זכות רוכש דירה לפיצויים בגין ליקויי בניה למרות מכירתה.

מאת: עו"ד צבי שטיין, נוטריון ומגשר*

1. הצגת הבעיה

א. בני הזוג ישראלי רכשו דירה בפרוייקט "מגדלי הבוסתן". בשעה טובה ומוצלחת הם קיבלו את מפתחות דירת חלומותיהם ועברו להתגורר בה יחד עם שלושת ילדיהם וכלבם הנאמן.

ב. לימים, גילו בני הזוג ישראלי ליקויים שונים בדירתם. הם פנו לקבלן, דרשו ממנו לתקן את הליקויים, הקבלן תיקן חלק מהליקויים בלבד, וחרף פניותיהם של בני הזוג ישראלי לקבלן, לא תוקנו כל הליקויים.

ג. בני הזוג ישראלי איבדו את סבלנותם, פנו למהנדס בנין אשר ערך עבורם חוות דעת, פנו לעורך דין והגישו את התביעה לבית המשפט.

ד. זמן קצר לאחר הגשת התביעה, הודיעה הגב’ ישראלי לבעלה שפשוט נמאס לה מהדירה, היא לא מעונינת להמשיך לגור בה והיא מעונינת למוכרה.

ה. מר ישראלי לא עמד בלחץ של אשתו, ומתוך רצון לשמור על שלמות המשפחה וכדי לרצות את אשתו האהובה, הסכים למכור את הדירה והדירה נמכרה.

ו. בשלב מסוים תוך כדי ניהול התביעה נודע לקבלן כי משפחת ישראלי מכרו את הדירה. הוא פנה לביהמ"ש וטען כי יש למחוק את התביעה שכן הדירה נמכרה ומשפחת ישראלי כבר אינם הבעלים של הדירה.

ז. האם צודק הקבלן בטענתו זו?.

2. חובותיו של מוכר דירה בה קיימים ליקויי בנייה כלפי רוכש הדירה

א. בטרם נשיב על השאלה אם צודק הקבלן בטענתו, אם לאו, נסביר, כי למוכרי הדירה ישנן בעיות נוספות במקרה שכזה, מעבר להתמודדות עם טענת הקבלן.

ב. להלן, נסקור מספר סעיפים מתוך חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

1. סעיף 12 לחוק הנ"ל קובע: "(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א–1970, יחולו בשינויים המחויבים.

2. סעיף 39 לחוק הנ"ל שכותרתו "קיום בתום לב", קובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

הטעיה

3. סעיף 15 לחוק הנ"ל שכותרתו "הטעיה" קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

ג. הוראות החוק הנ"ל מחייבות מוכר דירה שקיימים בה ליקויים, לגלות את כל הפרטים הרלוונטיים, אילו ליקויים קיימים, והאם תלויה ועומדת תביעה כנגד הקבלן בגין ליקויי הבנייה ו/או ירידת הערך.

ד. למותר לציין, כי אי גילוי כל העובדות הרלוונטיות, חושפת את המוכר לתביעת נזיקין מצד רוכש הדירה וכן לתביעה לביטול ההסכם עצמו בגין הטעייה.

3. מהן האפשרויות העומדות בפני הצדדים במקרה שכזה?

א. בפני מוכר וקונה דירה, הנקלעים לסיטואציה המתוארת לעיל, ובהנחה שהמוכר גילה לקונה את דבר קיומם של הליקויים הקיימים בנכס הנמכר, עומדות מספר אפשרויות.

ב. האפשרות האחת- במקרה שטרם הוגשה תביעה משפטית לבית המשפט הנה, שהמוכר ימחה את זכויות התביעה לקונה והקונה יגיש את התביעה כנגד הקבלן וינהלה באופן אישי.

ג. האפשרות השניה- במקרה שכבר הוגשה תביעה על ידי המוכר בבית המשפט הנה, שהמוכר והקונה יגיעו להסכמה ביניהם לפיה המוכר ימשיך לנהל את התביעה בעצמו כנגד הקבלן, ובסופו של ההליך, ישלם לקונה את סכום הפיצוי שיקבל בניכוי כל הוצאות ניהול ההליך שהוצאו על ידו.

ד. האפשרות השלישית- במקרה שכבר הוגשה תביעה על ידי המוכר לבית המשפט הנה, שהמוכר והקונה יגיעו להסכמה ביניהם שהקונה ייכנס בנעליו של המוכר מכוח המחאת הזכות שיקבל מהמוכר, ימשיך לנהל את התביעה בעצמו כנגד הקבלן, וישלם למוכר את כל העלויות הכספיות שנגרמו לו עד אותה עת. כל הפיצוי שיתקבל בעתיד יהיה של הקונה בלבד.

4. עמדת בתי המשפט בסוגייה

1. אחד המקרים הראשונים בה הובאה סוגיה זו לפתחו של בית המשפט נדונה בפרשת גרינגרט נגד זילברמן בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. במקרה זה רכשו התובעים דירה מהנתבעים והגישו כנגדם תביעה בגין מספר ראשי נזק לרבות בגין ירידת ערך שנגרמה לדירה.

כבוד השופטת וינוגרדוב מבית המשפט המחוזי בחיפה דחתה את תביעת התובעים בראש הנזק של ירידת הערך בנמקה: "מדובר כאן בדירת מגורים, כך ששאלת ירידת הערך תתעורר אם התובעים ירצו למכור את הדירה ואז לא תעמוד על הפרק שאלת הבלאי.מאידך, אם התובעים יישארו לגור בדירה הם יסבלו רק עקב הבלאי המואץ ולא תתעורר שאלת ירידת הערך...לא שמעתי שהם מתכוננים למכור את הדירה". כבוד השופטת וינוגרדוב דחתה את תביעת התובעים לפיצוי בגין ירידת הערך.

2. הרוכשים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון. כבוד השופט ברנזון אשר נתן את פסק הדין, קיבל את הערעור וניתק למעשה בפסק דינו את הקשר הסיבתי בין פסיקת הפיצוי בגין ירידת הערך לבין מכירת הדירה.

בית המשפט במקרה זה פסק לרוכשי הדירה פיצוי בגין ירידת ערך כדבריו: "גם אם אין בדעתם למכור את הדירה".

למעשה, בכך קבע כבוד השופטת ברנזון כי הפיצוי יינתן בגין ירידת הערך, בין אם הדירה תימכר ובין אם לאו באומרו בעמ’ 170: "המערערים רכשו דירה בשווי של 26,000 ל"י, ולפי עדות המהנדס פלג, שלא נסתרה, ערכה של הדירה נמוך ב-20% בהשוואה לדירות אחריות מאותו סוג ובאותו אזור עקב עבודה בלתי מקצועית ושימוש בחומרים גרועים.

פירוש הדבר שהמערערים שילמו בעד נכס בשווי מלא וקיבלו נכס בשווי פחות. איננו רואים סיבה מדוע לא יהיו זכאים לפיצוי בעד הפסד זה שנגרם להם, גם אם אין בדעתם למכור את הנכס כעת או בעתיד הצפוי".

3. בפרשת אוחנה סוזן ואח’ נגד דרוקר זכריה אשר נדונה בפני כבוד השופטת שטרסברג כהן בבית המשפט המחוזי בחיפה, נטען על ידי הקבלן כי הזוג כהן והזוג רון מכרו את דירתם עוד לפני הגשת התביעה במחיר השוק ולפיכך אין הם זכאים לפיצויים שכן לא סבלו כל נזק.

כבוד השופטת שטרסברג כהן דחתה טענה זו בפוסקה: "טענה זו נדחית מן הטעמים הבאים: הזוג רון מכר את דירתו לזוג ברקאי בהסכם מיום 30.11.89 תמורת 107,000$. המומחה ברלינר חווה דעתו כי בתאריך המכירה שווי השוק של דירה זו, ללא ליקויי בניה היה $ 110,000 וכי שווי השוק של הדירה ב-2.10.86 היה $ 70,000. כן הוסיף הערה כי סבור שההפרש בין שווי השוק לבין מחיר המכירה נובע רק בחלקו מליקויי הבניה בדירה.

סבורתני כי לא ניתן לקבוע שההפרש בין מחיר המכירה לבין שווי השוק נובע דווקא מליקויי הבניה בדירה ולא מנסיבות אחרות הקשורות במכירה.

מאחר ואין לקבוע אם ועד כמה נובע ההפרש במחיר מהליקויים ומאחר והקבלן אחראי בעד הליקויים, עליו לפצות בגינם בלי קשר לנושא מכירת הדירה". (ההדגשה שלי-צ.ש.)

4. בעניין אחר שנדון בבית משפט השלום בת"א בפרשת עשור נ’ צוותא חברה לשיכון ובניה בע"מ דחה בית המשפט את רכיב תביעת הפיצוי בגין ליקויים שהתגלו מעבר לאותם ליקויים אותם התחייב התובע , אשר היה מיוצג ע"י הח"מ לתקן כלפי רוכשי דירתו בפוסקו: "לפי הממצאים שקבעתי לעיל, התובעים התחייבו כלפי צד שלישי, עפ"י הסכם המכירה (ולבד מהאמור בהסכם זה איני מאמין שהם התחייבו כלפי צד שלישי מעבר למה שנקבע בהסכם המכירה), לבצע תיקון הנזילה בגג, ותיקון זה, שבוצע, לא עלה לתובעים יותר מאשר 1,500 ש"ח.

התובעים אינם זכאים, איפוא, לפיצוי בגין הליקויים והפגמים, שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, שכן פיצוי כזה לא יהיה בו כדי לתקן את הנזק הנטען כי נגרם לתובעים, אלא יהא בו משום העשרת התובעים שלא כדין, על אי גילוי כל הפגמים והליקויים לצד שלישי, ועל הגשת תצהיר בחתימת התובע, הלוקה בלשון המעטה – בחוסר דיוק".

5. על פסק דין זה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. בית המשפט המחוזי הכריע בערעור עפ"י סעיף 79 א’ לחוק בתי המשפט, התערב בגובה הסכום שנפסק לטובת המערערים ופסק למערערים פיצוי נוסף בסך 7,000 ש"ח בצרוף 1,500 ש"ח שכ"ט.

6. מקרה נוסף בו קבע ביהמ"ש את זכות המוכר את דירתו לקבל פיצויים בגין ליקויים בה, אגב "נזיפה" במי שמוכר מוצר פגום נדון בעניין שכון ופיתוח נגד ידין בה קבע בית המשפט: "המשיבים רכשו מהמערערת דירה וגילו בה פגמים ניכרים. הם תבעו מהמערערת פיצויים על הנזקים, וזאת לאחר שמכרו את הדירה, אך שיירו לעצמם את הזכות האובליגטורית לתבוע את נזקיהם.

השאלה אם זכויותיהם האובליגטוריות של המשיבים נותרו בעינן עם העברת הדירה תלויה בנסיבות.

במקרה דנן, מלמדות הראיות כי המשיבים שיירו לעצמם עם המכירה את הזכות האובליגטורית לתבוע את נזקיהם. ברור שהמערערת מנסה להתחמק מן ההתחייבות החוזית שנטלה על עצמה. היא טוענת, שזכותם של המשיבים פקעה עקב ההעברה, ומאידך גיסא היא כופרת או אמורה לכפור בזכותם של הקונים לתבוע אותו נזק.

מן הראוי שמוכר הגון שמכר חפץ פגום, יחליף או יתקן מיד את הפגם ויתנצל ויפצה את הקונה על הטרדה ועגמת הנפש שנגרמה לו, ואת חשבונותיו יסדיר המוכר אחר כך עם יצרן החפץ הפגום. אל למוכר לגרור את הקונה לבית המשפט, גם אם לא היה אשם במוכר, כאשר ברור שהקונה בוודאי אינו אשם שמכרו לו מוצר פגום".

7. עמדה נחרצת וחד משמעית לגבי זכות הפיצוי לרוכש דירה שמכר את דירתו, הביע בית המשפט העליון בפרשת זלוצין ואח’ נגד דיור לעולה בע"מ שם נקבע: "לאור האמור נראה לי שהמיצוי הכושל של ניסיונות תיקונים על ידי דיור לעולה מחד וכשלון הניסיון המעשי מאידך, בצירוף עמדתה של דיור לעולה בהגנתה, מחייבים את קבלת ערעור הדיירים, במובן זה שהם זכאים לפיצוי כספי על הליקויים בדירותיהם. זכות זו לפיצויים עומדת גם לששת הדיירים שבינתיים הספיקו למכור את דירותיהם.

בית המשפט קמא סבר, שביצוע התיקונים בעין ייעשו גם בדירות שנמכרו, "למרות שאילו נפסקו פיצויים היו אלה נפסקים רק לתובעים שבפני שלא מכרו דירותיהם" נראה לי שבעניין זה צודקים באי כוח הדיירים, שעילת התביעה, גם של מוכרי דירותיהם, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגומות. אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצא פגום, לא יהיה זכאי לפיצוי, רק מפני שבינתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו.

מה גם שניתן להניח שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן. בע"א 669/86 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נגד ידי ואח’ (פד"י מ"ג (353)1) נדונה שאלת חבותה של המערערת (שיכון ופיתוח) לפצות קונה שרכש ממנה דירה פגומה, ובינתיים הספיק למוכרה, אומר שם בית המשפט:

השאלה, אם זכויותיהם האובליגטוריות, של המשיבים, נותרו בעינן עם העברת הדירה, תלויה בנסיבות."

בענייננו, לא צוינו בפסק הדין קמא כל נסיבות המצביעות על ויתור אותם דיירים על זכויותיהם, או על העברת זכותם לקונים שקנו מהם. ניתן גם להניח שהשנים הרבות שעברו מאז התגלו הליקויים, ימנעו תביעה בנזיקין מצד הקנים החדשים נגד הקבלן.

יש אפוא לקבל את הערעור גם לגבי בעלי שש דירות אלה, שגם הם זכאים לפיצוי בשיעור עלות התיקונים בדירותיהם".

8. כבוד השופט קלינג, בפרשת אמסלם ואח’ נגד דיור לעולה בע"מ חזר בו מקביעתו בפס"ד בעניין זלוצין נגד דיור לעולה, שם סבר כי מי שמכר את דירתו לא זכאי לפיצוי וקבע: "ארבע מהדירות נשוא תובענה זו נמכרו על ידי מי שרכשו אותן מהנתבעת... בתיק זלוצין סברתי שמי שמכר את הדירה לפני הגשת התביעה, אינו זכאי לפיצוי, פרט לפיצוי על עגמת נפש ועל תיקונים שביצע קודם למכירת הדירה על ידו. אמרתי כן כי סברתי שהליקויים בדירות צריכים למצוא ביטויים במחיר המכירה של הדירות, שאותו היה על התובעים להוכיח. לא ראיתי מקום לפסוק להם פיצוי על מירב הליקויים בדירה.

בית המשפט העליון ביטל חלק זה מפסק הדין בע"א 53/95 זלוצין נגד דיור לעולה פד"י נ(2) 858 שם נאמר בעמ’ 864:

"עילת התביעה, גם של מוכרי הדירות, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגועות. אין זה מתקבל על דעתי שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהיה זכאי לפיצוי, רק מפני שמוצר כבר איננו ברשותו, כגון שמכר אותו, מה גם שניתן להניח שהפגמים בדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן".

סברתי שלא ראוי להשלים את ראיות התובעים על ידי הנחה שהפגמים נתנו אותותיהם במחיר. ענין זה ראוי היה להוכיח, והבאת הראיות לא הייתה מכבידה על אותם תובעים שמכרו את דירותיהם, אשר יכלו להציג בפני בית המשפט את הסכמי המכירה, תוך השוואת מחיר המכירה לשווייה של הדירה אלמלא הליקויים, כפי שזה היה נקבע על ידי שמאי. גם בעניין שבפני לא טרחו התובעים, שמכרו את דירותיהם, להוכיח את ההפסד שנגרם להם בשעת מכירת הדירות. עם זאת הנני רואה עצמי מחויב בדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון, ולא הייתי רואה בעצם מכירת הדירות משום פגיעה בזכותם של אותם דיירים לפיצוי".

9. כבוד השופטת עדנה ארבל, בפרשת סגל אבי ושרה נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ צידדה, אף היא בצורה נחרצת בזכות הפיצוי למי שמכר את דירתו בפוסקה: "אשר לטענת שיכון ופיתוח והקבלן כי שגה בית המשפט בפסקו פיצויים בגין הצורך בפינוי הדירות לשם תיקון הליקויים, תוך שהתעלם מכך כי חלק מבעלי הדירות כבר מכרו את דירותיהם, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין זה.

בידוע הוא כי מקובל לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה נפסק, אך אין מחייבים את התובע בהוכחת אופן השימוש העתידי בו (ע"א 9085/00, שם, בעמ’ 477). אמנם, במקרה שבפנינו חלק מבעלי הדירות מכרו כבר את דירותיהם ואין כל אפשרות שיעשו בכסף שימוש למטרות בעבורן ניתן. יחד עם זאת, עילת תביעה זו קמה למערערים עת נמסרו להם הדירות הפגומות ועל כן איני רואה מדוע זה יחול דין שונה על בעלי הדירות שמכרו כבר את דירותיהם".

10. כבוד השופט משה רביד, בפרשת אברמוביץ אבנר ואח’ נגד סולל בונה בע"מ צידד אף הוא בזכות הפיצוי של מוכר דירתו, ושלל את החשש מפני פיצוי כפול שהקבלן ייאלץ לשלם בפוסקו: "חלק מן התובעים שמרו על זכויות התביעה שלהם נגד הנתבעת אף לאחר שהמחו זכויותיהם בבתים לקונים המשניים.

החלק האחר מורכב מתובעים אשר בחרו לתבוע מכוח עילות נזיקין, לאחר שרכשו את הבתים מן הקונים המקוריים. לתובעים, אשר מכרו בתיהם, קיימת תביעה חוזית ואין עילת תביעתם פגה רק משום שמכרו את בתיהם, שכן עילת התביעה התגבשה ברגע שקיבלו לחזקתם בתים פגומים.

חשש נוסף, אשר העלתה ב"כ הנתבעת הוא, כי הקונים המקוריים והקונים המשניים עלולים לזכות בפיצוי כפול. חשש זה - דינו להידחות. אם המזיק, ובמקרה זה המוכר, פיצה את הקונה או את קונה המשנה, לא ייחשף לתביעת נזיקין נוספת מצד הנפגע האחר, אלא אם נפגעו שניהם - אז יהא על המזיק לפצות כל אחד מהם בגין נזקו שלו (א’ זמיר חוק המכר, התשכ"ח-1968 (התשמ"ז-1987) בעמ’ 300). בנוסף, תביעתו של מי שלא תבע עד היום התיישנה, כך שמדובר בחשש שווא".

11. כבוד השופט רביד, בפרשת אברמוביץ הסביר את השיקול העומד ביסוד הטלת האחריות על הקבלן במקרה של מכירת הדירה על ידי הרוכש הראשון בפוסקו: "השיקול, העומד ביסוד הטלת אחריות על הנתבעת הוא, כי מכירת דירה על ידי מי שקנה דירה ממוכר, כמוגדר בסעיף 1 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, אינה משפיעה על הקצאת הסיכונים. למוכר אין ציפייה סבירה להיפטר מאחריותו אך בשל כך שהקונה מכר הדירה לאחר. גישה אחרת תגרע מן התמריץ למכור דירות, אשר אינן לוקות באי התאמה (א’ זמיר חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (תשס"ב-2002) בעמ’ 282).

אינטרס הציבור מחייב, כי המוכר ישא באחריות לנזקים ולא הקונה, שכן המוכר הנו במעמד קרוב יותר לעריכת ביטוח. חיוב מוכר, בתיקון ליקויי הבניה או בתשלום פיצוי, יתמרץ המוכר להקפיד על בנייה נאותה בהתאם לתקנות ולתקנים הרלוונטיים. החלופה האחרת הנה הטלת ההוצאות על הקונה. דרך כלל, לא יוכל הקונה, לאחר שהוציא הוצאה עצומה מבחינתו לרכישת הדירה, לעמוד בהוצאות התיקון אשר כשלעצמן - לא פעם אינן קטנות (השוו: ע"א 2299/99 שפייר נ’ דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, 226-227).

12. על ההלכה הנ"ל חזר בית המשפט העליון גם בפרשת אולפן ראובן ואח’ נגד כ.מ.ב.ק. לפיתוח ויזום בע"מ ואח’ שם נפסק: "באשר לטענת כ.מ.ב.ק בעניין התובעים שמכרו דירתם בטרם ביקור המומחה שכ.מ.ב.ק סבורה כי אינם זכאים לסכומים הנפסקים, כבר אמר בית משפט זה את דברו בפרשת זלוצין א’ הנזכרת, מפי השופט טל: "אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפיצוי, רק מפני שבינתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו. מה גם שניתן להניח, שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן".

13. הנמקה נוספת לזכות הפיצוי נתנה ע"י כבוד השופט מצא בפרשת בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ’ דני סלמן "עילתם לקבלת פיצוי בגין אי-ההתאמה שבה לקו בתיהם התגבשה ביום שבו מסרה להם המערערת את הבתים; ומכירת בתיהם לא גרעה את זכותם לקבל פיצוי מלא על אשר רכשו והיו זכאים לקבל, אך בפועל לא קיבלו.

המערערת כזכור טענה, כי במכירת בתיהם קיבלו משיבים אלה את מלוא מחירם הראוי, משמע כי אי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים. אינני סבור, כי טענה זו יכולה להועיל למערערת. כשלעצמי, אינני סבור כי מתקיים קשר של התנייה בין מכירתו או אי-מכירתו של נכס לבין זכותו של הרוכש לקבל פיצוי מלא בגין אי-ההתאמה שבה לקה הנכס במועד מסירתו לידיו.

הלוא גם אלה מבין המשיבים המוסיפים להחזיק בבתים עשויים, ביום מן הימים, למכור את בתיהם מבלי להשתמש בכספי הפיצויים שנפסקו לזכותם לתיקון אי ההתאמה; ועל שום-מה ייגרע חלקם של אלה שהקדימו למכור לעומת אלה שעל זכותם למכור בעתיד (אף מבלי לבצע את התיקונים) אין מי שיחלוק".

4. סיכום

א. בפתח מאמרי הצגתי את הבעיה בה דן מאמרי זה.

ב. הסברתי את חובותיו של מוכר דירה בה קיימים ליקויי בנייה כלפי רוכש הדירה ופרטתי את שלוש האפשרויות העומדות בפני הצדדים במקרה שכזה.

ג. בהמשך, הבאתי את פסיקת בתי המשפט השונים בנושא זה הקובעת, בצורה חד משמעית, כי לרוכש דירה אשר מכר את דירתו ושייר בידיו את זכות התביעה, עומדת זכות תביעה כנגד הקבלן לפיצוי בגין ליקויי בנייה, גם במקרה שהוא מכר את דירתו.

*כותב המאמר הנו עו"ד, נוטריון ומגשר המתמחה בתביעות של ליקויי בניה כשלים בבניה וירידת ערך למעלה מ-30 שנים. 

**כל המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד שנכתב על דעת כותב המאמר בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או תחליף לו ו/או חוות דעת משפטית ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות והנו חלקי בלבד ולא ממצה. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם. כל המסתמך על המידע הכלול במאמר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.

מאמר זה דן בצורה מקיפה, יסודית ומפורטת בנושא זכותו של מוכר דירה לקבל פיצויים בגין ליקויי הבניה שנגרמה לדירתו, למרות שהדירה נמכרה על ידו. בפתח המאמר הצגתי את הבעיה, הסברתי את חובותיו של מוכר דירה בה קיימים ליקויי בנייה כלפי רוכש הדירה ופרטתי את שלוש האפשרויות העומדות בפני הצדדים במקרה שכזה. בהמשך, הבאתי את פסיקת בתי המשפט השונים בנושא זה הקובעת, בצורה חד משמעית, כי לרוכש דירה אשר מכר את דירתו ושייר בידיו את זכות התביעה, עומדת זכות תביעה כנגד הקבלן לפיצוי בגין ליקויי בנייה, גם במקרה שבו מכר את דירתו.