פקודת התעבורה, לפיה פועלות רשויות האכיפה, מגדירה "שיכור" בשלושה מצבים: אדם השותה משקה משכר בזמן נהיגה או בשעה שהוא ממונה על הרכב. אדם אשר בגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. או אדם אשר בגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שנקבע בחוק.

 

סף ריכוז האלכוהול המותר הקבוע בחוק באופן כללי הינו כדלקמן: בדיקת דם הסף הינו עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם. בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף הסף הינו עד 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של דוגמת אוויר נשוף .

 

אולם, החוק החריג מגדיר מקרים מיוחדים של אדם שהינו נהג חדש, נהג שטרם מלאו לו 24, נהג ברכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלו עולה על 3.5 טון ונהג שנהג ברכב ציבורי. במקרים אלו יקרא שיכור מי שבגופו יימצא ריכוז אלכוהול העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול על פי בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף או ריכוז אלכוהול העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב- 100 מיליליטר דם על פי בדיקת דם.

 

בנוסף לכל האמור לעיל, אדם ייחשב כשיכור על פי החוק אם הוא סרב להיבדק בדיקת שכרות עליה הורה לו השוטר אשר עצר אותו נוהג בדרך. סירוב לבדיקת דם, בדיקת שתן במקרה של חשד לנהיגה תחת השפעת סמים או סירוב או הכשלת בדיקת הנשיפה במכשיר הינשוף מהווה עבירה פלילית, הנהג ייחשב כשיכור ודינו ייגזר כדין שיכור.

 

כיצד מתבצעת בדיקת השכרות?

 

בבדיקת מאפיינים השוטר יבחן אם עמידתו של הנהג יציבה ,יבקש מהנהג ללכת על קו ישר ולקרב אצבע לאף בעיניים עצומות. אולם, עמידת הנהג בהצלחה במבדקים אלה אינו סוף פסוק. השוטר יתרשם מגורמים נוספים: ריח האלכוהול, (כבד, בינוני, קל) אופן העמידה, ההופעה הכללית (מסודרת, מרושלת), ההתנהגות (ערנית, רדומה), אם הנהג מבין את ההוראות ואופן הדיבור של הנהג. בדיקת מאפיינים אינה בדיקה מדעית ולמעשה היא מבוססת בעקר על התרשמות השוטר.

 

הבדיקה המדעית נעשית באמצעות בדיקת נשיפה במכשיר ה"ינשוף" או באמצעות בדיקת דם. אם בזמן בדיקת הנשיפה הריכוז שנתגלה לא עלה על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף (או לפי הרף במקרים המיוחדים שלעיל), הנהג אינו נחשב שיכור וישוחרר לדרכו.

 

היה ובבדיקת הינשוף או בבדיקת הדם הנהג חצה את הרף, השוטר יסבור שהנהג שיכור. בשלב הראשון, רישיון הנהג יפסל מנהלית על ידי קצין משטרה בשטח או על ידי קצין משטרה בתחנת המשטרה אליה הנהג יזומן תוך 3 ימים מיום האירוע.

 

פסילה מנהלית הינה לתקופה של 30 יום, בהנחה שלא מדובר בתאונת דרכים, שאז הפסילה המנהלית היא ל- 60 או 90 יום. לעיתים ייאסר אף השימוש ברכב בו נהג הנהג והרכב יופקד במגרש למשך 30 יום.

בשלב השני, יוגש כתב אישום נגד הנהג והוא יזומן למשפט בפני שופט בית המשפט לתעבורה.
באשר לענישה, החוק הכביד את ידו על הנוהגים בשכרות.

 

על פי פקודת התעבורה, בית המשפט המרשיע נהג בנהיגה בשכרות חייב לפסול את רישיון הנהיגה שנתיים ימים כפסילת מינימום, דהיינו, בית המשפט רשאי להטיל עונש פסילה מעל שנתיים ימים. בעבירת שכרות שנייה תוך שנה פסילת המינימום הקבועה בחוק הינה לארבע שנים.

 

לאחרונה אנו, עורכי דין לתעבורה, חשים כי ישנה החמרה בהתייחסות התביעה המשטרתית ובית המשפט כלפי עבירת הנהיגה בשכרות, והנטייה היא לא להקל בעונש. המלצתי לנהגים אשר נתפסו נוהגים בשכרות היא לקבל ייעוץ משפטי ומקצועי מידי עורך דין מנוסה בדיני תעבורה, אשר יבדוק את עבודת השוטרים בעת האירוע ואת הבדיקות המדעיות, וינסה בעת המשפט לערער על הממצאים או לחילופין להשיג לנהג הסדר טיעון הוגן.