דיני העבודה בישראל הינו תחום המתפתח מעת לעת ע"י פסיקת בתי הדין לעבודה בישראל והחקיקה. כאשר ישנו סכסוך בתחום דיני העבודה, חוקי העבודה נותנים מענה די ברור לזכויותיו וחובותיו של העובד אך ישנם כללים רבים שנקבעו בפסיקת בתי הדין בישראל העשויים להשפיע בצורה חשובה על מאזן הכוחות בין הצדדים בסכסוך.

מסתבר שגם בעשור השני לשנות ה-2000 מעסיקים רבים אינם מודעים לחובות החלים עליהם מכוח היותם מעבידים במשק או מעדיפים "שלא לדעת". ישנם מעסיקים המעדיפים לחסוך כספים המגיעים לעובד בשל הידיעה כי העובד יעדיף שלא לבקש את המגיע לו בשל החשש לאבד את מקור פרנסתו או מהסיבה הפשוטה שהעובד אינו באמת מודע לזכויותיו הסוציאליות.

מאידך ישנם גם "צדיקים" אשר החסרת זכויות מהעובדים אינה נובעת מהרצון לחסוך, אלא באמת מחוסר ידיעה.

עם השנים נחתמו הסכמים רבים במשק בענפים שונים המחייבים את המעסיק לתת לעובד זכויות נוספות על אלו הקבועות בחוק. אחוזי הפרשה לפנסיה גבוהים, תוספות וותק ומשפחה, משכורת 13 ועוד הינן זכויות אשר לא נקבעו בחוקי העבודה אלא בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענפים שונים. זכויותיו של פועל הבניין ושל המאבטח שונות מזכויותיו של המלצר והמזכירה.

חובות המעסיק אינם מתבטאים רק בשקלים. חובת עריכת השימוע כדין , מינוי ממונה במקום העבודה האחראי על הטרדות מיניות ובירורן ואף זכויות נשים בהיריון הינם חובות הנגזרים מהפעלת עסק לכל דבר.

עורך דין המתמחה בתחום דיני העבודה יכול להפנות את תשומת ליבו של העובד לזכויות רבות המגיעות לו מעצם היותו עובד השייך לענף מסוים או בשל התנהלות מעסיקו במקרה של פיטורים. לרוב פגישת ייעוץ קטנה עם העובד מסתכמת בהפניית העובד לכספים רבים שאינם משולמים לו כדין.

מאידך, פנייה של מעסיק חדש ו/או מעסיק קיים לעורך הדין מאפשרת התנהלות נכונה מול העובדים, חסכון כספי רב מהתנהגות לקויה ואף תכנון עסקי נכון