכים מיוחדים, יכול לבחור כל חלוקה שתיראה לו כטובה ביותר בכדי להביא לכך שעם מותו תהא לכל בני משפחתו נקודת המשך בטוחה יותר לשארית ימיהם.
בצוואה רשאי אדם להוריש מרכושו גם לחברים קרובים, לאנשים שסעדו אותו בשעותיו הקשות, לארגונים שמטרותיהם קרובים ללבו ואפילו לבעל החיים האהוב עליו (מקרים שכאלה נדירים פחות מהמצופה).
במקרים מסוימים, הצוואה יכולה גם לשמש אדם כדי להביע את מורת רוחו מבני משפחה שפגעו בו או בכדי לנסות ולכוון את יורשיו לדרכים ושבילים בחיים שלדעתו ראוי שיצעדו בהם.
בשנת 1856 הוריש המשורר היינריך היינה את כל רכושו לאשתו בצוואה בה קבע: "וזאת בתנאי המפורש, כי עליה להתחתן בשנית. ברצוני שלפחות אדם אחד יתאבל באמת על מותי".
חופש ההבעה הנתון לאדם בצוואתו הוא כמעט בלתי מוגבל ומאפשר לו לקבוע, בנוסף על חלוקת הרכוש, גם סידורי לוויה או קבורה שישאירו חותם ייחודי לו. הסופר והעיתונאי הנטר ס. תומפסון ציווה לשרוף את גופתו ולירות את האפר מתוך תותח בגובה 46 מטרים שעיצב עם חבר.
איש איש ודרכו המיוחדת לומר שלום או לדאוג לשלום בין אהוביו.