במאמרים קודמים סקרתי את התפתחות הפסיקה בנושא ההכרה בזכויותיהם של זוגות חד-מיניים, הומואים ולסביות. הפעם אתמקד בצעד האחרון של שופטי ישראל קדימה, בכיוון של ההכרה במשפחה המודרנית, שאיננה מורכבת דווקא מבני זוג שהינם גבר ואישה.

 

בני זוג מאותו המין, ידועים בציבור?

 

הסיווג של זוגות בני אותו מין נעשה בדרך כלל תחת המאטריה של ידועים בציבור*, משום שלעתים קרובות זוגות של נשים וזוגות של גברים אינם נישאים זה לזה, או שהם עורכים טקס של נישואין אזרחיים בחוץ לארץ. נישואין כאלה, גם אם יירשמו במשרד הפנים, עדיין לפי תקדימי הפסיקה לא יהא בכך כדי להכיר בסטטוס של נישואין כפי שנובע מהרישום של נישואין אצל בני זוג הטרוסקסואליים.

 

[*על קצה המזלג – ידועים בציבור הם בני זוג המנהלים משק בית משותף ומקיימים חיי אישות כדרך בעל ואישה, אך אינם נשואים זה לזה.]

 

לגבי זוג נשוי, חזקת השיתוף בנכסים הינה בבחינת אקסיומה, הנובעת מעצם החיים המשותפים, ומי שרוצה להתכחש לה – ולהוכיח כי לא התקיימה כוונה לשיתוף בבעלות על נכסים שנרכשו בעת החיים יחד – הרי עליו מוטל עול הראייה. לגבי ידועים בציבור, כאשר אחד מהם תובע בבית המשפט זכויות בנכסים הרשומים ע"ש האחר, נוהג בית המשפט לבדוק תחילה באם הייתה לצדדים מניעות חוקית, דתית או חברתית לבוא בברית הנישואין.

 

כך למשל, כהן וגרושה, אשר שניהם יהודים, אינם יכולים להינשא בישראל ברבנות כתוצאה מהגבלות הקיימות בהלכה ובדת היהודית. כאשר קיימת מניעה חוקית כזו, נוטים השופטים להסתפק באותו רף נמוך של ראיות, ולקבוע כי הצדדים היו שותפים בנכסיהם, בדיוק כמו בני זוג נשואים. לעומת זאת, לגבי ידועים בציבור שאינם מנועים מלהתחתן, אך מטעמים אישיים או אידיאולוגיים שלהם הם בוחרים שלא להתחתן, מאלה כבר דורשים בתי המשפט להביא כמות רבה יותר של ראיות לכך שהתקיימה בליבם כוונה לשתף האחד את האחר ברכוש הנצבר, בטרם יקבעו כי רכוש הרשום רק על שם אחד מהם – מצוי גם בבעלותו של בן הזוג הלא-רשום.

 

הרציונל הוא שמי שבאופן עקרוני לא מעוניין למסד את הקשר – הדבר יכול בהחלט להצביע על כוונה לנהוג גם במדיניות של הפרדה רכושית, ולכן יש להיזהר מלייחס לו כוונת שיתוף רק כתוצאה ממגורים משותפים, גם אם לאורך זמן, מבלי שיש לכך הוכחות טובות נוספות.

 

פסק דין מהפכני: בית המשפט הכיר בכוונת השיתוף בין שתי נשים

 

לגבי זוגות של נשים, או זוגות של גברים, הרי לגביהם ממילא קיימת בדין הישראלי מניעה להינשא. גם אם הם רוצים בכך, ישראל אינה מספקת להם פתרון הולם, או למעשה פתרון כלשהו, ועליהם להינשא מחוץ לגבולות המדינה, או להינשא בארץ – אבל בטקס שאין לו כל תוקף חוקי בישראל. הנישואין בחו"ל ירשמו במנהל האוכלוסין, אם נערכו לפי דין אותה מדינה זרה, ואילו נישואין אזרחיים תקפים בארץ – עדיין אין.

     

בחודש מרץ 2014  הכיר בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בכוונת שיתוף נכסים בין שתי נשים אשר חיו בעבר יחדיו כבנות זוג, וכיום הינן פרודות. השתיים חיו תחת קורת גג אחת במשך כ-20 שנה, ואף גידלו יחד את בנה של אחת מהן, מאז היה בן 7 שנים, כמשפחה לכל דבר.

 

במהלך אותן שנים נהגה ביניהן שותפות פרטית ואף עסקית, והן הקימו יחדיו מספר עסקים, סוכנויות לממכר כלי רכב. רישום הנכסים לא שיקף את הזכויות המשותפות, עקב הסכמי אי תחרות עליהם חתמה אחת הנשים עם מעבידה הקודם.

 

פסק הדין הזה הוא מהפכני ומהווה פריצת דרך, משום שנקבע בו כי מבני זוג מאותו מין לא יידרשו בתי המשפט את המדרג הכבד של הראיות, אלא יסתפקו במדרג הנמוך יותר, החל לגבי אותם ידועים בציבור (לאו דווקא מאותו מין) אשר קיימת מניעה משפטית המונעת מהם להינשא זה לזה.

 

בית המשפט הכיר בשיתוף נכסים בין שתי הנשים לא רק לגבי דירת המגורים שלהן בעבר, אשר מהווה נכס פרטי של משק הבית, שנקל להוכיח שיתוף בו, וכונה בפסיקה לא אחת בשם "גולת הכותרת של חזקת השיתוף", אלא גם לגבי שתי דירות נוספות, אשר נרכשו למטרות השקעה, והכול חרף הרישום ע"ש אחת מהנשים בלבד. רכוש זה נצבר במהלך הקשר, ונפסק כי הוא משותף, בניגוד לרישום הפורמאלי.

 

פסק דין זה ניתן בערעור על בית המשפט לענייני משפחה, וביטל את פסק דינו, אשר לא הכיר בשיתוף בין שתי הנשים, מחמת הפרדת חשבונות הבנק שנהגה ביניהן, עובדה שהצביעה לדעת בית המשפט על הפרדה רכושית, ועקב העובדה שאחת מהן שהייתה אם לבן כלכלה אותו ממקורותיה הנפרדים. ערכאת הערעור התבססה על אורך הקשר, כמעט שנות דור של מגורים תחת קורת גג אחת, ועל העדר האפשרות המשפטית והדתית למסד את הקשר. נקבע כי הצדדים נהגו בשיתוף כלכלי, הן בבית המגורים והן בניהול עסקים. 

 

יצוין עוד כי הנשים הללו ניהלו הליכים גם בבית הדין לעבודה, בגין הפסקת העבודה המשותפת, ובית הדין אף הוא הגדיר אותן כידועות בציבור לכול דבר וענין, ולכן לא הכיר ביחסי עובד-מעביד ביניהן.  

 

אילו קריטריונים ייבחנו בדרך להכיר בזוג של לסביות, או בזוג של הומואים, כשותפים זה בנכסיו של זה?

 

ובכן, משך הקשר הוא אלמנט קריטי ביותר, והיותו קבוע ויציב ולא ארעי. פרמטר נוסף הוא מידת השיתוף במקורות ההכנסה ובהשגת הפרנסה. ניהול עסק משותף או פרויקט משותף יצביעו על מגמה של שותפות.  גידול ילדים בצוותא מהווה אף הוא גורם חשוב המצביע על שיתוף. בנוסף בית המשפט יברר כיצד נרכשו הנכסים שהבעלות בהם שנויה במחלוקת – ומנין בא המימון להם. מימון רכישת נכס מתוף כספים משותפים, ולו בחלקו, יעיד על שיתוף.

 

חוסר תום לב מצד אחד הצדדים, כגון התכחשות לעצם הקשר הזוגי או למהותו, ניסיון להברחת נכסים וכדומה, כל אלה יפעלו לרעתו של אותו צד, ויביאו לאי קבלת גרסתו. הפרדת חשבונות בנק אינה חזות הכול, ובפרט לא במצב בו לכל אחד מבני הזוג יש ייפוי כוח לפעול בחשבונו של האחר, כפי שהיה בתיק זה.