ליקויי בניה-פס"ד דוד כהן נגד יוסף אהרון

בתי המשפט



א 057398/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו

בתיק עיקרי: 057398/

20/01/2004
תאריך:
כב’ השופטת ד.גבע
בפני:

דוד כהן - כ.ד. עבודות בניה
בעניין:


תובע ונתבע שכנגד
ששון דוד


ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד


1 . יוסף אהרון

2 . יוסף אורית



נתבעים ותובעים שכנגד
שטיין צבי
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין



התביעה והתביעה שכנגד נדונו כאחד.


להגנתם בתביעה ובתביעה שכנגד,שהגישו, טוענים הנתבעים למסכת תלאות שחוו במהלך עבודתו של התובע.

לכך שהעבודות בוצעו באופן לקוי,ולכך, שהתובע הסכים למחול להם על חלק מהתמורה. לשיטתם, בסופה של התחשבנות, על התובע לפצותם בסכום ניכר.



ביום 29/3/01, דרש התובע מהנתבעים, במכתב [נ/ד], תשלום יתרת חוב ע"ס 44,521 ₪ [עפ"י מע"מ, בהיותו של המע"מ בשיעור של 17%].ב



ביום 30/5/01 הנתבעים השיבו לתובע במכתב [נ/ז], בו הם חולקים על מכתבו, ומודיעים לו שבין הצדדים סוכם שהתמורה בגין העבודות הינה, 138,000 ₪. לאחר שהנתבעים שילמו לתובע, 122,000 ₪, נותרה יתרת חוב על סך 16,000 ₪, שאת תשלומה הם מעכבים עד לתיקון הליקויים החמורים שנתגלו בעבודת השיפוצים המהווים הפרת ההסכם.



גדר המחלוקת בשתי שאלות, האחת, מה שעור החוב שהנתבעים נותרו חייבים לתובע, אם בכלל.ו



במסגרת המחלוקת בדבר גובה החוב, יש לברר מה הסכימו הצדדים, לאחר סיום העבודה, בדבר ההנחה מיתרת החוב שנותר לתשלום.



והשניה, האמנם נתגלו ליקויים בעבודות התובע, באופן שלנתבעים נגרמו נזקים המזכים אותם לפיצויים ממנו.



לטענת התובע,

החוב מורכב, האחד, מיתרה, על פי הצעת המחיר וההסכם המקורי [ת/א-ת/ב].



בהתאם להסכם:

"הקבלן יבצע את העבודה לפי התוכנית ששורטטה על ידי הקבלן, לפי הצעת המחיר שהוגשה על סך 112,500 ₪, בתוספת מע"מ".

[עבודות אלה יקראו להלן "העבודות המקוריות"].נ



והמרכיב השני של החוב הוא, התמורה בגין התוספות שהוזמנו במהלך העבודה [להלן: "התוספות"].



פירוט העבודות הנוספות וההתחשבנות בגין התוספות הועלה על הכתב [ראה נספחים ת/ה, ת/ו,ת/ו/3]. סה"כ תובע התובע בגין התוספות 28,971 ₪ בתוספת מע"מ.



התובע מודה, שבסיום העבודות התקיימה פגישה בינו לבין אחיה של הנתבעת.

בפגישה ביניהם, סוכם על הנחה של 10,000 ₪, מכלל יתרת החוב, בתנאי של תשלום מיידי וסילוק סופי ומוחלט של יתרת החוב. כיון שהחוב לא סולק, סיכום זה, לטענתו, אינו רלוונטי.



לשיטתו, הגיע לו סה"כ 166,936 ₪.

הוא קיבל 121,000 ₪, בהתאם לחשבוניות.

נותרת יתרת חוב על סך 45,936 ₪ נכון ליום 16/3/01 {עפ"י מע"מ 18%}.

מכאן התביעה לתשלום יתרת החוב בתוספת ההפרשים.



לטענת הנתבעים בקליפת אגוז,

הקבלן לא עמד בהתחייבויתיו בהסכם, "הקבלן מתחייב לבצע את העבודה לפי החוק והתקן".ב

[ת/ב].ו



הקבלן לא עמד בהבטחותיו עובר ובעת ההתקשרות בין הצדדים.

הוא התנהג באופן בלתי הולם כלפיהם וכלפי עובדים אחרים בדירה שאיתם הסתכסך.נ

הקבלן עשה כרצונו. את הריצוף החדש הוא הדביק על הישן, במקום לפרק תחילה את הריצוף הישן, כמתחייב וכמוסכם.



הריצוף התגלה כפגום והוחלף באחר ע"י הספק. חרף התנגדותם הנמרצת, הניח הקבלן את הריצוף החדש על הישן. כך נוצרו שלוש שכבות ריצוף.



לשיטתם, הקבלן ריצף בניגוד לכל היגיון ולכל צורת עבודה מקובלת ועל מנת לחסוך לעצמו זמן.



בשל רשלנותו של הקבלן, בהכנת תשתיות, לא הונחו מתחת לריצוף, צינורות הגז, למרות שהם לא ויתרו על הצורך שהצינורות יעברו מתחת לריצוף. הצינורות מצויים עד היום בצורה מרושלת ולא בטיחותית, על גג הבניין.

הקבלן גם לא דאג להכין תשתית מתאימה, לפי בקשות טכנאי המזגנים.



אשר לתמורה, לטענת הנתבעים, סוכם כי, התמורה בגין העבודות הינה 138,000 ₪. הם שילמו 122,00 ₪. נותרה יתרת חוב של 16,000 ₪.



את יתרת החוב הם מעכבים תחת ידם עד לתיקון הליקויים החמורים שנתגלו בעבודה, המהווים הפרת החוזה [מכתבים נ/ז].ב



לטענתם, לנוכח חוות דעת המומחה, שמונה ע"י בימ"ש בכדי לבדוק אם היו נזקים, לאמוד ולהעריך אותם, יש לחייב את הקבלן לשלם להם, סה"כ 69,412 ₪, נכון ליום 24/4/02, בתוספת הפרשים.



דיון;

לבדיקת טיב העבודה שביצע הקבלן, ועלות תיקונים של פגמים שימצאו, אם ימצאו, מינה בית משפט, כמומחה מטעמו, את אינג’ שמואל פן {להלן: המומחה}, שחיווה דעתו, ביום 24/4/02 [להלן: חוו"ד].



למען הסר ספק, יצויין, שהמומחה הרחיב בחוו"ד מעבר למינוי שקבל.ו

הנתבע אישר בחקירתו:

"העבודה שהזמנתי רק בתוך הדירה" [עמ’ 18 לפרוטוקול].נ

לפיכך, אם הרחיב המומחה בחוות דעתו וככל שהרחיב, והתייחס לרכוש המשותף, אני מוצאת להבהיר שבהכרעתי זו לא פסקתי בגין עבודות שנעשו ברכוש המשותף.

גובה החוב לקבלן;

כאמור לעיל, הסכום שהתחייבו הנתבעים לשלם, מורכב מתשלום עבור עבודות מקוריות, וכן תשלום עבור עבודות נוספות.ב

עפ"י ההסכם התחייבו הנתבעים לשלם לתובע עבור העבודות המקוריות, סך של 112,500 ₪ בתוספת מע"מ:

"הקבלן יבצע את העבודה לפי התוכנית ששורטטה על ידי הקבלן, לפי הצעת המחיר שהוגשה על סך 112,500 ₪, בתוספת מע"מ".

הנתבעים טוענים כי הצדדים הסכימו ביניהם, שהתמורה אכן תהיה 112,500 ₪, אך המע"מ יהיה חלקי ויעמוד על סכום של 5,500 ₪ בלבד, ועוד תוספת של 2,000 ₪ עבור עבודות חשמל.ו

התובע מכחיש, שהייתה קיימת הסכמה על תשלום מע"מ חלקי.נ

סבורה אני כי לשון החוזה מצדדת מפורשות ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, עם גירסתו של התובע.ב

כמו כן הנתבעים טוענים טענה בע"פ כנגד תוכנו של מסמך:

"כאשר עסקה כלשהי באה לידי ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק-הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני- והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל-פה "כנגד תוכנו" של מסמך". [י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ’ 1099].ו

במקרה דנן, לא הציגו הנתבעים ראיות להוכחת טענתם באשר להסכמת הצדדים, שהם יחויבו במע"מ חלקי, ומנגד, החוזה קובע במפורש שהתשלום יהיה בתוספת מע"מ, ואין צורך לפרש את החוזה מכיוון שלשונו נהירה וברורה לכל בר בי רב.נ

כך או כך, הוראת הדין היא הקובעת מהו שיעור המע"מ החל על העסקה וההסכמה שטוענים לה הנתבעים היא בניגוד לחוק.ב

אשר על כן, טענתם של הנתבעים בנוגע להסכמת הצדדים לתשלום מע"מ חלקי נדחית.ו

מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לסכומים ששילמו הנתבעים לתובע, על חשבון העבודות.נ

התובע טוען כי קיבל 121,000 ₪, בהתאם לחשבוניות שצירף לתע.ר.ב

הנתבעים טוענים ששילמו 122,00 ₪, כלומר 1,000 ₪ נוספים.ו

בסיס מחלוקת זו, היא חשבונית שמספרה 0445 שהוציא התובע ובה מופיע הסכום 39,000 ₪ [נספח ד/1 לת.ע.ר].נ

הנתבעים להגנתם צירפו את אותה חשבונית אשר בה מתחת למשבצת המודפסת, שנועדה לצורך כתיבת "סה"כ לתשלום" ומולאה בסכום של 39,000 ₪, נוסף, מחוץ למשבצת המודפסת, סכום אחר של 40,000 ₪ [נספח ג לכתב ההגנה].ב

אין כל הסבר מנין,ממי ומתי הוסף סכום זה. יצויין, שהסכום של 39,000 ₪ לא נמחק ולא תוקן.ו

אני מעדיפה את גרסתו של התובע, ואפרט:

הסכום של 39,000 ₪, יש בו מן ההגיון הוא, מורכב מהסכום לחיוב שהוא 33,333.33 בתוספת מע"מ 5,666.67, ואילו הכיתוב 40,000 ₪ מופיע מחוץ לרובריקה המיועדת לכתיבת הסכום,באופן סתמי ללא הסבר על חשבון מה נוספו עוד 1,000 ₪.נ

זאת ועוד, מעיון בחשבוניות נוספות שהציג התובע [נספח ד/2 וד/3], נראה שהתובע נהג לפרט את סכום המע"מ, וגם בחשבונית הנדונה שבה מופיע הסכום 39,000 ₪, אלא שהמע"מ מפורט רק לסכום זה.ב

לא מופיע חיוב מע"מ לסכום של 40,000 ₪.

אילו נכונה הייתה טענתם של הנתבעים שהם שילמו במזומן 1,000 ₪, בנסיבות אלה סביר להניח שהתובע היה מפרט את המע"מ החל על מלוא הסכום בתוספת 1,000 ₪.ו

לנוכח כל האמור אני מעדיפה את גרסתו של התובע, שהחשבונית הנכונה היא זו שצורפה לתביעתו [נספח ד/1], על סך של 39,000 ₪.נ

לסיכום מחלוקת זו, אני מעמידה את הסכום ששילמו הנתבעים לתובע על סך של 121,000 ₪.ב

מלבד ההסכם, שעסק בעבודות המקוריות, הגיש התובע לנתבעים מסמך הכולל שלושה עמודים ובו פורטו עלויות ביצוע התוספות שהגיעו כדי 27,481 ₪ [נספח ו’, עמ’ שני, לת.ע.ר של התובע], ובעמ’ השלישי [סומן ת/ו/3], תוספות נוספות שהגיעו כדי 1490 ₪, סך כל התוספות 28,971 בתוספת מע"מ.ו

לטענת הנתבעים, סיכם התובע עם אחיה של הנתבעת, מר דוד כהן [שמו כשם הקבלן], כי הסכום הכולל של השיפוץ יגיע כדי 138,000 ₪ כולל התוספות והמע"מ.נ

אחיה של הנתבעת בת.ע.ר מעיד, כי בשלב המו"מ בדבר יתרת החוב, התחייבו הנתבעים לשלם לתובע מיידית 20,000 ₪, כנגד יתרת החוב, התובע מצדו הסכים לתת להם הנחה ולהעמיד את יתרת חובם על כדי הסכום של 16,000 ₪ שתשולם לאחר שהתובע ישלים את עבודתו.ב

באופן זה תעמוד התמורה בכללותה, בגין כל העבודות לרבות התוספות על כדי, הסכום של 138,000 ₪.ו

התובע מודה כי אמנם סוכמה הנחה עם אח הנתבעת, על סך של 10,000 ₪, אך היא הותנתה בתשלום מיידי וסילוק סופי של החוב.נ

לטענתו, משלא התקיים התנאי, ויתרת החובה לא שולמה מיידית, לא זכאים הנתבעים להנחה.ב

אני מוצאת את גרסת התובע עדיפה בעיני מגרסת הנתבעים, ואסביר:

בסיכומי הנתבעים נאמר:

"בשלב מסוים הגיש הקבלן למזמינים מסמך ערוך בכתב ידו , ובו פירט את התוספות שביצע כביכול , כשהסכום הסופי הנדרש על ידו היה 27,481 ש"ח בגין התוספות ו-20,000 ₪ יתרת חוב...ו

בשלב זה, נכנס לתמונה אחיה של המזמינה ...דויד כהן ניהל עמו מו"מ...סיכמו הצדדים על סכום כולל של 138,000 כולל התוספות והמע"מ"

עולה מדברים אלה כי הנתבעים מודים שידעו על עלותם של התוספות כפי שהציגם התובע [מלבד 1490 ₪ שבהם ניגע בהמשך], אך לפי גרסתם לאחר מו"מ בין התובע לאחיה של הנתבעת קטן החוב ל138,000 ₪.נ

הנתבעים לא הציגו שום מסמך המוכיח כי הוסכם על סכום של 138,000 ₪ כולל מע"מ, ומנגד התובע מודה שהייתה הסכמה להנחה אלא שהיא הייתה מותנית בתשלום מיידי של החוב, כפי שפירטתי לעיל.ב

הנה כי כן אין מחלוקת על גובה הסכום שדרש התובע, אין מחלוקת, שהסכים לתת הנחה, אלא המחלוקת היא אם היה או לא היה תנאי למתן ההנחה.ו

בשאלה השנויה במחלוקת, בדבר התנאי, מונחות בפניי שתי גרסאות בעדות שבע"פ, של בעלי דין אינטרסנטים. זו של הקבלן וזו של אחיה של הנתבעת.נ

המסמך הכתוב, שבו פורטו התוספות בעלות שטוען להן התובע והעובדה שלא הוסף עליו דבר בדבר הנחה, והיעדר מסמך אחר בדבר הנחה, יש בהם לתמוך בגרסת התובע.ב

העובדה שבעת שהתקיים המו"מ בין התובע ואחיה של הנתבעת, היה מונח בפניהם המסמך הכתוב והם התמקחו על גובה הסכום הכתוב בו, ולא מצאו לציין בו במפורש את ההנחה, יש בכה לתמוך בגרסת התובע, שלא הייתה מסויימות להסכמה להנחה, אלא תנאי שלא קויים.ו

בנסיבות אלה, הגיונית יותר גרסת התובע שרק אם ישלמו מיידית הוא יסכים להפחית מהסכום הקצוב.

אשר על כן מקבלת אני את גרסתו של התובע בדבר יתרת החוב.

בנוסף קיימת מחלוקת אף על תוספת לתוספות.

הויכוח נסוב על סכום של 1,490 ₪, שלהוכחתו התובע צירף דף נייר כתוב על ידו כמוצג ת/ו/3, ובו רשומות עבודות וסכומים באופן סתמי ולא ברור.

לעניינינו, התובע לא הוכיח כי הנתבעים ידעו/הסכימו לחוב הנוסף, והנתבעים מכחישים חוב זה.

החוב הוא בלתי מוסבר וסתמי ולא מוכח אשר על כן אני דוחה את טענתו לגבי סכום זה.

לסיכומו של עניין, אני מעמידה את סך התמורה, שהיו אמורים הנתבעים לשלם לתובע על כדי הסכום של: 165,177.58 ₪ = [מע"מ] 18%+27,481+ 112,500.

הנתבעים שילמו לתובע סך של 121,000 ₪.

יתרת חובם של הנתבעים: 44,177.58= 121,000- 165,177.58

תביעה שכנגד;

כאמור הנתבעים טוענים שבשל נזקים שגרם להם התובע, באופן ביצוע עבודתו, נגרמו להם נזקים שבגינם עליו לפצותם בפיצויים אותם הם מעריכים בסכום העולה על יתרת חובם לתובע.

ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו לחוות את דעתו [להלן: חוו"ד] ,בכדי להכריע בטענותיהם של הנתבעים,באשר לליקויים שנעשו ע"י התובע בפרוייקט.

לנוכח הדרך שבה נכתבה חוו"ד, אני נאלצת להתייחס אליה, בדרך של התייחסות לחלוקת הסעיפים שלה:

בסעיפים ב-7, ב-9, ג-4,ג-11,ג-14,ד-3, ד-4,ד-7 ,ה-3 {ישנם שני סעיפים של ה-3, במקום ה-4 }, ו-1, ח-5א, ח-5ה: קבע המומחה כי אין מקום לפיצוי.

בסעיפים ג-10, ג-13, ז-1, ז-2, ח-4: המומחה לא יכול היה לחוות דעתו. עפ"י שיקול דעתי אין מקום לפיצוי.

סעיף ד-3: מדבר על חוסר באריח. על-פי חוו"ד , הדיירים טענו כי השלימו בעצמם, המומחה לא קבע פיצוי. אין פיצוי.

להלן הסעיפים השנויים במחלוקת:

סעיף ב-1: הליקוי נמצא: "בכניסה מחוץ לדירה... {חוו"ד עמ’ 3}. מקבלת אני את טענתו של התובע כי המדובר ברכוש משותף, שאין מקום לפיצוי בגינו.

סעיף ב-2: מקבל התובע על עצמו את הפיצוי בסך 50 ₪, שקבע המומחה.

סעיף ב-3: הליקוי נמצא: "בחדר המדרגות... {חוו"ד עמ’ 3}, מדובר ברכוש משותף, לכן אין פיצוי בגינו.

סעיף ב-4: הליקוי נמצא: "מדובר על רצועה..., מתחת לפעמון, בכניסה ..." [חוו"ד עמ’ 5], שוב המדובר הוא ברכוש משותף, ולכן אין פיצוי בגינו.

סעיף ב-5: הליקוי נמצא בתוך הבית, וזהו אחד מסעיפי הליקוי המהותיים והמרכזים בתביעה שכנגד.

המדובר בליקוי בעבודות הריצוף.

התובע ביצע עבודת הנחת קרמיקה והדבקה של ריצוף חדש [להלן: השכבה השנייה] מתוצרת "נגב קרמיקה" [להלן: החברה], על שכבת הריצוף המקורי.

בעקבות הבדלי גוון שנמצאו במרצפות החדשות, נשלחה נציגת החברה, ספקית המרצפות, שאישרה שהמרצפות פגומות והורתה לחברה לשלוח משלוח אחר של קרמיקה [להלן השכבה השלישית].

הנתבעים דרשו מהתובע שיפרק את השכבה השנייה, ועליה ידביק את השכבה השלישית.

התובע התנה את פירוקה של השכבה השנייה, בחתימתם של הנתבעים, על מסמך הפוטר אותו מאחריות ליציבות קירות הגבס שבנה לאחר הריצוף של השכבה השנייה.

הנתבעים סירבו לחתום על המסמך.

לבסוף הדביק התובע את השכבה השלישית על השכבה השנייה.

בפועל כיום ישנן שלוש שכבות של ריצוף.

אני מקבלת את טענתם של הנתבעים, שהמדובר בליקוי שבאחריות הקבלן, ואסביר:

המומחה קבע בפירוש, בחוות דעתו שמקובלת עליי:

"ג. לא מקובל להדביק שתי שכבות , על שכבת הריצוף המקורית.

ד. במקרה הנדון לא הייתה כל מניעה לפרק את שכבת הריצוף הקרמי הראשונה...אין לכך כל קשר לזעזוע קירות הגבס או לחשש כלשהו ליציבותם ...

הפרש המפלסים של כ-7 ס"מ, בכניסה לדירה, הינו חריג...הוא עלול ליצור גם סיכון בטיחותי{עמ’ 8-7 לחוו"ד}

המומחה בחוו"ד אף מפרט מהי הדרך שבה ניתן היה לבצע את פירוק השכבה השניה והרכבתה, מבלי לפגוע ביציבות קירות הגבס.

"באשר ליציבות קירות הגבס...ניתן להתגבר על בעיה זו, כנהוג, כדלהלן:

חותכים בדיסק את האריחים המקוריים, בגבול קיר הגבס,משני עבריו, כך שהקיר ממשיך להישען על שכבת הריצוף המקורית.

מייצבים בטיט צמנט...על מנת ליצור מעין קורה עליה נשען קיר הגבס {ניתן גם לתמוך הקיר מהצדדים, באופן זמני...

מרצפים בשכבה חדשה כרגיל...

שומרים על אריחים רזרביים, לצורך תיקון, למקרה וקיר הגבס יוסט בעתיד..." [חוו"ד עמ’ 8].

כפי הנראה, הנתבעים אינם שולטים ברזי הבנייה, וזו הסיבה ששכרו קבלן את שירותיו של קבלן לבצע את עבודות השיפוץ, התובע לא היה רשאי להציג לנתבעים תנאי, לפירוק הריצוף ע"י חיובם לחתום על הסכמתם לפטור אותו מאחריות ליציבות קירות הגבס.

הקבלן במקצועיותו, חייב היה לדעת שקיימת אלטרנטיבה לפירוק השכבה השניה ללא פגיעה בקירות הגבס, כפי שהסביר המומחה.

בדרישתו מהנתבעים לפטור אותו מאחריות, שלל מהם התובע את האפשרות האובייקטיבית להחליט, מהי הדרך שבה הם רוצים לבחור בכדי לתקן את הריצוף, האם בדרך של פירוק, או בדרך של הדבקת שכבה שלישית.

לאור האמור, המחלוקת, האם הנתבעים הסכימו או לא הסכימו לדרך פעולתו של התובע לא מעלה ולא מורידה מהאחריות המוטלת על הקבלן באשר הוא בעל המקצוע האמור לתת את הפתרונות ללקוחותיו.

כך או כך המומחה מצא ליקוי בדרך שביצע התובע את הריצוף.

לנגד עיני המומחה בחוו"ד עמדו חוו"ד של מומחה מטעם הנתבעים, מר יעקב מרזוק, ומנגד טענות הקבלן.

המומחה שקל את טענות הקבלן, אל מול כל ההתייחסויות של המומחה מטעם הנתבעים [עמ’ 7-6 חוו"ד פן, סעיפים ב-5 ג-ו10א לחוו"ד מרזוק].

בסופו של דיון בשאלת הריצוף מוצא המומחה מטעם ביהמ"ש את הערכתו של מר מרזוק רלוונטית, עד כדי הסכום של 10,000 ₪.

אמנם הוא סבור שעלות התיקון יכולה לעלות עד כדי הסכום של 25,000 ₪, אך הוא בפירוש מציין בסופו של דיון:

"להחלטת כבוד ביהמ"ש. לא לסיכום בשלב זה".

בכתב תביעתם שכנגד [ס’ 28] טוענים הנתבעים כי עלות התיקון עפ"י חוו"ד, המהנדס מרזוק היא 10,000 ₪.

לאור פנייתו זו של המומחה לשיקול דעתי, ולאור העובדה שהנתבעים סומכים תביעתם בגין הנזקים מהריצוף על הערכתו של המומחה מטעמם, אני מעמידה את גובה הפיצוי בגין נזקי הריצוף עד כדי הסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ [ראה חוו"ד מרזוק עמ’ 10 סעיף 1].

לסכום זה יצטרפו הוצאות שקבע המומחה בגין הצורך בפינוי הדירה, וחלק מתכולתה שמונה ימים.

אין בפניי נתונים בדבר גובה עלות ההוצאות שיגרמו לתובעים בגין עלות הפינוי לרבות דיור חליפי בעת הפינוי.

על פי שיקול דעתי, אני מעמידה פיצוי בגין עלות הפינוי, לרבות דיור חליפי לבני המשפחה, והובלות, על סך של 8,000 ₪.

סעיף ב-6: המדובר הוא בכיוון מכלול דלת הכניסה.

התובע טוען כי לא פירק את הדלת , וכי ניתן לכוון אותה.

הנתבעים טוענים כי התובע פירק את הדלת וחתך אותה.

המומחה קבע:

"מדובר על מחלוקות בגין עובדות, שאינן בתחום ההנדסה" {עמ’ 9 לחוו"ד}

אינני מוצאת לחייב את התובע בגין ליקוי זה , מכיוון שנטל ההוכחה שהתובע הוא שגרם נזק לדלת, בכל שפירק אותה מונח על כתפי הנתבעים {שהם התובעים שכנגד בתביעה זו}.

לא שוכנעתי שהתובע פירק את הדלת.

לכן איני מחייבת אותו בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ב-10: התובע מוותר על טענה באשר לסעיף זה.

אשר על כן, אני מטילה עליו פיצוי בסך 350 ₪, כפי שקבע המומחה.

סעיף ג-1: הליקוי הוא בארון החשמל.

לצד כל מפסק לא סומן, לאיזה אזור בבית הוא מתייחס.

המומחה פסק פיצוי בסך 100 ₪ בגין ליקוי זה.

אני סבורה שפיצוי זה אינו מחויב המציאות, ניתן באמצעות הרמה והורדה פשוטה של המפסקים לאתר את האזור בדירה אליו הם מתייחסים.

אשר על כן, איני מחייבת את התובע בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ג-2: עוסק בעבודות טיח בקירות חדר המגורים, ובמטבח.

בדונו בליקוי זה כלל המומחה אף את הפיצויים המגיעים בגין הליקויים המופיעים בסעיפים:

ב-4, ב-8, ג-3, ג-5, ג-6, ג-7, ג-8, ד-1, ה-2, ו-4, ו-5, ו-6.

התובע טוען כי הוא דרש עבור עבודות הצביעה סך של 6000 ₪ בלבד, ולא הוזמנו ממנו כלל עבודות טיח.

המומחה מסביר:

"אני מתקשה לקבל את טיעוני הקבלן, הן בכל הקשור לפרשנות חובותיו, עפ"י ההסכם, והן בכל הקשור לשפכטל שבוצע" [עמ’ 13-12 לחוו"ד].

אני מקבלת את קביעתו של המומחה לגבי הליקוי ופיצויו, ומעמידה את הפיצויים בגין ליקויים אלה על סך של 7,950 ₪.

סעיף ג-9: הליקוי המדובר בסעיף זה נוגע, לאי הימצאותן של פוגות באריחי המטבח.

התובע טוען כי , מדובר על איטום בין אריחים, וכי ישנם כאלה המעדיפים להשאיר את האריחים ללא פוגות ויש כאלה שמעדיפים לעשותם עם פוגות.

המומחה קבע:

"לדעתי אין ספק כי טענת הדיירים וכוונתם כי יש לבצע את העבודה עם פוגות יש בה טעם והיגיון רב, לעומת טענת הקבלן, והביצוע בפועל, ללא פוגות". [עמ’ 17 לחוו"ד].

המומחה מסביר כי האריח המקורי שקצותיו מעוגלים, נחתך ל4 רבעים, שלכל רבע כזה יש 2 ספים מעוגלים ו2 ספים חתוכים. כאשר ההדבקה נעשית ללא פוגות יש מפגש בין קצוות מעוגלים של האריחים לבין קצוות חדים חתוכים, אשר לעניות דעתו של המומחה הוא: "בולט ופוגם בצורת הגימור"

המומחה מסכם:

"לאור האמור, משנחתכו האריחים ל4 רבעים, אין מנוס מביצוע בשיטת הפוגות, אשר בין היתר , "מטשטש, את הפינות החדות" [עמ’ 17 לחוו"ד].

בהתחשב באמור בחוו"ד, אני קובעת שהנתבע זכאי לפיצוי בגין ליקוי זה סך של 1250 ₪.

סעיף ג-10: ס"ק א: המומחה קבע שליקוי זה נדון וכלול במסגרת סעיף הריצוף הכללי בדירה.

ס"ק ב: כלול בפיצוי שניתן בגין סעיף ג-2.

ס"ק ג : המדובר הוא בחור באריח, המומחה קבע כי מדובר בפיצוי בסך 100 ₪.

התובע טוען כי הנתבעים לא הוכיחו שהליקוי מתייחס לעבודות של התובע, והנטל להוכיח זאת מונח על כתפי הנתבעים.

אני סבורה שהנתבעים שהם בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", לא הוכיחו כי הליקוי מתייחס לעבודת התובע.

לאור כל האמור, אינני מחייבת את התובע לפצות את הנתבעים בגין ליקוי זה.

סעיף ג-12: המדובר בטענה שלפיה, במהלך עבודתו, פגע התובע בחלק מהמעקה הישן. החלק הבנוי של המעקה נותר , ואת החלק של המסגרות, הזמינו הנתבעים חדש.

התובע טוען, שמלכתחילה הנתבעים התכוונו להחליף את חלקו הממוסגר של המעקה, מכיוון שהיה ישן, ולכן הרשה לעצמו לחתוך אותו כדי להקל על עצמו בהובלת חומרי הבנייה.

הנתבעים טוענים, שלולא חתך התובע את המעקה לא היו מחליפים אותו.

המומחה קבע בחוו"ד פיצוי בסך של 350 ₪, ובשאלות ההבהרה העריך שמעקה חדש יעלה1,000 ₪, אך לא קבע האם יש צורך מעשי להחליף את המעקה:

"אני לא קבעתי עמדה באשר לצורך המעשי להחליף את המעקה, או לחילופין לתקו את המעקה המקורי"

וכן:

"ובכל מקרה, תמיד השיקול וההחלטה נתונים בידי כב’ ביהמ"ש" [שאלת הבהרה 12 עמ’ 6, לשאלות ההבהרה].

לדברי המומחה, המעקה החדש כמו הישן, אינו עומד בתקן, אך למרות זאת, לדעתו, אין לחייב את הקבלן באי התאמה, מכיוון שאליבא לנתבעים, אם לא היה נחתך המעקה, לא היו מחליפים אותו, ממילא, גם המעקה הישן לא עמד בתקן.

איני מוצאת לחייב את התובע לשלם יותר מעלות החלק שפירק, מכיוון שיכול היה לרתך אותו שוב.

לאחר ששקלתי כל האמור, מקובלת עליי דעתו של המומחה שיש לחייב את הקבלן רק בפיצוי שווה ערך לתיקון המעקה הישן. על כן, מקובלת עלי הערכתו של המומחה בחוו"ד, שהעריך את הפיצוי, שלו זכאים הנתבעים, בסכום של 350 ₪, ובסכום זה על התובע לפצות את הנתבעים על הפגיעה במעקה.

סעיף ד-2: מדובר על ליקוי באיטום האגנית.

התובע טוען כי לא הוא הרכיב את האגנית, אלא הנתבעים.

בחקירתו הנגדית של נתבע 1 נשאל הנתבע:

"מדובר על מקלחון שאתם הרכבתם";

וענה:

"נכון". [פרוטוקול עמ’ 21 שורות 20-19].

נתבע 1 מודה שהוא הרכיב את האגנית.

אשר על כן אינני מחייבת את התובע בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ד-5: המדובר הוא בליקוי באסלה.

המומחה קבע:

"עקב הציפוי בקרמיקה, אני לא יכול לדעת אם הותקנה נקודת ביקורת או לאו.

מכל מקום, אין להתקין אמצעי ביקורת ולשוב ולחסום אותו באמצעות ציפוי קרמי. לדעתי, יש לפרק את הציפוי קיים, לחשוף את נקודת הביקורת, ככל שהיא קיימת..." [עמ’ 21 לחוו"ד].

התובע טוען שהוא התקין נקודת ביקורת ושלא הוכח שלא הותקנה נק’ ביקורת.

דעתי כדעתו של המומחה.

ממילא, גם אליבא דגרסת התובע שהתקין נקודת ביקורת, יש לחשוף אותה.

אשר על כן אני מעמידה את הפיצוי, רק בגין חישוף, על סך של 200 ₪.

סעיף ד-6: הליקוי הוא בסף דלת המקלחת, שלא הופרד מהאזורים היבשים ע"י פס מתכת.

התובע טוען כי פס כזה לא הוזמן.

המומחה קבע:

"על-פי ת"י 1629 יש לבצע הפרדה בין אזורים רטובים לאזורים יבשים. אין ספק כי חדר מקלחת הוא "אזור רטוב", לכן יש להתקין" [עמ’ 22 לחוו"ד].

אני מקבלת את דעתו של המומחה בחוו"ד, וזאת מכיוון שהתובע התחייב בחוזה:

"הקבלן מתחייב לבצע את העבודה לפי החוק והתקן..."

במקרה דנן התקן מחייב את הקבלן להפריד בין האזור הרטוב לאזור היבש, ולכן טענתו לא עומדת.

אשר על כן אני מעמידה את הפיצוי בגין ליקוי זה בסך של 150 ₪.

סעיף ה-1: לא בוצע צוהר בדלת השירותים.

התובע טוען כי הדלתות הוזמנו בהתאם לבקשת התובעים.

המומחה קבע:

"אין חובה על פי התקן להתקין צוהר בדלת השירות. ת"י 23.3 קובע שניתן להתקין זכוכית בדלת, עפ"י הזמנה" [עמ’ 23 לחוו"ד].

לאור חוות דעת המומחה בסעיף זה ,עולה כי המומחה לא קבע פיצוי מכיוון שלא יכול היה לקבוע אם אכן הייתה הזמנה , כנדרש בת"י 23.3 .

הנתבעים לא הוכיחו שהזמינו דלת עם צוהר.

אשר על כן אינני מחייבת את הקבלן מפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ה-5: האסלה מסוג מונובלוק מותקנת במרחק 7 ס"מ מהקיר, קיים חשש שהניאגרה תישבר .

התובע טוען כי הנתבעים הם שרכשו את האסלה מהסוג הזה, והיא אינה מתאימה למיקום הקיר.

המומחה אינו מטיל את האחריות לליקוי על העובדה שסוג האסלה אינו מתאים לקיר אלא מסביר שהסיבה לרווח שנוצר בין דופן ארגז ההדחה לבין הקיר היא שהאסלה בתא השירותים לאורחים, מחוברת לצינור ניקוז משותף לאסלה השנייה.

עפ"י חוו"ד של המומחה, אני מחייבת את התובע בגין ליקוי זה שנתגלה בפיצוי בסך של 500 ₪.

סעיף ו-1: המומחה קבע פיצוי בסך 50 ₪, והתובע מקבל את חוו"ד.

סעיף ו-3: המדובר בליקוי בבידוד התרמי בחלונות כיס בחדר שינה.

המומחה לא פסק פיצוי בגין ליקוי זה, אך פסק פיצוי בסך 200 ₪. מכיוון שאחת מכנפי החלון לא נפתחת עד הסוף.

התובע טוען, שבחוו"ד של מומחה הנתבעים לא הועלתה טענה זו, ולכן המומחה מטעם ביהמ"ש הרחיב את חזית המריבה.

אני מקבלת את טענת התובע, הנתבעים העלו טענה זו רק במסגרת הסיור ולא במסגרת התביעה הנסמכת על חוו"ד מטעמם, ובכך הרחיבו את חזית היריבות.

אינני מחייבת את התובע בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ז-3: המדובר בבידודם של צינורות מיזוג אוויר

בחוו"ד המומחה כותב כי הנתבעים מוותרים על טיעון בסעיף זה.

בשאלות ההבהרה שוב נדרש המומחה לסוגיה זו וקבע שאם לא יבוצעו עבודות חישוף לא יוכל לחוות דעתו, וכן שיער המומחה :"אני סבור כי הגג נאטם היטב לפני הריצוף".

הנתבעים, שנטל ההוכחה רובץ לפתחם, לא הוכיחו קיומו של ליקוי, ולכן איני מורה על פיצוי בגין ביצוע עבודות חישוף למצוא ליקוי תיאורטי זה.

לנוכח האמור אינני מחייבת את התובע בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ז-4: המדובר בטענתם של הנתבעים, באשר לאחריות הקבלן לעובדה שצינור הגז הותקן על גג הבית ולא מתחת לריצוף.

המומחה קבע:

"הצינור מונח על רצפת גג השכנים ולא על רצפת גג הדיירים. זאת מאחר ובזמן שחברת הגז הניחה את הצינור על הגג, טרם הייתה חלוקה לגגות. דירת השכנים עוברת כרגע, שיפוץ יסודי ולא ידוע מה יהיה "גורל" צינור זה"

"המצב שנוצר כיום, אינו סביר כלל וחובה למצוא פתרון חלופי סביר יותר" [עמ’ 30 לחוו"ד].

המומחה הציע פתרון חלופי להנחת הצינור על גג הנתבעים, בעלות של 2500 ₪.

באשר להטלת האחריות לפיצוי, המומחה קבע שעל ביהמ"ש לקבוע על מי חלה האחריות.

התובע טוען, כי הנתבעים הזמינו את חברת הגז לאחר שהוא התקין את הריצוף.

הנתבעים טוענים שהם ביקשו מהתובע להניח זאת מתחת לריצוף.

אני סבורה שממילא קבעתי פיצוי בגין פירוק הריצוף, והטמנת הצינורות כרוכה בפירוק הריצוף, אינני מוצאת לנכון להוסיף על הפיצוי שקבעתי בגין הריצוף.

אשר על כן אינני מחייבת את התובע פיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ז-5: המדובר בליקוי באורכו של צינור האוור של האסלות.

התובע טוען כי במקור הצינור היה ארוך יותר, ומכיוון שהנתבעים בנו יחידה נוספת הם חתכו את הצינור.

אני מקבלת את חוו"ד של המומחה, אשר לא פטר את התובע מאחריות לאורכו של הצינור, למרות שראה את היחידה שהוספה וקבע:

"בנסיבות הקיימות , יש לחייב, להבנתי, את הקבלן הארכת הצינור הקיים, מאחר ועל פי תקנה 5.3.1, על הקבלן היה , להבליט את האוור...ללא קשר מה ייבנה על הגג ואם יבנה בכלל, לכן יש לחייב את הקבלן בעלות התקנת אוור כאמור" [עמ’ 31 לחוו"ד].

אשר על כן אני מחייבת את הקבלן לשלם פיצוי בגין ליקוי זה עפ"י קביעת המומחה, בסך של 500 ₪.

סעיף ח-1: מדובר בפירוק "מחסום פטרייה" מהמדרכה.

התובע טוען כי המחסום לא היה מקובע למדרכה, אלא מונח על הכביש, וכן המדובר על רכוש משותף.

לאור האמור בפתחם של דברים, אינני מחייבת את התובע בגין ליקויים ברכוש המשותף.

סעיף ח-2: מדובר באלמנט הנמכה, [להלן: ההנמכה], שבוצע בחלק הקדמי של הסלון.

המומחה קבע:

"לאור האמור,יש לזמן מהנדס קונסטרוקטור, אשר יבדוק את ההנמכה שבוצעה, יחווה דעתו המקצועית עליה, ויתכן כי הוא ימליץ על עריכת חיזוקים ושינויים בה" [עמ’ 33 לחוו"ד].

המומחה קבע כי יש לקבל חוו"ד מקונסטרוקטור בכדי להעריך, אם יש נזק ומהו שיעורו.

כשנשאל נתבע 1:

"...האם הזמנת מהנדס על מנת לבדוק אם ההנמכה בוצעה כנדרש"

ענה:

"לא הזמנו מהנדס לבדיקת ההנמכה" [עמ’ 22 שורות 13-12].

משלא הזמינו הנתבעים מהנדס, להוכחת טענתם, שהיא ענין שבמומחיות, כפי שהציע המומחה מטעם בית המשפט בחוו"ד, לא הוכיחו נזק ושיעורו

בנסיבות אלה אינני מחייבת את התובע מתשלום פיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ח-3: מדובר בתיקון צביעה וטיח בקיר.

המומחה בחוו"ד קבע שיש לפצות את הנתבעים ב-500 ₪.

אני מקבלת את דעתו של המומחה, ומחייבת את התובע בתשלום פיצוי בגין סעיף זה בסך של 500 ₪.

סעיף ח-4: מדובר בפסולת בנייה שלא פונתה.

המומחה בחוו"ד קבע: "בביקור לא מצאתי שום שאריות פסולת ואיני יכול לחוות דעתי, כיום, על סוגיה זו" [עמ’ 33 לחוו"ד].

אף בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה אומר המומחה:

"התובעים בעצמם בסיור, לא נקבו בעלות פינוי הפסולת ששילמו, אם הם אכן פינו את הפסולת" [תשובות לשאלות הבהרה עמ’ 10 שאלה 23].

הנתבעים לא הציגו למומחה, ואף לא הוכיחו בביהמ"ש את הנזק שנגרם להם בגין סעיף זה.

אשר על כן אינני מחייבת את התובע מפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ח-5ב,ג,ד: מדובר בביצוע קולטן P.V.C .

התובע טוען שמדובר ברכוש משותף.

המומחה בשאלות ההבהרה קובע במפורש:

"...מכיוון שמדובר על חזית חיצונית שהיא עניין לרכוש משותף"

אני מקבלת את טענת התובע, כי מדובר ברכוש משותף ואינני מחייבת אותו בפיצוי בגין ליקוי זה.

סעיף ח-5ו: מדובר בטיח וצבע שנעשה בחזית הבניין.

התובע טוען כי מדובר ברכוש משותף.

אני מקבלת את טענתו של התובע , ואינני מחייבת אותו בפיצוי בגין ליקוי זה.



מתן אפשרות לתקן;

בנסיבות העניין הקיימות, התרשמתי שקיים חוסר אמון מוחלט בין הצדדים, ולפיכך אני קובעת שהנתבעים יבצעו בעצמם את התיקונים.

לעניין זה טובים וישימים דברי ביהמ"ש:

"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפ0שרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית"

וכן:

"בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים..."

[ע"א 472/95 - זכריה זלוצין נ’ דיור לעולה בע"מ . פ"ד נ(2), 858 ,עמ’ 863-864].

למצב דברים שכזה כיוון המומחה דנן בחוו"ד:

"במקרה וכב’ ביהמ"ש יקבע כי התיקונים יבוצעו ע"י התובעים, מומלץ להוסיף כ 20% לעלויות שנקבתי בהם" [עמ’ 39 לחוו"ד].



לנוכח כל האמור לעיל, התרשמתי שבהתנהגותו, גרם התובע לנתבעים עוגמת נפש שבגינה הם זכאים לפיצוי.

על פי שיקול דעתי, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על כדי הסכום של 4,000 ₪.

לסיכום התביעה שכנגד:

אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים, פיצוי [לא כולל את הפיצויים לליקוי בריצוף, והוצאות דיור חליפי וכדו’] לנתבעים בגין הליקויים בסך של 11,850 ש"ח .

לסכום זה יש להוסיף, עפ"י חוו"ד המומחה, 20% , כך שהפיצוי יעלה כדי 14,220 ₪.

באשר למע"מ, המומחה קובע:

"כמו כן, לעלויות התיקון יש להוסיף מע"מ..."

על כן הפיצוי בסך 14,220 ₪, בתוספת 18% מע"מ, יעלה כדי 16,779.6 ₪.

לסכום זה יש להוסיף סך של 10,000 ₪ לפיצוי עבור הליקוי בריצוף [סכום זה כולל בתוכו מע"מ], וכן פיצוי עבור עלות ההוצאות שיגרמו לתובעים בגין עלות הפינוי לרבות דיור חליפי לבני המשפחה, בעת הפינוי, שאני מעמידה כדי הסך 8,000 ₪, וכן פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 4000 ש"ח.

סך כל הפיצויים: 38,779.6 ₪ = 16,779.6+10,000+8,000+4,000.

משמצאתי שלתובע בתביעתו מגיעה יתרת חוב של 44,177.58 ₪, ומשמצאתי שלנתבעים מגיעים פיצויים בסך של 38,779.6 ₪, אני מקזזת את האחד כנגד השני באופן שמסכום 44,177.58 ₪, אני מפחיתה סכום של 38,779.6 ₪, ומגיעה לתוצאה של 5,397.98 ₪.

5,397.98=38,779.6-44,177.58.

סוף דבר;

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 5,397.98 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד ליום התשלום בפועל.

אשר להוצאות [לרבות שכ"ט מומחים], ושכ"ט עו"ד, מאחר שהתביעה והתביעה שכנגד כל אחת מהן התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, כל צד ישא בהוצאותיו.



ניתן היום 20/01/04 בהעדר הצדדים.



הותר לפרסום מיום: 20/01/04.



זכות ערעור לבימ"ש מחוזי בתוך 45 יום מהיום.



המזכירות תואיל לשלוח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים.



ד.גבע, שופטת


קלדנית: הדר .י.א.



נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח


לפסקי דין נוספים של השופטים : ד.גבע
לפסקי דין נוספים של עורכי הדין : ששון דוד, שטיין צבי
לפסקי דין נוספים של העותרים : דוד כהן - כ.ד. עבודות בניה
לפסקי דין נוספים של המשיבים : יוסף אהרון, יוסף אורית