כבוד השופט אהרון מקובר מבימ"ש השלום בפ"ת חייב ביום 20.7.2006 את החברה הקבלנית פנחס פיגומים קבלנות ובניה (1992) בע"מ לפצות את התובעים, משפחת דיין מפ"ת אשר היו מיוצגים ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בנוסף-דחה השופט את תביעתו הכספיתהנגדית של הקבלן כנגד התובעים .

בתביעה הנגדית שהגישו הנתבעים, תובעים הנתבעים מהתובעים את הסכומים הבאים:

3,000$ - יתרת תמורה בגין הדירה; 6,500 ש"ח - עבודות חשמל; 4,060 ש"ח - מים; 2,500 ש"ח - סגירת פתח בקיר בגג; 2,000 - 3,000 ש"ח - החזר כספים מהתובע בגין עבודות גינון הבניין; 2,000 ש"ח - חשמל. התובעים הכחישו את התביעה שכנגד

ב"כ התובעים קיבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ואינו חולק עליה, אלא שהוא מבקש להוסיף אליה סכומים נוספים שעלו משאלות הבהרה ששלח למומחה ותשובות שקיבל מהמומחה... ב"כ התובעים טוען, כי במכתב תשובה לשאלות הבהרה שכתב המומחה בתאריך 11.2.04, העריך המומחה עלות תיקון האסלה על מנת לחברה בברגים במקום בבטון, בסכום של 900 ש"ח, והוא מבקש סכום זה, בנוסף לסכומים שבחווה"ד המקורית של המומחה. המומחה אכן מציין את העלות הנ"ל בתשובות ההבהרה שנתן, ומוסיף כי התקן מחודש מרץ 2000 מרשה לעגן אסלות לריצפה באמצעות בטון, דבר שלא הותר בעת בניית הדירה.. מדובר בסכום לא גבוה. התקן בזמן שהדירה נבנתה חייב עיגון האסלה בברגים. התובעים זכאים, על כן, לקבלת הסכום של 900 ש"ח.

בשיקלול האמור לעיל, יחד עם השיהוי הרב בהגשת התביעה, אני מעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש והנזק הלא ממוני על סכום של 5,000 ש"ח, נכון להיום.

נמצא, כי התובעים פנו אל הנתבעת בענין הליקויים בדירתם, והנתבעת ידעה עליהם. בנוגע לליקויים ברוחב הפרוזדור וכו’, ליקויים אלה התבררו לתובעים לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה מטעמם. בנסיבות הנ"ל, אי מסירת הודעה בכתב על הליקויים הנטענים בתביעה, אינה מונעת את זכות התובעים בתובענתם זו.

פיצוי כספי או זכות התיקון לאור האמור לעיל, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעת את עלות התיקונים, לשם ביצוע התיקונים על ידם.

התביעה שכנגד

41. אינני מוצא בתביעה שכנגד ממש. אני סבור כי היא הוגשה כמשקל נגדי בלבד לתביעה העיקרית. (לצורך הנוחות ימשיכו התובעים להקרא "תובעים", והנתבעת תכונה "נתבעת", גם בתביעה שכנגד).

42. טענת הנתבעת כאילו התובעים נשארו חייבים לה סכום השווה ל- 3000$ בגין הדירה, לאחר כ-6.5 שנים מיום שהתובעים קיבלו את החזקה בדירה (הנתבעים אף טענו שהתובעים נכנסו לדירה חצי שנה לפני הזמן שנקבו בו), אינה יכולה להיות רצינית. אילו אכן כך היה, היתה הנתבעת בוודאי תובעת את התובעים זה מכבר.

אני מקבל בענין זה את טענת התובעים כי היתרה האמורה קוזזה להם כנגד האיחור במסירת החזקה בדירה. לאור האמור, אני דוחה את דרישת הנתבעת לשלם לה את היתרה הנטענת.

43. תשלומים עבור עבודות חשמל - אין כל אסמכתא או ראיה לדרישה זו. החשמלאי של הנתבעת שביצע את עבודות החשמל הנטענות, לא הוזמן לעדות. אני דוחה, על כן, את הדרישה לתשלום זה.

44. מים - הנתבעת טוענת כי היא שילמה לעיריית פתח-תקוה חשבון מים בסכום של 12,180.80 ש"ח, כשחשבון זה היה בגין השימוש של הדיירים שהתגוררו בבניין באותו זמן, בטרם חוברו מוני מים בבניין ע"י עיריית פתח-תקווה. הנתבעת טוענת כי בעת ששילמה את הסכום הנ"ל לעירייה, היו בבניין שתי דירות בלבד, שאחת מהן היתה של התובעים, ועל כן החלק היחסי של התובעים הוא 4,060 ש"ח.

אני דוחה, על כן, את הדרישה לתשלום בגין המים.

45. תשלום עבור סגירת קיר - אין כל סימוכין לדרישה זו ולסכום שנתבע. גם הנתבע 2 עצמו כותב בתצהיר כי הסכום "מוערך" בלבד. אין פירוט איך הגיע הנתבע 2 להערכה הנ"ל. גם כאן, ישנה הנתבעת על חוב זה, ככל שהיה, במשך שנים רבות ולא דרשה אותו מעולם מהתובעים. אני דוחה, על כן , את הדרישה לתשלום בגין סגירת הקיר.

46. החזר תשלום בגין גינה - הנתבעת טוענת כי היא שילמה לבעלה ז"ל של התובעת, שהיה גנן במקצועו, סכום של כ- 6,000 ש"ח בגין גינת הבניין שהוא הקים על דעת עצמו. לטענתה, בעלה ז"ל של התובעת אמר לה שהוא יגבה ממנה תשלום עבור השתילים והחומרים בלבד ולא עבור העבודה. כיום, טוענת הנתבעת שבעלה ז"ל של התובעת גבה ממנה סכום מופרז וכי היו לה הצעות מחיר אחרות זולות יותר.

משהסכימה הנתבעת לשלם לבעלה ז"ל של התובעת את הסכום ששילמה, אין היא יכולה כיום לבוא ולדרוש החזר של חלק מהסכום הנ"ל. אין גם כל חוות דעת לגבי הסכום הנכון שהיתה הנתבעת צריכה לשלם, לטענתה. מכל מקום, הנתבעת הסכימה, כאמור, לשלם לבעלה ז"ל של התובעת את הסכום שדרש, ואינה יכולה לטעון כנגד כך היום, 6.5 שנים לאחר מעשה. הדרישה בענין זה נדחית אף היא.