זכויות הירושה של הידועים בציבור

מציאות החיים מלמדת כי זוגות רבים חיים חיי זוגיות מבלי למסד את הקשר ביניהם. ישנם בני זוג שמעולם לא נישאו ואינם מעוניינים להתחתן כדת וכדין מטעמים שונים, לגבי חלקם מדובר בזוגיות פרק ב' לאחר שבפרק א' היו נשואים והביאו ילדים לעולם ועברו הליך של גירושין שעל פי רוב כרוך בטלטלה רגשית ובמעמסה כלכלית ולכן בפרק ב' הם מעוניינים לחיות בחיי זוגיות ללא מיסוד הקשר – יהיו הסיבות לכך אשר יהיו מדובר בזוגות אשר בהתקיים תנאים מסויימים יוגדרו כ"ידועים בציבור".

הן המחוקק והן בתי המשפט הכירו בזכויות הידועים בציבור לרשת את בן/בת זוגם גם כאשר הקשר ביניהם לא מוסד והם מנהלים קשר זוגי ללא נישואין.

המסגרת הנורמטיבית לקביעת זכות הירושה של הידוע/ה בציבור

המסגרת הנורמטיבית המעגנת את זכות הירושה של הידוע/ה בציבור קבועה בסעיף 55 לחוק הירושה, סעיף 55 לחוק הירושה – התשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק הירושה") הקובע לאמור:"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

סעיף 55 לחוק הירושה קובע 3 תנאים מצטברים לצורך הכרה בבן הזוג הנותר בחיים כידוע בציבור אשר בכל הנוגע לירושה על פי דין, הושווה מעמדו למעמדו של בן הזוג הנשוי.

ואלו הם 3 התנאים המצטברים:
א. קיום יחסי משפחה.
ב. קיום משק בית משותף.
ג. איש מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר.

לצורך כניסתו של בן הזוג הנותר בחיים בגדרו של סעיף 55 לחוק הירושה, יש להוכיח עמידה בשלושת התנאים המצטברים דלעיל ולא נדרשת הוכחה של כוונת הורשה או כוונת שיתוף של בן הזוג המוריש ביחס לבן הזוג הנותר בחיים.

נטל ההוכחה רובץ לפתחו של בן הזוג הנותר בחיים להוכיח לבית המשפט (ככל ובניה"ז לא ערכו הסכם חיים משותפים וצוואה), כי הוא אכן עומד ב-3 התנאים שפורטו לעיל והוא אכן היה ידוע בציבור של בן הזוג שנפטר. מדובר במשימה לא פשוטה הואיל ואין חוק המגדיר מי הוא ידוע בציבור. גם הפסיקה אינה חד משמעית בהתייחסה ל-3 הפרמטרים שנקבעו לצורך הוכחת בן הזוג כי היה ידוע בציבור של בן זוגו שנפטר וזכאי לרשת אותו.

מי הוא ידוע בציבור הזכאי לרשת עפ"י הפסיקה:

הפסיקה הגדירה מי הוא ידוע בציבור, כמי שעומד בשני תנאים משולבים:

האחד- שבני הזוג חיו חיי משפחה.
והשני- ניהול משק בית משותף.

וכפי שנקבע בע"מ (חי) 264/05 פלונית נ' אלמוני : "שני היסודות להוכחת קשר של ידועים בציבור – חיי משפחה וניהול משק בית משותף פורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי; 'ידועים בציבור' משמעו ידוע בציבור כבעלה ו'ידועה בציבור' כאשתו".

ביהמ"ש בוחן את שני המרכיבים הללו "חיי משפחה" ו"ניהול משק בית משותף" עפ"י קריטריונים סובייקטיביים כלומר כיצד בני הזוג עצמם ראו את מערכת היחסים ביניהם.

וכפי שנקבע בבע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (מיום 9.8.10):"אין לחפש, על-כן, ואין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים לדיבור "החיים חיי משפחה", המופיע בסעיף 55 , ולדיבור "משק בית משותף" באותו סעיף. כל מקרה ראוי לו שייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם" .

• תנאי ראשון- קיום חיי משפחה משותפים:

הפסיקה מחלקת את היסוד של "קיום חיי משפחה" ל-3 מבחני עזר-
א. קיום יחסי אישות.
ב. ראיית הצדדים את עצמם כבני זוג.
ג. קשר של קבע.

היסוד של "קיום חיי משפחה" בא לבטא במהותו קיום מערכת יחסים אינטימית, כמו בין בעל ואישה, המושתת על יחס חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה. בית המשפט יבחן את ההתייחסות של הצדדים עצמם ליחסיהם, דהיינו מבחן סובייקטיבי- האם בן הזוג המנוח ראה באישה את יורשתו לאחר המוות.

לגבי מבחן העזר השלישי "קשר של קבע" –בית המשפט יבחן את אורך הקשר, האם היה קבוע מעבר לקיום יחסי מין. ושוב, בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו. כך לדוגמא בית המשפט הכיר בעבר באישה כידועה בציבור של המנוח שהיה חלל צה"ל והיא הוכרה כאלמנת צה"ל אף שהכירה את המנוח במשך 3 חודשים בלבד.

לעומת זאת בתביעה שהגישה אישה שלטענתה היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 20 שנה, השניים קיימו חיי משפחה, בילו יחד, נסעו לחו"ל יחד, וקיימו משק בית משותף והמנוח אף צירף אותה כמוטבת בקרן הפנסיה שלו-במקרה זה ולמרות משך הזמן הארוך- 20 שנה, בית המשפט לא השתכנע ולא הכיר באישה כידועה בציבור של המנוח ולא איפשר לה לרשת אותו.

• תנאי שני- ניהול משק בית משותף

בפס"ד של כבוד השופטת אלה מירז מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בת"ע 8157-01-13 מנתחת השופטת את יסוד משק הבית המשותף וקובעת כי: "יסוד זה פורש בפסיקה כשיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם מרכושו או מטרחתו ועמלו כפי יכולתו ואפשרויותיו. הבחינה היא שהקשר הכלכלי וניהול משק הבית המשותף, ככל שהוכח, לא בא לספק צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא הוא פועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.

ראה: בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר.

יודגש כי משק בית משותף אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. כך למשל קיום חשבונות נפרדים והפרדה בענייני כספים אחרים, אינם גורעים מעמידה בתנאי הסעיף. השאלה אם לפנינו בני זוג החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אינה עוסקת בבדיקת המערכת הקניינית, אלא בבחינת התנהלותם הכלכלית והאישית.

ראה: שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, נבו הוצאה לאור בעמ' 471.

בפסק דין זה הכירה כבוד השופטת מירז במבקשת כידועה בציבור של המנוח אף שהמבקשת היתה בת זוגו במשך שנתיים בלבד, כאשר בזמן הזוגיות ביניהם המבקשת היתה נשואה לאחר ורק שנה לפני פטירת המנוח התגרשה המבקשת מבן זוגה. המבקשת לא גרה באופן קבע בדירת המנוח אלא הם גרו יחד לסירוגין בבית המבקשת ובבית המנוח. למבקשת ולמנוח לא היו חשבונות בנק משותפים, כמו כן המבקשת לא הוכיחה כדבעי את השתתפותה ברכישת מצרכים לצורך הרמת הנטל של קיום משק בית משותף, אך השופטת לא נתנה לכך משקל רב אלא הסתפקה בכך שהמנוח היה זה שערך את הקניות והתחשבה בכך שהמבקשת עמדה להינשא למנוח, המבקשת שינתה את שם משפחתה לשם משפחתו של המנוח, הדירה של המנוח שופצה לצורך מגורים משותפים ועוד. במקרה זה התוצאה היתה ששני ילדיו של המנוח חלקו את ירושת אביהם המנוח עם המבקשת. כפי שהוסבר לעיל, הואיל והמבקשת הרימה את הנטל ושכנעה את בית המשפט כי היא עומדת בתנאי סעיף 55 לחוק הירושה, אין היא צריכה להוכיח כוונת שיתוף בנכסים. סעיף 55 לחוק הירושה מהווה "מעין צוואה". יתכן והמנוח לא רצה לשתף את המבקשת ברכוש, אלא רצה להשאיר את רכושו לילדיו מנישואיו הראשונים. אולם, ככל והמנוח לא ערך עם המבקשת הסכם חיים משותפים וצוואה, זהו מצב הדברים והמבקשת ירשה מחצית מרכושו של המנוח.

• תנאי שלישי-מגורים משותפים:
הפסיקה הכירה בכך כי בני זוג ייחשבו ידועים בציבור, גם אם לא גרו יחד באותה דירה, אלא גרו בדירות סמוכות וגרו לסירוגין כל פעם בדירת בן הזוג האחר.

הפסיקה קבעה כי מגורים בדירות נפרדות סמוכות אינו מונע קיום חיי משפחה.

כך נקבע בהלכת פלונית בבע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (מיום 4.5.10):
"מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים והדברים שונים מזוג לזוג בהתאם לגילם, השכלתם, השקפת עולמם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וכיוצא באלה, על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות העניין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו."

גם בבע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נקבע:
"כאשר בני הזוג מתגוררים יחדיו לסירוגין ולא כל העת, הרי שאין בכך כדי לגרוע מההכרה בבת הזוג כידועה בציבור בהתקיים הנסיבות המתאימות".

כאמור לעיל, בתי המשפט מנסים כל העת להגמיש את המבחנים הקובעים מיהו ידוע בציבור ולהתאימם למקרים הקונקרטיים המגיעים לפתחם. בפס"ד פלונית שצוטט לעיל, בני הזוג גרו בדירות נפרדות אך סמוכות, האישה טענה כי רכשה את הדירה במכוון ליד בן זוגה המנוח אשר עודד אותה ואף סייע לה בכך והיו לשניהם מפתחות האחד לדירת משנהו. בית המשפט ראה בשתי הדירות כמעין יחידת מגורים אחת מורחבת.

הבעיה בהגדרת הידוע בציבור לצורכי ירושה והפיתרון:

יוצא איפוא שגם מבחן המגורים המשותפים הפך לגמיש - כך שכל מקרה יבחן עפ"י נסיבותיו הספציפיות ועפ"י אומד דעת הצדדים. אך האם בתי המשפט עם כל הרצון להגיע לחקר האמת - יכולים להכריע בטיב יחסיהם של בני זוג?

יחסים זוגיים אינם עניין פשוט. קשה להכריע מה רצה בן הזוג הנפטר - הואיל ולרוע המזל הוא אינו בין החיים ולא השאיר כל סימן מה היה רצונו. אין הסכם ממון/חיים משותפים, אין צוואה ובית המשפט צריך לדלות מבין אוסף הראיות המונחות לפניו האם היחסים בין הנפטר ובין בן/בת זוגו היו מספיק מבוססים ועומדים בתנאי סעיף 55 לחוק הירושה.

את הקושי בהגדרת ידועים בציבור הגדיר היטב כב' השופט זילברג המנוח בע"א 42/65: "הגדרתה המשפטית המדויקת של "ידועה בציבור כאשתו", היא קשה כקריעת ים סוף, או בלתי אפשרית כפתרון בעיית ריבוע העיגול. ניתנו לנו שלושה נתונים: ידועה, בציבור, כאשתו, ולא נתפרש לנו לא מקורו של הידע, לא זהותו של הציבור ואף לא מהותה של "האישות" שהציבור היודע מייחס לזוג הבלתי נשוי. ההווה אומר: משלושה נעלמים עלינו לעשות נגלה אחד ".

כאמור בתי המשפט המתבססים על חומר הראיות שברשותם נדרשים לדחוס מארג חיים שלם ומורכב לתוך הגדרות משפטיות ולהכריע האם בן הזוג הנותר בחיים היה ידוע בציבור אם לאו ואם כן - התשובה לכך היא שמעמד הידוע בציבור הוא כשל מעמד בן זוג נשוי. העניין מסתבך כאשר לבן הזוג המנוח יש ילדים מפרק א' ויתכן והוא רצה לדאוג לילדיו ולהשאיר להם את כל רכושו, אולם, ילדיו ייאלצו להתחלק ברכוש עם בת הזוג הטוענת להיותה ידועה בציבור.

אז מה הפיתרון?

כיום אין הגדרה בחוק מיהו ידוע בציבור. גם התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה משתנים בהתאם לפסיקות בתי המשפט.

בתחילת שנת 1999 מונתה ועדת ירושה בראשותו של שופט בית המשפט העליון כבוד השופט בדימוס יעקב טירקל. הוועדה הכינה את תזכיר חוק הירושה ובמסגרתו המליצה על מספר תיקונים ותוספות לחוק הירושה הקיים; כך לדוגמא הציעה הוועדה למחוק את סעיף 55 לחוק הירושה העוסק בירושת בן זוג ידוע בציבור ולקבוע בסעיף ההגדרות, הגדרה חדשה של בני זוג, כדלקמן:
"בני זוג: מי שחיים חיי משפחה במשק בית משותף בשים לב לכוונת הצדדים לקיים חיי משפחה כאמור דרך קבע, ואין לאף אחד מהם בן זוג אחר; לענין זה, חזקה כי מי שחיים חיי משפחה במשק בית משותף במשך שלוש שנים רצופות לפחות, ואין לאף אחד מהם בן זוג אחר, הם בני זוג; ".

כאמור המחוקק הבין את הבעייתיות בהיעדר הגדרה ברורה של בני זוג ידועים בציבור ולכן ועדת הירושה הציעה לתקן את החוק ולקבוע הגדרה שבן זוג לצורכי ירושה ייחשב כמי שחי חיי משפחה במשק בית משותף במשך שלוש שנים רצופות לפחות!

ברם, חוק הירושה טרם תוקן והמלצות התזכיר נותרו לעת עתה כהמלצות בלבד ולכן הפיתרון לבני זוג ידועים בציבור הינו לערוך הסכם חיים משותפים וצוואה.

הסכם חיים משותפים וצוואה יש לערוך יחד ולא מספיק לערוך רק הסכם חיים משותפים או רק צוואה. שני המסמכים המשפטיים הללו יתנו שקט נפשי וודאות לשני הצדדים, ימנעו קיומם של הליכים משפטיים מסורבלים, ארוכים ויקרים שבמקרים מסויימים אף יביאו לתוצאה רחוקה מהתוצאה שהיתה רצויה לצדדים.

בני זוג ובייחוד בני זוג שלהם הזוגיות היא פרק ב' ויש להם ילדים מנישואין ראשונים והם מעוניינים לדאוג לילדיהם ולהבטיח שילדיהם יקבלו את הרכוש שייעדו עבורם - חייבים לערוך הסכם חיים משותפים וצוואה ולמנוע מילדיהם את עוגמת הנפש ואת הצורך בניהול הליכים משפטיים מול בן/בת הזוג של ההורה שנפטר.

***כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.