פס"ד בענין ליקויי שיפוץ ותביעה שכנגד של הקבלן

בתי המשפט



א 208537/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו



08/03/2006
תאריך:
כב’ השופטת רונית פינצ’וק - אלט
בפני:


גולדפדר משה
בעניין:

התובע
צבי שטיין
ע"י ב"כ עו"ד



נ ג ד



בן שבת דניאל


הנתבע
מנחם עופר
ע"י ב"כ עו"ד







פסק דין



התובע, נגר במקצועו, הזמין מהנתבע שעוסק בעבודות אלומיניום ביצוע של משקופים עיוורים בביתו שהיה בתהליך של בנייה, וכן עבודות אלומיניום שיותקנו לאחר שיתר בעלי המקצוע יסיימו את מלאכתם. . בעסקת טיעון נמחקו שני האישומים האחרונים והוא הורשע עפ"י הודאתו בשניים הראשונים.

בתובענה שבפני הגיש התובע תביעה כספית בגין ליקויים בעבודות, איחור בביצוען, גניבת תריס גלילה ושלוש רשתות ע"י הנתבע, עגמת נפש עקב הצורך בתיקון ליקויים, ופיצוי בגין נזק כתוצאה מתקיפתו בידי הנתבע.

מנגד הגיש הנתבע תביעה שכנגד לתשלום יתרת התמורה בגין העבודות נשוא ההסכם המקורי שבין הצדדים, וכן כל התמורה בגין התוספות, בנוסף לעגמת נפש שנגרמה לו לטענתו.



עפ"י ההסכם שבין הצדדים היה על הנתבע לבצע תחילה משקופים עיוורים. לאחריהן היה על התובע לבצע עבודות באמצעות בעלי מלאכה אחרים, ורק לאחר מכן, עפ"י הודעה מאת התובע, היה על הנתבע לבצע את עבודות האלומיניום.



התביעה הוגשה על סך של 191,925 ₪ כדלקמן:

ליקויים בביצוע העבודה עפ"י חו"ד מומחה מטעם התובע בסך של 54,000 ₪.

עלות חו"ד מומחה בסך 2,925 ₪.

נזק כתוצאה מגניבת תריס גלילה חשמלי ושלוש רשתות לרבות רכישתם והתקנתם – 15,000 ₪.

איחור בסיום ביצוע העבודות – 5,000 ₪.

מעשי בריונות של הנתבע כולל איומים והסגת גבול – רכיב שהתובע לא כימת.

טרדה עגמת נפש ואובדן הנאה מביתו החדש של התובע – 15,000 ₪.

נזק גוף, כאב וסבל בשל התקיפה בסך 100,000 ₪.



התביעה שכנגד הוגשה על סך של 48,805 ₪ כדלקמן:

ההפרש בין התמורה המוסכמת אמיתית לבין התשלומים שביצע התובע בסך 16,570 ₪ בתוספת מע"מ.

תוספות שלא היו בהצעת המחיר בסך 7,235 ₪ בתוספת מע"מ.

עגמת נפש כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י התובע, השחתת זמנו של הנתבע, שחיקת ערך הצעתו, ודמי אחסון לעבודות שבוצעו והוחזקו במחסן של הנתבע, סה"כ 25,000 ₪.



להלן אדון תחילה ברכיבי התביעה העקרית ולאחריה באלו של התביעה שכנגד.





התביעה העקרית.



ליקויים.

לטענת התובע לא סיים הנתבע את העבודות במלואן, ובביקורת שערכה ארכיטקטית מטעם התובע, הגב’ ענת סמסונוב, התברר שיש צורך בתיקונים. דו"ח הביקורת של הארכיטקטית הועבר לנתבע, שביצע מספר תיקונים קוסמטיים בלבד, וסירב להשלים לבצע את יתר העבודות הנדרשות עפ"י הדו"ח.



בעקבות זאת פנה התובע למהנדס בניין ראובן כץ שערך חו"ד ועל-פיה קיימים ליקויים בביצוע העבודה ע"י הנתבע בסך של 54,000 ₪.



לטענת התובע איבד הנתבע את זכותו לבצע את התיקונים ועליו לפצות את התובע בסכום אותו קבע המומחה.



בסיכומיו מסכים התובע לקבל את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס יצחק ברמן, למעט בעניין תיקון ליקוי בחלונות שהוערך בחוות דעת המומחה בסך של 400 ₪ לחלון, ואשר בתשובות לשאלות הבהרה קבע המומחה כי החלפתם תעלה 1,600 ₪ לחלון. בעניין זה מבקש התובע לקבל את הפיצוי עפ"י האמור בתשובות לשאלות ההבהרה.



לטענת הנתבע חוות הדעת של מומחה בית המשפט העריכה את עלות הליקויים בשליש מהסכום הנקוב בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. לטענתו אין לקבל את קביעת המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לאיטום שכן מלאכה זו מסורה לטייח המבנה ולא לקבלן האלומיניום, וכן הוא חולק על קביעתו בדבר עלות בדק כללי בחלונות בעלות גבוהה ועל הדרישה לפיקוח הנדסי.



עפ"י חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שווי הליקויים בתוספת פיקוח הנדסי, ללא מע"מ 14,850 ₪ (בתוספת מע"מ - סה"כ 17,375 ₪).

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ששלחו לו ב"כ הצדדים וכן בתשובותיו אני סבורה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה במלואה.

בין היתר אני מקבלת את דעתו בחוות הדעת כי די בתיקון החלונות (בסך 400 ₪ לחלון), ואין צורך בהחלפתם (בסך 1,600 ₪ לחלון), וזאת לאור תשובתו של המומחה לשאלות הבהרה מטעם התובע ולפיה:

"מאחר שאין המדובר בליקויים בעל משמעות גדולה או חמורה – אין הצדקה להחליף את כנפי החלונות הקצרות שהותקנו אלא מספיק לתקן את הליקוי".



לטענת הנתבע, אילו שילם לו התובע את מלוא התמורה המוסכמת, היה הנתבע מתקן את הליקויים בשלמות וטענות התובע בדבר ליקויים לא היו באות לעולם. בטענה זו אין ממש. ראשית הנתבע תובע בתביעה שכנגד את יתרת התמורה, ולו בשל כך יש לשום ולקזז את שווי הליקויים. שנית, עפ"י עדותו של הנתבע, הוא ביצע את הליקויים כפי שפורטו בדו"ח הביקורת של הגב’ סמסונוב וככל שהליקוי היה קיים. לגרסתו לאחר התיקון לא נותרו ליקויים בעבודתו.



בין אם בשל התכחשותו של הנתבע לקיומם של ליקויים אותם לא תיקן, ובין אם בשל כך שלנתבע ניתנה הזדמנות לתקן את הליקויים והוא תיקן אותם באופן חלקי, איבד הנתבע את זכותו לבצע תיקונים נוספים. גם יחסי הצדדים אינם מאפשרים באופן סביר קבלת עבודה כלשהי של הנתבע ע"י התובע.



לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הליקויים בגובה הסכום שקבע המומחה בתוספת מע"מ.



עלות חו"ד מומחה.

לטענת התובע הוא זכאי לשיפוי מהנתבע בגין שכ"ט המומחה מטעמו. לטענת הנתבע הוא אינו חייב בהוצאה זו משום שחווה"ד התבררה כמופרזת ומגמתית.

הגשת התביעה בגין הליקויים חייבה את התובע להגיש חו"ד מומחה. גם אם סכומה עולה על חוו"ד מומחה ביהמ"ש, אין בכך בנסיבות, כדי לפגוע בזכותו של התובע להשבת הסכום זה ששילם, במיוחד ששכר טרחתו של המומחה הינו סביר.

לפיכך זכאי התובע לתשלום הסך של 2,925 ₪.



תריס גלילה חשמלי ושלוש רשתות.

בכתב התביעה נתבע סכום של 15,000 ₪ שהתובע העריך אותו כפיצוי הולם בגין הנזק שנגרם לו בשל גניבת תריס גלילה חשמלי ושלוש רשתות לרבות רכישתם והתקנתם.

מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנתבע נמחקה עבירת הגניבה שהתייחסה לתריס ולרשתות, אך הנתבע התחייב להשיבם לתובע. למרות זאת לא השיב אותם הנתבע, אלא במסגרת קדם המשפט, עפ"י הוראת ביהמ"ש, וחבל שכך.

הנתבע העיד כי לא גנב את התריס והרשתות אלא לקח אותם על מנת לתקנם, אלא שבמקרה כזה לא היתה כל הצדקה להמשך ההחזקה שלו בהם גם לאחר הגשת כתב האישום ואף לאחר הגשת תביעה זו. טענתו כי במסגרת התיק הפלילי לא התחייב להשיב את התריס והרשתות עד למועד מסויים הינה טענה מיתממת ועדיף היה לולא הועלתה.

עם זאת, כאמור הוחזרו התריס ושלוש הרשתות, ומלכתחילה היתה התביעה בראש נזק זה נעדרת כל ראייה. זאת ועוד, חו"ד המומחה כוללת פיצוי בגין תיקונים הנדרשים בהרכבת התריס.

לפיכך נדחית התביעה בראש נזק זה.



איחור במועד סיום העבודות.

נראה כי התובע ויתר על טענה זו בסיכומיו.

האיחור בביצוע לא הוכח מה גם שעפ"י גרסת הנתבע שאושרה גם בעדותו של התובע, במקום שהנתבע יוזמן להתקין את האלומיניום 5 חודשים לאחר כריתת ההסכם, הוא התבקש לעשות כן רק כשנה וחצי לאחר מכן וזאת בשל עיכובים בביצוע העבודות ע"י בעלי מלאכה אחרים, דבר שאף גרם לכך שהנתבע, לטענתו, נאלץ לאחסן את האלומיניום לתקופה ארוכה עד להתקנה, ושחק את הצעת המחיר שנתן שהיתה שקלית.

בנסיבות אלה אני דוחה את התביעה ברכיב זה.



עוגמת הנפש ואבדן ההנאה מביתו החדש של התובע.

בשל הליקויים בעבודות האלומיניום אין מנוס אלא לבצע את כל התיקונים שפורטו ע"י המומחה כדי למנוע חדירת מי גשמים ורוחות מבעד לחלונות שאינם אטומים. בהתחשב בהיקף העבדה מדובר בכמות ליקויים לא מבוטלת.

התובע ובני ביתו גרים בבית ואין ספק כי בתקופת התיקונים תיגרם להם עוגמת נפש ואי נוחות. לכך מצטרף סבלם בגין הליקויים עד כה, וכן עקב נטילת התריס והרשתות.



בשל כל האמור לעיל זכאי התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 2,500 ₪.



בכתב התביעה לא נתבע פיצוי בסכום כלשהו בגין הסגת הגבול והאיומים, ואין זה המקום בסיכומים לתבוע סכומים בגין עילה זו, מה גם שבאשר להסגת גבול יש צורך להוכיח נזק ממון לצורך קבלת פיצוי כספי, וזה לא הוכח בעניינינו.



נזק גוף כתוצאה מתקיפה.

לטענת התובע תקף אותו הנתבע וגרם לו חבלה. כמו כן הוא טוען כי הגם שסעיף זה נמחק מכתב האישום, עלה בידו להוכיח טענה זו במאזן הסתברויות, שדי בו בתביעה אזרחית.

הנתבע מכחיש זאת וטוען כי התובע נחבל כאשר ניסה למנוע מהנתבע להסיר את התריס ולהעמיסו על רכבו.

מלבד עדותו של התובע לא הובאה עדות נוספת לעניין התקיפה, אף לא של אשת התובע. גם התעודות הרפואיות אין בהן כדי ראייה מספקת לתקיפה, וגרסתו של הנתבע בעניין זה לא נסתרה.



לפיכך לא נשא התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את התקיפה, והתביעה ברכיב זה נדחית.





התביעה שכנגד.



תשלום התמורה בגין החוזה המקורי.

בכתב התביעה לא התייחס התובע למחלוקת בדבר תשלום התמורה שנפלה בין הצדדים, ולא לעבודות נוספות והתמורה בגינן, אך ציין כי שילם את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודות ע"י הנתבע, ונקב בסכומים ששילם שבגינן קיבל חשבוניות.

עפ"י האמור בכתב התביעה שילם התובע ביום 19/01/00 14,910 ₪ כנגד חשבונית, ובמאי 2001 קיבל התובע הצעת מחיר/הזמנה על סך 54,010 ₪ (כולל מע"מ), ושילם באותו מעמד את יתרת התמורה בסך 39,100 ₪ אף זאת כנגד חשבונית.



בכתב ההגנה והתביעה שכנגד העלה הנתבע את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס לתשלום התמורה בגין העבודות.

עפ"י גרסתו, ביום 07/01/00 מסר לתובע הצעת מחיר על-פיה התמורה, לאחר הנחה היתה 70,580 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ כולל מע"מ – 82,579 ₪).

התובע היה אמור לשלם במהלך ביצוע העבודות את מלוא התמורה בניכוי 10% אותם היה אמור לשלם בסיום העבודה.

הצעת המחיר בסך 54,010 ₪ נרשמה לבקשת התובע אך לא שיקפה את ההסכמה האמיתית שעמדה על סך של 70,580 ₪ בתוספת מע"מ.

בנוסף, טוען הנתבע כי הוא ביצע תוספות בסכום כולל של 7,235 ₪ בתוספת מע"מ.

כמו כן הודה הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כי התובע שילם לו את הסך של 14,910 ₪ ביום 19/01/00 וסך של 39,100 ₪ ביום 25/05/00.

לפיכך טוען הנתבע כי התובע נותר חייב בגין ההסכם המקורי 16,570 ₪ בתוספת מע"מ, וכן 7,235 ₪ בתוספת מע"מ בגין התוספות.

סה"כ (לא כולל עגמת נפש בסך 25,000 ₪) – 23,805 ₪ בתוספת מע"מ (27,851 ₪ כולל מע"מ).



בעקבות זאת הגיש התובע כתב תשובה בו התייחס לתשלומים שנעשו בין הצדדים ללא חשבונית. עפ"י גרסתו אכן הצעת המחיר המקורית מיום 07/01/00 היתה על סך של 70,580 ₪ בתוספת מע"מ ללא הנחה.

לטענתו, בעקבות הצעת המחיר נוהל מו"מ וכתוצאה ממנו בין היתר הופחת המחיר לסך של 69,068 ₪ בתוספת מע"מ.

התובע שילם לנתבע את הסך של 14,910 בשני שיקים, ובאותו מעמד שילם לתובע במזומן השלמה לסך של 25,000 ₪ (דהיינו כ- 10,000 ₪).

דרישת התשלום בגין התוספות הועלתה ע"י הנתבע במפתיע, למרות שמלכתחילה ביקש התובע הצעת מחיר כוללת. לאחר ויכוח ומו"מ, הסכים הנתבע לוותר על התשלום בגין התוספת השנייה ברשימת התוספות, וכן תיקן הנתבע את הצעת המחיר המקורית, רשם מחדש הזמנה/הצעת מחיר בסכום כולל של 54,010 ₪ כולל מע"מ בה ציין שהמחיר הוא סופי.

במעמד זה ביקש הנתבע לגמור חשבון ולקבל את כל הכסף כולל הסכום שבגינו הוציא חשבונית וכולל הסכום שסוכם כי ישתלם במזומן, והתובע שילם לו בשיק סך של 39,100 ₪ ובגינו קיבל חשבונית, וכן סך של 22,906 ₪ שהוא ההפרש בין הסך של 69,068 ₪ בצירוף 17% מע"מ, סה"כ 80,810 ₪ מינוס הסך הכולל של 54,010 ₪ ששולמו בצ’קים ושבגינם הוצאו חשבוניות, יתרת ביניים של 26,800 ₪ כאשר הסכום של 22,906 התקבל מהפחתת 17% מע"מ מהסכום של 26,800 ₪.

לטענתו, מעולם לא הוסכם על השארת 10% מסכום התמורה למועד סיום העבודה.



בתצהירו ובחקירתו הנגדית העיד הנתבע (בעמ’ 15 לפרוטוקול) כי בעת התקנת המשקוף העיוור קיבל מהתובע 14,000 ₪ כנגד חשבונית ובנוסף 10,000 ₪ במזומן.

עדות זו תומכת בגרסת התובע על תשלום זה, שהינו סה"כ כ- 25,000 ₪. כמו כן היא תומכת בגרסת התובע על כך שהוא שילם, בנוסף לתשלומים שבוצעו בשיקים וכנגד חשבונית, גם סכומים במזומן, ללא חשבונית. סכום זה שהנתבע הודה בו בעדותו, לא מופיע משום מה בכתבי טענותיו של הנתבע.








בתצהירו טוען הנתבע כי הוא לא התייחס לסכום זה בכתבי טענותיו משום שאף התובע לא עשה כן, ואולם אין בידי לקבל הסבר זה: כתבי טענותיו של הנתבע מתייחסים במפורש לחישוב ההתחייבות ותשלום התמורה שכן הוא זה שטען שלא כל התמורה שולמה, ומשמצא התובע לנכון לנקוב בסכום ההתחייבות המלאה, לשיטתו, בסך 70,580 ₪ בתוספת מע"מ, היה עליו לפרט את כל התשלומים, גם את אלו שנעשו במזומן שכן הם רלוונטים לחישוב החוב שבכתבי טענותיו. מנגד התובע, אמנם לא ציין את הסכומים ששולמו במזומן בכתב תביעתו, אולם אלה לא נדרשו לעצם תביעתו וצויינו לשם הטענה שכל התמורה שולמה. יתר על כן בכתב התשובה העלה התובע את גרסתו המלאה כולל הסכומים ששולמו במזומן, ואף אישר כי היתה הצעת מחיר ראשונית על 70,580 ₪ בתוספת מע"מ, וצירף אותה לכתב התשובה. מכאן שלמרות שבתחילת חקירתו הנגדית לא זכר התובע את הצעת המחיר הראשונית, אין לומר כי הוא ניסה להסתיר את קיומו.



הנתבע לא נתן הסבר כלשהו לכך שהוא לא כלל בתחשיבו בכתבי טענותיו את התשלום בו הודה בסך 10,000 ₪. בעמ’ 16 שורה 26 כשהוא נשאל מדוע לא סיפר שקיבל 10,000 ₪ במזומן, מעיד הנתבע:

"היה בנינו הסכם שתיקה ברגע שהופר התחלנו לדבר על התורה שבע"פ".



תשובה זו אין בה הסבר ראוי לשאלה מדוע לא הודה שקיבל תשלום במזומן לאור טענתו על התמורה שהוסכמה, כשהפער ביניהם הוא סכום החוב שהנתבע טוען לו.



עדות זו של הנתבע סותרת את טענתו בדבר תשלום של 10% בתחילת העבודה, ותומכת בגרסת התובע בעניין זה, ובחקירתו הנגדית הוא הודה במפורש שקיבל על חשבון כ- 25,000 ₪ שהינם הרבה יותר מ- 10% מהתמורה המוסכמת, אף לשיטתו.



יתר על כן, יתרת התמורה הנטענת ע"י הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם עדותו על כך שהוסכם להשאיר 10% מהתשלום לסיום העבודה.



לאור כל האמור לעיל, ומאחר ובתביעה שכנגד נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, הרי שלמצער לא נשא הנתבע בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו ברכיב זה (של יתרת התמורה בגין החוזה המקורי), ודינה להידחות.

אוסיף ואומר כי באשר לסכום הנוסף של 22,906 ₪, מעל לסך של 54,010 ₪ עפ"י חשבוניות ו- 10,000 ₪ במזומן, שבו הודה התובע, הרי שבד בבד טוען התובע, עוד בכתב התשובה כי הוא שילם אותו במזומן יחד עם הסך של 39,100 ₪ ששולם כנגד חשבונית. לאור העובדה שהתשלום הראשון במזומן הוכח, והעובדה שהנתבע אישר "גמר חשבון" בגין העבודה נשוא ההסכם המקורי (ת/4), אני מעדיפה את גרסת התובע בעניין זה, דהיינו שהוא שילם את יתרת התמורה המוסכמת בגין ההסכם המקורי.





תשלום התמורה בגין התוספות.

לטענת הנתבע הוא ביצע 7 תוספות המופיעות ברשימת התוספות, ותמורת התוספות התחייב התובע לשלם סך של 7,235 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 8,465 ₪).

התובע מודה שהעבודות האמורות הינן תוספות לחוזה המקורי, כי הן בוצעו וכי זה הסכום שדרש תמורתם הנתבע אלא שלטענתו במו"מ וויתר הנתבע על תשלום התוספת השנייה בסך 1,700 ₪. התובע לא נתן טעם כלשהו לויתור האמור מצד הנתבע. גם העובדה שבתחילה ביקש מהנתבע "הצעה כוללת" כדבריו, אין בה כדי להסביר וויתור זה שכן אין חולק שלא מדובר בחוזה פאושלי, ומובן כי אם במהלך ביצוע העבודות מבצע הנתבע תוספות לבקשתו של התובע, יש לשלם תמורתן.

התובע אינו חולק על כך שלא שילם את התמורה בגין התוספות, אך לטענתו הוא מקזז את החיוב בגינם כנגד חיובי הנתבע.

לפיכך, למרות שהיה על הנתבע להחתים את התובע על התוספות, אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה הוא לא וויתר על התשלום בגין התוספת השנייה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בגין התוספות בסך של 8,465 ₪.



עגמת נפש לנתבע.

אין יסוד לתביעתו של הנתבע בסך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י התובע, השחתת זמנו של הנתבע, שחיקת ערך הצעתו, ודמי אחסון לעבודות שבוצעו והוחזקו במחסן של הנתבע, והיא נדחית.





פסיקתא.

לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובע סכומים כדלקמן:

סך של 17,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 06/07/04 ועד למועד התשלום.

סך של 2,925 ₪ בתוספת מפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26/12/01 ועד למועד התשלום.

חלקו של התובע בשכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש בסך 2,574 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 08/07/04 ועד למועד התשלום.

עגמת נפש בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בניכוי סך של 8,465 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/07/01 ועד למועד התשלום בפועל.



בנוסף ישלם הנתבע לתובע חלק יחסי של אגרה כיחס שבין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (הסכום לתשלום לאחר הפרשי הצמדה וריבית ולאחר ניכוי הסכום המגיע לנתבע בתביעה שכנגד) בתוספת מע"מ כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.




54678313




54678313ניתן היום ח’ באדר, תשס"ו (8 במרץ 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.



רונית פינצ’וק אלט 54678313-208537/02



רונית פינצ’וק - אלט, שופטת


נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

- לפסקי דין נוספים של השופטים : רונית פינצ’וק אלט - לפסקי דין נוספים של עורכי הדין : צבי שטיין, מנחם עופר