להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

ב"קליפת האגוז" - טענות הצדדים:

 

מצידו האחד של המתרס, טוענים התובעים בסיכומיהם כי יש לחייב את הנתבעת במלוא עלות תיקון הליקויים, כפי שנקבעה במסגרת חוות דעת מומחה בית המשפט, כמו גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ובתוספת עלויות פיקוח, רווח קבלני ומע"מ. עוד טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, עלויות דיור בתקופת ביצוע התיקונים ועלויות הובלה ואחסנה. זאת ועוד, התובעים טוענים כי יש להרחיב את תקופת האחריות בגין האיטום לשמונה שנים. בנוסף עותרים התובעים לשיפויים בגין כלל הוצאותיהם ולרבות - עלויות חוות דעת מומחים מטעמם, חלקם בתשלום הוצאות מומחה בית המשפט ואגרה.

 

 

הנתבעת מצדו האחר של המתרס טוענת ראשית, כי הואיל ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים שכן, חוות דעת המומחה מטעם התובעים - מר מרזוק, לא הועברה לה קודם להגשת התביעה, הרי שדין התביעה להידחות או למצער, יש לחייבה, לכל היותר, בעלויות כפי שהיו, לו היו מבוצעים התיקונים על ידי קבלן (בעלות שיכולה להגיע כדי 50% פחות מהעלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן). יתרה מכך, בנסיבות אלו, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בכל מקרה אין לחייבה בתוספת 30% בגין רווח קבלני.

 

 

מבלי לגרוע מן האמור טוענת הנתבעת כי אין לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לליקוי באריחים וזאת, הן משום שלא הוכחה רטיבות במצע הריצוף (ולכל הפחות התגלתה רטיבות נקודתית רק במקום אחד), הן הואיל ובהתאם לתקנים הרלוונטיים לא חלה עליה החובה להוסיף צמנט לחול לשם ייצוב הריצוף וכן, לא חלה עליה חובה הנוגעת לגובה המצע והן, הואיל וניתן לתקן את הליקוי בדרך של ליטוש עם דבק ואין מקום להורות על החלפת כלל הריצוף.

 

 

באשר לליקויים האחרים- טוענת הנתבעת כי הליקויים במרפסת ובחפוי תוקנו על ידה ומשכך יש להפחית עלותם מהסכום הנתבע על ידי התובעים. עוד טוענת הנתבעת כי את הליקויים אשר השאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט אין לפסוק לטובת התובעים וזאת, בנסיבות בהן לתובעים אין עילה לתביעת תיקונם, בהינתן שליקוי אחד הוא בפרגולה של השכן והליקוי השני הוא ברכוש המשותף (בדלת החנייה).

 

 

זאת ועוד, לטענת הנתבעת, אין לחייבה במע"מ הואיל ולטענתה, על אף חלוף הזמן לא תוקנו הליקויים על ידי התובעים, עובדה אשר נותנת שהתובעים לא יתקנו את הליקויים כלל. עוד טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בעלויות פיקוח באשר, ככל הנראה ישכרו התובעים קבלן שיפוצים לביצוע התיקונים ולא ידרשו לעלויות פיקוח.

 

 

עוד לטענת הנתבעת, אין לחייבה בפיצוי בגין דיור חלופי, הואיל והליקויים אינם מחייבים את פינוי הדירה וקביעת המומחה בעניין זה אינה סבירה. כיוון כשכך טוענת הנתבעת כי ממילא אין לחייבה בעלויות הובלה או אחסנה. עוד טוענת הנתבעת כי ממילא לא הוכח סכום הפיצוי, בהינתן שהתובעים הציגו הצעת מחיר מבית מלון ולא עלות דירה בשכירות באזור הדירה.

 

 

הנתבעת מכחישה הדרישה להרחבת תקופת האחריות, בהינתן שטענתם הנוספת של התובעים בדבר רטיבות בחורף האחרון התבררה כלא נכונה וכן, לאור תקופות הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)").

 

 

זאת ועוד, הנתבעת מכחישה זכותם של התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש וזאת, בנסיבות בהן התמהמהו ולא העבירו אליה את חוות דעת מר מרזוק, סירבו לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים ובהינתן שהסכום הנתבע אינו סביר.

 

 

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לחייבה בהוצאות התובעים בגין חוות דעת מומחים שנערכו קודם להגשת התביעה וזאת, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה על בסיס חוות דעתו של מר מרזוק.

 

 

השהוי בהגשת התביעה:

 

פותחת הנתבעת ומפנה לכך שהתביעה הוגשה בשיהוי, בחלוף זמן רב ולא פחות משבע שנים לאחר מסירת החזקה בדירה והכל בשעה שהיא ביצעה מצידה, בעצמה או באמצעות קבלן מטעמה, תיקון הליקויים עליהם הצביעו התובעים. טענתה זו של הנתבעת אין בידי לקבל.

 

כך, עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצביע על כך שלאורך כל התקופה ממועד מסירת החזקה ועד למועד הגשת התביעה, עמדו התובעים בקשר רציף עם הנתבעת ומסרו ושבו ומסרו התראותיהם, כמו גם אבחנותיהם ואבחנות מומחים מטעמם, בנוגע לליקויים בדירה.

 

יתרה מכך, לאורך התקופה ניסתה הנתבעת אמנם לתקן את הליקויים אשר עליהם הצביעו התובעים ואולם- ראשית, מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה ברורות כי לא כל התיקונים בוצעו על ידה ויתרה מכך- הנתבעת התכחשה לאחריותה בכל הנוגע לליקוי באריחי דירת התובעים- ליקויי שהינו ליקוי משמעותי ואשר בסיכומו של דבר, כפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי יש להטילו לפתחה של הנתבעת. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובעים השתהו בתביעתם.

 

 

מתן הזדמנות לתיקון על ידי הנתבעת:

 

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לתיקון הליקויים וכפועל יוצא מכך, כי יש להפחית את שיעור עלות הליקויים שתושת עליה.

 

 

לאחר ששקלתי הטענה אין בידי לקבלה.

 

 

אפתח ואציין כי ככלל, בכל הנוגע לליקויי בנייה, הרי שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים קודם לתביעת פיצוי כספי בגינם.

 

 

הנני סבורה כי המקרה לפני מגלם את שתי החלופות האחרונות – ראשית, בכל הנוגע למתן אפשרות לתיקון, הרי שתכתובת רבה, אשר צורפה על ידי התובעים לתביעתם, מלמדת על כך שהתובעים שבו ופנו פעמים רבות אל הנתבעת ושטחו בפניה טענותיהם. אציין כי אמנם, התובעים לא הראו שהעבירו את חוות דעת המומחה מר מרזוק לעיון הנתבעת, קודם להגשת תביעתם ואולם, הנני סבורה כי אין במחדלם זה בכדי לאיין מתן האפשרות לנתבעת לביצוע התיקונים וזאת, בהינתן שכפי שפירטתי לעיל, בסעיף 10 לפסק הדין, התובעים פנו אל הנתבעת לאחר קבלת חוות דעת מרזוק ושיקפו לפניה את רוב רובם של הליקויים המפורטים בחוות דעתו.

 

 

יתרה מכך, כפי העולה מהפירוט העובדתי - אשר אינו שנוי במחלוקת - הנתבעת ניסתה לתקן את הפגם בריצוף ולשם כך, עזבו התובעים את ביתם למשך שבעה שבועות. יתרה מכך, מאותו מועד ובהתבסס על מבדקי רטיבות אשר בוצעו על ידי הנתבעת, דחתה הנתבעת את פניותיהם של התובעים בנושא זה וזאת, תוך שהינה טוענת שאין להטיל לפתחה כל אחריות בגין הליקוי וכי זה נובע מהאבן אשר רכשו התובעים.

 

 

זאת אף זאת – חלק מהליקויים תוקנו על ידי הנתבעת במהלך ההליך המשפטי ובהתאמה תופחת שומתם.

 

 

מן המפורט צא ולמד – לנתבעת ניתנה הזדמנות לתיקון הליקויים- ההזדמנות מוצתה על ידי הנתבעת, הן על ידי תיקון ליקויים אשר בחלקם צלחו ובחלקם לא והן משהתכחשה הנתבעת לקיומם של ליקויים ובמיוחד לליקוי באריחים אשר הינו הליקוי המרכזי בדירת התובעים. יתרה מכך לא היה מקום למשלוח הודעה נוספת בדבר אי ההתאמות.

 

 

כיוון שכך- זכאים התובעים לפיצוי כספי בגין שומת הליקויים והכל כפי שיפורט ויקבע להלן.

 

 

ליקויים באריחי השיש בדירה -

 

כפי שפתחתי ופירטתי, הליקוי המרכזי לו טוענים התובעים הוא ליקוי באריחים בדירתם, ליקוי אשר לטענתם נגרם כפועל יוצא מעבודה לקויה שבוצעה על ידי הנתבעת.

 

 

קיומו של הליקוי האמור, כמו גם תימוכין לטענתם של התובעים באשר למקורו – קרי, בעבודה לקויה של הנתבעת, ניתן למצוא בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

 

 

באשר לחוות דעת זו טוענת הנתבעת ראשית כי בהינתן שמומחה בית המשפט מונה בהעדר הסכמה ומבלי שהצדדים ויתרו על חוות הדעת מטעמם, הרי שאין לקבל בהכרח את האמור בחוות דעתו.

 

 

טרם אפרוט טענות הנתבעת בכל הנוגע לחוות דעת מומחה בית המשפט, הנני מוצאת להקדים ולציין כי הנתבעת בחרה לוותר על חקירת מומחה בית המשפט והנני סבורה כי ויתורה זה יש בו לעמוד לה לרועץ בטוענה כנגד ממצאי חוות הדעת.

 

 

מכאן אעבור לבחון טענותיה של הנתבעת באשר לחוות דעת מומחה בית המשפט.

 

 

ביקורתה של הנתבעת, בהקשר לחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לאריחים, מתמקדת בשלוש טענות עיקריות, אשר לאחר ששקלתי, נחה דעתי כי דינן להידחות:

 

 

א. הנתבעת טוענת כנגד הרטיבות כמקור לליקוי באריחים – לעניין זה טוענת הנתבעת כי הואיל ומומחה בית המשפט מצא קיומה של רטיבות רק במוקד אחד, הרי שלא ניתן ללמוד מכך, על קיומה של רטיבות במצע בשאר האזורים.

 

 

באשר לטענתה זו של הנתבעת, הרי שראשית- המומחה קבע מפורשות, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי הנתבעת, כי לאור חלוף הזמן והנזק שעודו קיים ואשר נגרם כפועל יוצא מרטיבות - אין כל מקום וצורך לעשות בדיקות רטיבות נוספות (ראו לעיל בסעיף 17 לפסק הדין). עוד ציין המומחה, כי רטיבות מתפשטת ומשכך קיומה במקום אחד יש בו להעיד על קיומה במקום אחד.

 

זאת ועוד, המומחה ציין באותן תשובות, כי הליקוי אינו נובע רק מהרטיבות אלא גם מהתקנה לקויה של הריצוף, בהעדר צמנט במצע ובגובה של המצע הגבוה מהתקן. בנוסף ציין המומחה בחוות דעתו, כי חיזוק למקור הליקוי באריחים, ניתן למצוא בבדיקת אריחים נוספים אשר לא הורכבו ואשר סבלו מפגעי מזג אוויר ואולם, לא נגרם להם כל נזק (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין) בנסיבות כפי שפורטו לעיל ובהינתן ההסברים המקצועיים, המפורטים והעולים עם שורת ההיגיון, כפי שהוצגו על ידי המומחה- הנני דוחה טענתה זו של הנתבעת.

 

 

עוד בעניין הריצוף – טענו התובעים וטענה זו לא נדחתה על ידי הנתבעת שהואיל ושטח הריצוף הוא 90 מ"ר ואילו המומחה חישב עלות ההחלפה לפי 85 מ"ר, כי יש להוסיף לסכום הפיצוי סך – 3,750 ₪. כאמור הטענה לא נשללה על ידי הנתבעת ומשכך, הנני מוצאת לקבלה ולהוסיף סך כנדרש. בנוסף, טענו התובעים כי יש להוסיף על השומה, כפי שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט סך 8,500 ₪ בגין ליטוש הריצוף וזאת, בהתאם לתשובות לשאלות הבהרה אשר הגיש המומחה ביום 16/12/16. גם טענתם זו של התובעים לא נסתרה ומשכך, הנני מוצאת להוסיף לעלות הריצוף סך 8,500 כנטען.

 

 

לאור כל האמור הנני דוחה טענות הנתבעת בכל הנוגע לליקוי בריצוף הדירה וקובעת כי התובעים זכאים לשומת הפיצוי בגין הריצוף בסך של 86,000 ₪ , לא כולל מע"מ, פיקוח ורווח קבלני.

 

 

יתר הליקויים:

 

כפי שפורט בסעיפים 15 (ב), (ד) ו–(ו) לפסק הדין לעיל, הצביע מומחה בית המשפט על ליקויים במרפסת השמש (בסך 19,000 ₪), בחיפוי קירות האבן, צביעת הדירה, רובה מתפוררת (בסך 700 ₪ בהבדל מהרובה במרפסת השירות), ליקויי רטיבות, סדקים ותיקון נקודת חשמל- כולם ליקוים אשר הנתבעת לא הצביעה על כל טענה בהקשר אליהם ומשכך, הנני מאשרת פיצוי כספי בגין ליקויים כאמור בסך כולל העומד על 28,830 ₪.

 

 

סיכום ביניים לעניין ליקויי הבנייה:

 

לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה בסך של 114,830 ₪ וזאת, בתוספת מע"מ (בשיעור 17%), פיקוח הנדסי (בשיעור 10%) ורווח קבלני (בשיעור 25%) ובסה"כ בסך: 184,732 ₪.

 

 

חיוב בדיור חלופי ובהוצאות מעבר:

 

באשר לדיור חלופי והוצאות מעבר, נטען על ידי הנתבעת שאין כל הצדקה לדיור חלופי הואיל והליקויים אינם מצריכים מעבר דירה. טענה זו אין בידי לקבל וזאת, ראשית הואיל וקבעתי כי התובעים זכאים להחלפת כל הריצוף הפגום בדירתם.

 

 

יתרה מכך, הצורך בדיור חלופי נקבע על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו ולא נסתר. יחד עם זאת, בכל הנוגע לחיוב בעלות דיור חלופי בפועל, הנני סבורה כי יש להפחית את הסכום לו טוענים התובעים ולהעמידו על סך של 10,000 ₪ וזאת, הואיל והציגו בתמיכה לטענתם הצעת מחיר מבית מלון ל"חצי פנסיון" קרי ללינה וכן, לארוחות- דרישה החורגת מדיור חלוף לו הינם זכאים. במאמר מוסגר אציין לעניין זה, כי הנתבעת טענה שהיה על התובעים לדרוש רק דיור חלוף בדירה שכורה ולמעשה טענתה מושתתת על החובה בהקטנת הנזק.

 

 

דא עקא, שהנטל להוכיח יכולת וכן שיעור הפחתת נזק מוטל על הטוען לחובה בהקטנת הנזק ומשהנתבעת טענה טענתה זו בעלמא ולא תמכה אפשרויות חלופיות לדיור חלופי בראיות כלשהן, דין טענתה, לעניין זה- להידחות.

 

 

באשר לדרישת התובעים לתשלום בגין הוצאות הובלה ואחסנה בסך 8,365 ₪ (כולל מע"מ)– הרי שדרישתם נתמכת בהצעת מחיר שלא נסתרה ומשכך, בהינתן שקבעתי כי התובעים זכאים לדיור חלוף – הנני מאשרת אותה.

 

 

לאור האמור הנני קובעת כי התובעים זכאים לעלות דיור חלוף, הוצאות הובלה והוצאות אחסנה בסך של 18,365 ₪.

 

 

עוגמת נפש:

 

כפי שפורט במסגרת המבוא וכפי העולה מכתבי הטענות, בדירת התובעים, אשר נמסרה להם בשנת 2007, התגלו ליקויים אשר לתיקונם נדרשה הנתבעת. לאורך השנים עד למועד הגשת התביעה, פנו התובעים מספר רב של פעמים בנוגע לליקויים, אשר חלקם תוקנו וחלקם נדחו על ידי הנתבעת. בהינתן שכך, הרי שהיה על התובעים לחיות בדירה אשר בה ליקויים וזאת, על אף ששילמו עליה ממיטב כספם.

 

 

זאת ועוד, הנתבעת תיקנה ליקויים בדירת התובעים, תוך שאלו פונו מדירתם למשך 7 שבועות. יתרה מכך, גם לשם תיקון הליקויים כפי שנקבע במסגרת פסק דין זה, יהא על התובעים לארוז את מטלטליהם ולפנות את הדירה למשך 30 יום. בנסיבות כפי שתוארו הנני סבורה כי אמנם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, אותו אני מעמידה על סך של 25,000 ₪.

 

 

הוצאות התובעים בגין מומחים:

 

התובעים טענו כי הינם זכאים להחזר שכר הטירחה אשר שילמו למומחים מטעמם וכן, לשכ"ט אשר שילמו למומחה מטעם בית המשפט.

 

לעניין זה, כופרת הנתבעת בזכותם לקבלת תשלום למומחים קודם למומחה מרזוק וזאת, בהינתן שממילא תביעתם הושתתה על חוות דעת מרזוק.

 

 

טענתה זו של הנתבעת אינני מקבלת בנסיבות בהן, עיון במסמכים אשר צורפו לתביעה מעלה כי הנתבעת ביצעה תיקון ליקויים גם לפי חוות דעת קודמות של התובעים ובכלל זה החליפה את הריצוף בדירה בשנת 2007 בהתבסס על חוות דעת כאמור.

 

 

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעים נדרשו לחוות הדעת, על מנת לממש זכויותיהם על פי הדין לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.

 

 

כיוון שכך, הנני מוצאת לחייב הנתבעת בהוצאות התובעים בגין שכר מומחים בסכומים כדלקמן:

 

 

א. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.

 

ב. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.

 

ג. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.

 

ד. שכ"ט המהנדס משה מלכה מיום 15/7/07 בסך 4,940 ₪.

 

ה. שכ"ט המהנדס מרזוק מיום 3/1/12 בסך 2,320 ₪.

 

ו. שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,950 ₪ מיום 30/7/13.

 

ז. שכ"ט המומחה מר מרזוק מיום 30/7/13 בסך 1,300 ₪.

 

ח. שכ"ט עבור בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים מיום 29/7/14 בסך 590 ₪.

 

ט. שכ"ט המומחה מרזוק מיום 17/10/14 בסך 1,475 ₪.

 

י. שכ"ט מומחה בית המשפט מיום 29/1/15 בסך 1,426 ₪.

 

יא. שכ"ט מומחה בית המשפט בגין פיקוח על עבודות האיטום מיום 10/7/16 בסך 11,115 ₪.

 

 

סוף דבר

 

לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סכומים כדלקמן:

 

1. פיצוי כספי בגין ליקויים בסך של 184,732 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות דעת מומחה בית המשפט (6/9/14) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

 

2. סך 18,365 ₪ בגין הוצאות הובלה ואחסנה וסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

 

 

3. החזר הוצאות התובעים לפי פירוט להלן:

 

 

א. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.

 

ב. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.

 

ג. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.

 

ד. שכ"ט המהנדס משה מלכה מיום 15/7/07 בסך 4,940 ₪.

 

ה. שכ"ט המהנדס מרזוק מיום 3/1/12 בסך 2,320 ₪.

 

ו. שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,950 ₪ מיום 30/7/13.

 

ז. שכ"ט המומחה מר מרזוק מיום 30/7/13 בסך 1,300 ₪.

 

ח. שכ"ט עבור בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים מיום 29/7/14 בסך 590 ₪.

 

ט. שכ"ט המומחה מרזוק מיום 17/10/14 בסך 1,475 ₪.

 

י. שכ"ט מומחה בית המשפט מיום 29/1/15 בסך 1,426 ₪.

 

יא. שכ"ט מומחה בית המשפט בגין פיקוח על עבודות האיטום מיום 10/7/16 בסך 11,115 ₪.

 

יב. החזר הוצאות אגרה כפי ששולמו על ידי התובעים.

 

התשלומים לעיל ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע כל תשלום ותשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

 

4. באשר למועדים הרלוונטיים לפסיקת ריבית בתביעות ליקויי בנייה עליהם התבססה הכרעתי לעיל ראו - ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.2005).

 

 

5. שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, בקביעת שכר טרחת עורך הדין הבאתי לידי ביטוי גם שומת תיקונים אשר בוצעו ולא נקבע פיצוי כספי בגינם וגם מע"מ.

 

 

6. כלל התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

 

7. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.



ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017, בהעדר הצדדים.  

 


עודכן ב: 13/09/2017