שכרות בעבירות התנהגות הדורשות מטרה

לאחרונה נפל בחלקי לנהל תיק איומים כאשר הנאשם היה שרוי בגילופין.

תחת זכוכית המגדלת הבוחנת את התיק הפלילי שהגיע למשרדי, נחשפתי ללקונה משמעותית בחוק ובפסיקה הישראלית.

עבירת האיומים ס' 192 לחוק העונשין קובעת: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב, או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו מאסר שלוש שנים".

מסעיף זה הננו למדים כי עבירת האיומים הינה עבירת התנהגות הדורשת יסוד נפשי של מטרה.

ולמען אותם קוראים שאינם משפטנים בלשון קצת יותר ברורה - על האדם שמבצע את העבירה להתכוון בעת מעשיו להתנהגותו, במידה ואין כוונה – העבירה הפלילית לא מתקיימת – זהו חוק העונשין במדינה.

עולה השאלה, מה קורה במצב דברים בו מבצע העבירה הינו תחת השפעת אלכוהול/ סמים לפי ס' 34 ט לחוק העונשין האם הוא יכול להשלים את ביצוע העבירה?

מבחינת הפסיקה קיימת הבחנה בין עבירות התנהגות הדורשות מטרה לבין עבירות תוצאתיות הדורשות כוונה. בכל הנוגע לעבירות תוצאה (אותן עבירות שלמען השלמתן יש צורך בהתקיימות התוצאה) התשובה היא חד משמעית- בהנחה ומבצע העבירה עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה הקובעים את היותו שיכור, נקבע כי מבצע העבירה לא יכול להתכוון לתוצאות מעשיו ובשל כך לא ניתן להוכיח כוונה. כלומר, העבירה לא הושלמה והעבריין יזוכה מהעבירה שיוחסה לו בשל היותו בגילופין בעת ביצועה.

בשונה מכך, השאלה המשפטית לעניין עבירות התנהגות הדורשות מטרה כאשר המבצע אותן שרוי בגילופין עומדת בצריך עיון ואין תשובה חד משמעית בעניין, הדוגמא לכך היא עבירת האיומים.

כאשר אדם המאיים על X הינו שיכור ע"פ אותם מבחנים שנקבעו בפסיקה, נשאלת השאלה האם יכול להתכוון לאיומיו?

בשונה מעבירות התוצאה הדורשות כוונה, בסוגי הדנן, מסיבה שאינה ברורה, הפסיקה עדיין לא הכריעה.

לטעמי, במצב דברים בו הוכרע ע"י הפסיקה כי בעבירות תוצאה הדורשות כוונה, מבצע העבירה לא יכול לגבש את אותה הכוונה כאשר הוא מצוי בגילופין, מן הראוי להחיל הסדר זה אף על עבירות התנהגות הדורשות כוונה. אין מקום להבחין בין עבירות התנהגות לעבירות תוצאה כאשר נדרשת כוונה.

לדידי, לא ניתן לטעון כי המאיים התכוון לאיומיו בעודו שרוי בגילופין כך שמבצע העבירה לא יכול לגבש את היסוד הנפשי הנדרש להשלמת העבירה.

מסקירת הפסיקה עולה כי על אף שאין פסיקה חדמשמעית, נראה כי אף פרקליטות המדינה וביהמ"ש מרגישים לא בנוח עם לקונה זו.

כך, ברע"פ 3480/09 מלכה נ' מד"י פרקליטות המדינה הגיעה להסכמה עם המערערוהחליטו לזכותו מעבירת האיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו כאשר היה שרוי תחתהשפעת אלכוהול מלאה. מעמדת המדינה ניתן להסיק כי לגישתה דינן של עבירות התנהגות הכוללות יסוד של מטרה כדין עבירה תוצאתית הדורשת כוונה ולכן יחול סייג השיכרות.

עיננו הרואות כי כדי להגיע לרף הצדק הנדרש וכדי שנאשמים בהליך פלילי לא יורשעו לשווא בעבירות התנהגות הדורשות מטרה שביצעו תחת השפעת סם או אלכוהול, יש מקום להסדיר סוגייה זו בדחיפות.