כיצד להילחם בהברחת רכוש בהליכי גירושין?

חלוקת הנכסים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם היא אחת הסוגיות החשובות ביותר בהליכי הגירושין.

אחד המצבים בהם נתקלים לא פעם הוא הברחה והעלמה של נכסים וכספים על ידי הצד החזק יותר במערכת היחסים כאשר אותו צד מגבש או צופה את סיום החיים המשותפים של בני הזוג, זאת במטרה לדאוג שאותם כספים ונכסים יישארו בחזקתו, באופן הדומה לזה שמתרחש לעיתים במקרה שלהליכי פשיטת רגל.

חוק יחסי ממון תשל"ג-1973קובע בסעיף 3(א) שבמקרה של סיום היחסים, אם לא קיים הסכם ממון בית המשפט יחלק את הרכוש בהתאם להסדר איזון משאבים. בפועל במקרים אלו, מנסה הצד השני להעלים ולהבריח רכוש כדי להימנע מחלוקתו.

זאת לאור העובדה שסעיף 5 לחוק מקים הסדר בו קיימת זכות עם סיום הנישואין לכל אחד מבני הזוג לקבל חצי מהשווי של הנכסים של הצדדים למעט נכסים שהשניים הסכימו לגביהם בכתב שהשווי שלהם לא יאוזן, רכוש שהיה להם לפני או שהתקבל בירושה או במתנה במהלך הנישואין, או גמלה מטעם המוסד לביטוח לאומי שאחד מבני הזוג מקבל, או פיצוי או קצבה שהלה מקבל לפי דין או פסיקה בעקבות מוות או נזק גוף.

מכאן ניתן ללמוד שנכסים שבית המשפט רשאי לכלול בהסדר כוללים את דירת המגורים של בני הזוג, חסכונות, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות גמל, תשלומי פנסיה וזכויות כלכליות נוספות.

כיצד בית המשפט לענייני משפחה יכול לסייע להילחם בתופעת הברחת הרכוש?

המטרה בסיטואציות מעין אלו היא לשכנע את הערכאה המשפטית הדנה בסוגיה שהצד השני פועל בדרכים עקלקלות שפוגעות בזכויות ברכוש של הצד המוחלש במערכת היחסים.

כאן נדרשת בשלב הראשוני עבודת מחקר מקיפה להשגת מידע על כמות הרכוש והנכסים שלמעשה לפי החוק שני הצדדים זכאים להתחלק בהם במסגרת הגירושין. משימה זו נעשית על ידי בדיקת חשבונות בנק, חברות בהן מעורב הצד השני או שהנן בבעלותו,רישומי זכויות אצל רשם החברות, רשם המקרקעין ועוד, בדרכים האפשריות בהתאם לחקיקה הקיימת.

מסיבות אלו, כאשר קיים חשש להברחת רכוש חשוב לפנות במהירות האפשרית לעורך דין מקצועי ובעל ותק בתחום דיני המשפחה על מנת שהלה יפנה בדחיפות לערכאה המשפטית בעניין זה.

בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לפי חוק כאשר מוכח בפניו שקיים חשש שהצד השני מנסה להבריח נכסים מהרכוש המשותף,להוציא צו מניעה נגד בן הזוג כדי למנוע ממנו לעשות כל שינוי בנכסים המצויים ברשותו ולאסור עליו לבצע מעשים מסוימים בנוגע למצבת הנכסים בלא שתתקבל לגביהם הסכמתם שלשני הצדדים.

במקביל בית המשפט מוסמך אף לתת צווים כנגד אותם צדדים שלישיים על מנת שהללו ימנעו מלבצע כל שינוי באותם נכסים.

מלבד זאת, בסמכות בית המשפט לדרוש מהצד הפועל בעורמה להצהיר על כל הנכסים והכספים המצויים ברשותו ולחשוף בפניו את כל הפעולות הכלכליות הרלבנטיות להליכי הגירושין של בני הזוג.

פעולה חשובה נוספת המתבצעת בדרך כלל במצבים אלו היא הגשת בקשה לבית המשפט להוצאת צו עיקול על חצי מהרכוש והכספים המצויים לכאורה בחזקת הצד השני עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניין. מטרתם של צווים מעין אלו היא להקפיא את מצב הזכויות הקיים עד לפקיעת הקשר הזוגי, כך שבשלב זה יהיה ניתן לחלק את הנכסים באופן הוגן וללא חשש מביצוע פעולות בחוסר תום לב.

מהו יחסו של בית המשפט להברחת רכוש?

הערכאות המשפטיות אינן רואות בעין יפה ניסיונות להברחת רכוש בשום הליך משפטי. באופן עקרוני, נקבע בסעיף 7 לחוק יחסי ממון שבמידה והצד השני הוציא נכס ממצבת הרכוש כדי לחבל בזכות המוקנית לצד השני בו בהתאם לסעיף 5 לחוק, בית המשפט רשאי עדיין לראות באותו נכס כחלק מהרכוש המשותף לצורך חלוקתו.

בדומה, בית המשפט אף מוסמך להורות שאיזון הנכסים לא יתבצע לפי מועד סיום הנישואין אלא לפי תאריך אחר כדי לשמור על זכויות הצד השני ברכוש. אפשרות זו חשובה במיוחד במקרים בהם הברחת הזכויות התבצעה לגורמים שלישיים שמחוץ למדינת ישראל, לגביהם אין לבית המשפט סמכות שיפוט, זאת משום שבאופן זה יכול בית המשפט לקבוע שהחלוקה תיעשה בהתאם לשווי הנכסים לפני שבוצעה הברחתם למדינה אחרת ואז יוכל הצד שנפגע לקבל רכוש וכספים בהתאם לשווי שלאלו שהוצאו מגבולות המדינה.