.jpg)
הנושא של ארגוני הפשיעה בישראל שב ועולה לדיון ציבורי בישראל, עת התרחשותם של אירועים המקושרים מבחינה מודיעינית למי שמשתייכים או עומדים בראש ארגוני הפשיעה בתפיסה המשטרתית.
הביקורת שנמתחה על חוק המאבק בארגוני פשיעה משנת 2003, כוונה להיותה של לשון ההגדרה של "ארגון פשיעה" רחבה מאוד: "חבר בני אדם, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות, מסוג פשע".
ד"ר שחר אלדר מדבר על התקיימותם של שלושה אופנים, שהם בעצם שישה, בהם לשון החוק עצמה מגבילה את תחולתו. העיקרי שבהם הוא הגדרת המונח "ארגון פשיעה" בסעיף 1 לחוק כתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, ועוד שניים שהם בעצם שלושה, סעיפים 2, 3 ו-4 לחוק, כשכולם יחד יוצרים את "התמונה הגדולה" של ארגון פשיעה.
לגבי דידי, המדובר בארבעה מאפיינים, בלעדיהם אין, הצריכים להתקיים במצטבר וכולם נמצאים בסעיף 1 לחוק. לאמור, אלדר רואה את המאפיין הראשון "תבנית מאורגנת" כתת מאפיין אחד. לשיטתי, יש להפריד את האמור לשתי דרישות והמדובר במאפיין אחד מתוך ארבעה. אשר כך, הדרישה האחת, לתבנית, והאחרת למאורגנת.
ההבדל בין מבנה ארגוני הפשיעה לביצוע עבירות קונקרטיות
הואיל ומדובר בסעיף הגדרתי, הוא נועד לייתר חלק מהתהליך הפרשני, ולקצר את לשון החקיקה. יש בכך משום הזהרת הציבור. מכאן אני מגיע לתכלית החוק. אם אצטרך לתמצת את תכלית החוק הישראלי לכדי משפט אחד, ניתן לומר כי החוק בא להתמודד עם המבנה של ארגוני הפשיעה. כלומר, עם ארגון פשיעה, אשר בעקבות מבנהו, יש קושי לקשר בין מפעיליהם ומוביליהם של הארגונים לבין ביצוען של עבירות קונקרטיות.
על כן, יש לעצור לאחר המילה תבנית. התבנית מהווה תנאי מקדים שלאחריו תיבדק האפשרות, האם אותה תבנית מונה את שלושת היסודות: מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, ואז ניתן יהיה להכתיר את הגוף הטעון בדיקה כ"ארגון פשיעה", זאת לעומת פשע מאורגן.
ההבדל חשוב, שכן כשמדובר בפשיעה מאורגנת ניתן להפעיל את דיני השותפות, זאת לעומת כשמדובר בארגון פשיעה, אז נזקקים אנו לחוק ארגוני פשיעה.
לפי מהלך הפרשני זה, קל יותר לראות באותן המילים שבחר המחוקק את חזונו. כלומר, מבחינה לשונית והפירוש המילוני של המילה תבנית בהקשר זה הינה: "צורה מסוימת שבה נערכות יחידות, למשל חיילים".
מכאן, קל להבין שהמונח מתיישב עם הדרישה לקיומה של מערכת בראש ובראשונה. מערכת זו, משמעה דרישה למערכת המורכבת משילוב של הנהגה עם עובדים על בסיס קבוע של עצם קיום המערכת.
זאת, לעומת תבנית מאורגנת כמושג אחד, כשיטתו של ד"ר אלדר, שמשמעה, מבנה אנכי (כפועל יוצא מאלה הדומיננטיים בכל שותפות), מידה נמוכה של שיתוף פעולה בין חברים והפרדה קפדנית בין תכנון לביצוע, דבר הניתן לייחס גם לשותפות לדבר עברה, דהיינו פשע מאורגן.
תבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת
בביטוי מתמשכת, ניתן לראות, את אותו מאפיין הדורש קיומו של קשר פלילי המיועד להימשך מעבר לתקופת חייהם של חברי הארגון הנוכחיים.
במילה שיטתית, ניתן לראות יצירה של מונופול עברייני, זאת באמצעות שיטות כגון: השחתת פקידי ממשל והסדרים פנימיים נוקשים המגבילים תחרות בארגון. בנוסף, ניתן לראות בביטוי כמכיל את המאפיין של התמקצעות וחלוקת תפקידים. לאמור, קיומם של תפקידים פונקציונאליים מסוימים שאותם ממלאים חברים בעלי הכשרה מיוחדת לתפקידיהם בארגון.
מהביטוי מאורגנת, ניתן ללמוד, על ההיררכיה הנדרשת בארגון. לאמור, לפחות שלוש דרגות של תפקידים, שלכל אחת מהן סמכויות כלפי הדרגות הנמוכות יותר.
למסקנה כי אין לוותר על המבנה ההיררכי שותפה גם פרופ' מרים גור-אריה. למסקנה זאת מגיעה גור-אריה באמצעות פרשנות תכליתית. לאמור, מבחינה תכליתית עצם קיומו של ארגון פשיעה, נבדל, לשיטתה, מהסיכונים הטמונים בביצוע משותף של עברות ומצדיק אמצעים חריפים.
את העיגון לתכלית החוק בלשון החוק, היא מוצאת בעצם קיומם של הסעיפים האופרטיביים שבחוק, המאפיינים את הפעילים הנושאים באחריות בגין פעילותם. לסברתה, ניתן לראות בחוק צורך בהתקיימותו של ארגון בעל מבנה היררכי המורכב ממי שעומד בראש הארגון ומתחתיו המנהל, מארגן, או מכוון את הפעילות. על כן, לדידה, יש לפרש את הדרישה של "תבנית מאורגנת" שבסעיף 1 לחוק ארגוני פשיעה כמתייחסת לארגון בעל מבנה היררכי.
במאמר זה ניסיתי לבחון את המשמעות האמתית לכתוב בחוק מבלי להיזקק ללוליינות משפטית. בדרך זו, תוכלנה זרועות החוק השונות ליצור מתווה אשר יעזור להבחין בין ארגוני פשיעה ובין התארגנויות קיקיוניות שאינן מתאימות להחזיק בתואר ארגון פשיעה, ובכך לתרום במיגור הפשיעה המאורגנת בהתאם לרוח המחקרים הקרימינולוגיים וכן בהתאם לגישתן של מדינות מערביות נוספות.
