החוק למניעת הטרדה מינית

 ביום 19.9.98 נכנס לתוקפו החוק למניעת הטרדה מינית , התשנ"ח- 1998. מטרת החוק הינה לאסור ולמנוע הטרדה מינית.

החוק חל לא רק בתחום דיני העבודה אלא גם על צה"ל, משטרת ישראל, שב"ס,בתי חולים, מוסדות אקדמיים ובכל מקום אחר. החובה למנוע הטרדה מינית מוטלת על המעסיק והוא אחראי על אכיפתו וביצועו.

החוק מגדיר 5 קריטריונים להגדרת הטרדה מינית:

1. סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
2. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני.
3. מעשים מגונים.
4. התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי התייחסות אינה רצויה.
5. התייחסות מעליבה, מבזה או משפילה לאדם על רקע נטייתו המינית.

המוטרד אינו נדרש להראות סירוב כאשר מדובר במסגרת יחסי עבודה תוך ניצול מרות, במסגרת של טיפול רפואי ו/או נפשי, כשמדובר באדם עם מוגבלות או קטין חסר ישע או כאשר מדובר בניצול יחסי מרות בלימודים.

העונש על הטרדה מינית הינו שנתיים מאסר ועל התנכלות- שלוש שנים.

הטרדה מינית יוצרת עילת תביעה נזיקית אשר ניתן לתבוע מהמטריד, המתנכל והמעביד.בית משפט יכול לפסוק 50,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק שנגרם למוטרדת!

במקרה של חשד להטרדה מינית על המעביד לפעול לבירור מיידי, יסודי ומתועד של הטענה להטרדה מינית. אם לא יפעל בנדון יכול המעביד להיות חשוף לתביעה.

יש לציין כי גם קשר מיני של עובדת עם הממונה שלה, בהסכמה לכאורה, ייחשב כהטרדה מינית אם נעשה תוך כדי ניצול מרות. בבית משפט העליון נקבעו מספר קריטריונים לקבוע האם מדובר בניצול של יחסי מרות: ראשית יש לבדוק את מכלול הנסיבות וההקשר בו בוצעו המעשים בכל מקרה.

ככל שפערי הגילאים ופערי הכח בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר, ככל שלממונה השפעה ישירה וניכרת על עתידו של העובד וקידומו, ככל שהיוזמה לביצוע המעשים נתונה בידיו של המומנה, בכל אחד מאלה עשויה לעלות המסקנה כי המעשים המיניים נבעו מניצול יחסי מרות.