משמורת משותפת הינו הסדר שנקבע בהסכמת שני ההורים, ובו הם מקבלים את הגדרתם כהורים שווים בגידול הילד.


ניתן לראות, כי בשנים האחרונות אבות גרושים מביעים את רצונם לקחת חלק גדול ומשמעותי יותר בגידול ילדם לאחר הליך הגירושים.
במדינת ישראל קיימת "חזקת הגיל הרך", אשר קובעת שילד יישאר אצל אמו עד שיגיע לגיל 6 - וזאת באופן כמעט אוטומטי, גם אם בין ההורים הסתיים הליך הגירושין ללא קונפליקטים. מיותר לציין כי הדבר גורם לקיפוח של הורה אחד ופועל בניגוד לטובת הילד.


בתקופה האחרונה ניתן לראות כי הסדר של משמורת משותפת הפך להיות נפוץ בבתי המשפט לענייני משפחה. השופטים מגלים את חשיבות של חלוקת אחריות בין בני הזוג הגרושים, את השוויון שאמור להיות בין ההורים ואת צורך טובת הילד.


ההורים מחויבים ליישב ככל שניתן את המחלוקות ביניהם


בתי המשפט מאמינים כי טובת הילד היא ששני הוריו ימשיכו להיות דמויות משמעותיות בחייו, מאשר מצב שבו הילד נמצא עם הורה אחד באופן אינטנסיבי ועם הורה אחר באופן "מפצה" בסופי השבוע. באמצעות משמורת משותפת ישנם סיכויים רבים ליצור שיתוף פעולה בין ההורים במגוון נושאים הקשורים לילדם.


בנוסף, בעבר ההורים היו עושים שימוש מיותר בילדים, בזמן המאבק המשפטי בהליך הגירושין. בית המשפט הסיק שטובת הילד המקסימלית היא כאשר אין מאבקים משפטיים מיותרים מאחר והסדר של משמורת משותפת יוצר שוויון בין ההורים ומעורבות של שניהם בגידול הילד.


לתהליך של קביעת משמורת משותפת תרמה ועדת שניט, אשר דנה באחריות ההורית לאחר גירושין. מסקנותיה פורסמו בשנת 2008 והדו"ח הסופי פורסם בשנת 2012. הועדה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך (שפורט לעיל) וקבעה כי הסדרי משמורת לא סימטריים מנציחים את הקונפליקט הקיים בין ההורים.


קביעה מהותית וחשובה של ועדת שניט, שהתחילה לפועל ביום 17.07.2016 היא שכל פנייה שנעשית לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני יהיה באמצעות בקשה ליישוב סכסוך, ולא באמצעות כתב תביעה. נקבע כי חובת ההורים היא ליישב ככל האפשר חילוקי דעות ביניהם באופן שלא יפגע בטובת הילד ובאופן שיממש את זכויות הילד.


בפסק דין שניתן ביום 12.03.2014 בעניין תמ"ש 53472-12-11 ש.א (קטין) נ' א.א על ידי כב' השופטת ורדה בן שחר, נקבעה, בהחלטה זמנית, משמורת משותפת על שתי קטינות, על אף חוסר התקשורת שבין ההורים. האם התנגדה להסדר קבוע של משמורת משותפת בזמן שהאב הסכים. מדובר על קטינות בנות 3.5 ו-6.5 שחל בעניינן חזקת הגיל הרך, אך כב' השופטת ציינה כי עליה לשקול ולהכריע ביחס לטובת הילד הספציפי.


בלשון ההחלטה: "ככל שמדובר בהורים מיטיבים, בעלי מסוגלות הורית טובה, דרך המלך וטובת הקטינים היא קביעת אחריות הורית משותפת. אין להעמיד את הפרמטר של תקשורת חיובית והערכה ההדדית בין ההורים כתנאי לקיומה. תקשורת טובה בין ההורים ביחס לילדים ראוי וצריך לפתח באמצעות הפנייתם לקבלת הדרכה ותיאום הורי."


מאת: עו"ד יסמין בן סדון, משרד BBS