האם ניתן לכפות טיפולים רפואיים על קטינים?

אדם בגיר, בעל כשרות משפטית, אשר איננו חסוי או פסול-דין, הינו בעל זכות ההחלטה לגבי גופו. ירצה – יקבל טיפול רפואי שנחוץ לו, לא ירצה – ימנע מקבלת הטיפול, ויישא בתוצאות. לא כך כאשר עסקינן בקטין. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני הוריו הביולוגיים של הקטין מחזיקים יחדיו בסמכות לקבוע אם יוענק לו טיפול זה או אחר, בהיותם משמשים לו כאפוטרופוסים טבעיים על גופו. ביצוע פרוצדורה רפואית בקטין טעונה אפוא חתימת הוריו.

לעתים, נחלקים ההורים בדעותיהם. האחד סבור כי על הקטין להיזקק לפרוצדורה רפואית. האחר מתנגד לה. במקרה כזה ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יכריע בסוגיה. לעתים קרובות ימנה בית המשפט אפוטרופוס לדין (אפוטרופוס אד-ליתם) לקטין, על מנת שיהיה לו ייצוג נפרד מזה של הוריו.

במקרים אחרים, שני ההורים מציגים חזית אחידה בהתנגדותם או בהסכמתם לטיפול הרפואי בקטין, אך בית המשפט מתערב בסמכותם ההורית, ומחייב אותם ואת הקטין ללכת בדרך ההפוכה לרצונם. בדומה לתיקי נוער ותיקי אימוץ, בהם מורחקים ומוצאים קטנים מן התא המשפחתי, גם בתיקים כאלה שירותי הרווחה הם היוזמים את הפנייה לבית המשפט, כאשר הם מיוצגים ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד העבודה והרווחה ו/או ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי. אלו הם הגופים המוסמכים להתערב בתא המשפחתי, ולהביא לכפיית ניתוחים, טיפולים מצילי חיים או מאריכי חיים, הקרנות, טיפולים כימותרפיים, חיסונים ועוד.

פגיעה בסמכות ההורית

אין ספק כי הכוחות הפטרנליסטיים האדירים הנתונים בידי השופטים מהווים התערבות קשה ביחסים בין ההורים וילדיהם, כמו גם פגיעה בסמכות ההורים כפי שהיא נתפסת הן בעיני הילדים והן בעיני ההורים עצמם. למעשה, בית המשפט מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של האנשים הקרובים ביותר לילד, וקובע בעצמו מהי טובתו, בניגוד לעמדתם. נבחן להלן מספר תקדימים אשר הגיעו לפתחם של בתי המשפט, וננסה להתחקות אחר גישת בית המשפט בעשותו שימוש באותם כוחות עצומים.

במקרה אשר נדון רק לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, הביעו שני ההורים גם יחד התנגדות למתן טיפולים כימותרפיים וטיפולי הקרנות לבנם בן ה-14. הבן עצמו סירב אף הוא לקבל את הטיפולים. פניית שירותי הרווחה לבית המשפט הביאה להחלטה אשר חייבה את ההורים ואת הבן לבצע את הטיפולים. בית המשפט מצא לנכון להחליף את שיקול דעתם של שני ההורים בשיקול דעתו שלו, לאחר שנועץ בגורמים מקצועיים, לרבות מתחום הרפואה, ונחה דעתו כי אין מנוס מכך על מנת לשרת את טובת הקטין.

במקרה אחר, התנגדה האם למתן חיסון נגד פוליו (ע"י בליעת טיפות) לבנה, בעוד שאביו דרש כי החיסון יבוצע, ואף פנה לבית המשפט בתביעה מתאימה נגד האם. בית המשפט נזקק לחוות-דעת מקצועיות בעד ונגד אותו חיסון, ולבסוף קיבל את דעתה של האם, ודחה את תביעתו של האב. הוחלט כי החיסון מעורר סכנות מסוימות, וכי לפיכך הוא לא יינתן לקטין.

ביותר מתקדים אחד נפסק כי הורים אינם רשאים למנוע את הארכת חיי ילדיהם, ולנתק אותם ממכשירים השומרים עליהם בחיים, וזאת אף אם שני ההורים מסכימים כי יש לנקוט בצעד זה. כך למשל דחה בית המשפט את בקשתם של זוג הורים אשר ביקשו לשים קץ לסבלה של בתם, ולנתקה ממכונת ההנשמה אליה היא מחוברת. במקרה אחר אסר בית המשפט על המתת חסד של תינוקת לבקשת הוריה, ולהיפך – אף הורה לבצע בה פרוצדורה רפואית - ניתוח של פיום קנה - על מנת להציל את חייה – ניתוח אשר שני ההורים מיאנו לתת לו את הסכמתם.

בתקדים נוסף חייב בית המשפט אם טבעונית לתת לבנה את החיסון נגד נגיף הפוליו, ובנוסף כפה עליה ליתן לו את התרופה ריטלין, וזאת חרף ולמרות התנגדותה לשני אלה.

בתקדים אחר נחלקו ביניהם ההורים בדעותיהם לגבי ביצוע הליך מורכב של השתלת מח עצם בבניהם. בית המשפט שישב לדין החליט כי הטיפול הינו מסוכן, ואין לבצעו. בית המשפט דווקא מצא לנכון לאשר ניתוח לכריתת ידה של קטינה, לשם מלחמה בגידול ממאיר, וזאת בניגוד לדעת אם הקטינה. בית המשפט המחוזי, ביושבו כבימ"ש לערעורים, אישר את החלטת בית המשפט לנוער, שהורתה לתת תרופות פסיכיאטריות לנער השוהה בפנימייה, בניגוד לעמדת שני הוריו.

פסיקת בית המשפט לטובת הילד ובניגוד לדעת ההורים

מקריאת פסקי הדין השונים ניתן לראות כי בית המשפט אמנם נוהג בזהירות בבואו להתערב בתא המשפחתי ובסמכות ההורים כלפי ילדיהם, אך במקרים המתאימים, ואם שוכנע כי טובת הקטין מחייבת זאת, לא יהסס בית המשפט לפסוק בניגוד לדעת ההורים, אחד מהם או שניהם גם יחד, לכפות את דעתו ולהוציאה מן הכוח לפועל. לא האם והאב יקבעו מה טוב לילדיהם, אלא השופט או השופטת אליהם נותב התיק.

בימים אלה יושב בג"צ על המדוכה בסוגיה משיקה – אשר אמנם אינה נוגעת לטיפול רפואי פר-סה, אך אף היא עוסקת בפלישה חודרנית לגופו של קטין. לבקשת אביו של קטין, בית הדין הרבני האזורי בנתניה הוציא מלפניו החלטה המחייבת את אמו של בנו הקטין לערוך לו ברית מילה, על אף התנגדותה לכך, ובנוסף הטיל עליה קנס כספי יומי, אשר יוסיף ויצטבר כל עוד שהאם לא תקיים את ההחלטה האמורה. בית הדין קבע כי הוא רואה עצמו כבעל הסמכות לדון בסוגיה שכזו, במסגרת כריכתה לתביעת משמורת שהגיש בפניו האב. האם ערערה על ההחלטה, וכעת חיה התגלגלה הסוגיה לפתחו של בג"צ, אשר קיבל חוות דעת, לרבות מן היועץ המשפטי לממשלה ומן היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים, והכול ממתינים לשמוע איך ייפול דבר.