אישה בת 45 נפלה במהלך הירידה ממונית בה נסעה ושברה את רגלה. חברת הביטוח טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים ולכן אין לפצותה בגין נזקיה. מה קבע ביהמ"ש?


תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה 1975 (להלן: "החוק") באופן הבא:


"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".


התובעת טענה כי בהתאם להלכה הקיימת הרי שמדובר בתאונת דרכים, שכן הפסיקה הכירה זה מכבר כי מהלך הירידה מן הרכב ואף מספר מועט של צעדים שנעשים לאחר מכן במטרה לייצב את הליכתו של האדם, חוסים תחת הגדרת "שימוש ברכב מנועי". ואכן סעיף 1 לחוק קובע כי שימוש ברכב מנועי הינו בין היתר: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו".


אולם חברת הביטוח עמדה בסירובה והתעקשה לנהל הליך הוכחות מורכב בבית המשפט.


השופט רמי חיימוביץ מביהמ"ש השלום בת"א כתב בפסק דינו המנומק כך: "שוכנעתי כי הנפילה ארעה כחלק מן הירידה מהרכב והיא מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בין אם נפלה במהלך הירידה ובין אם הספיקה לעשות צעד אחד, מדובר בפעולות שהן חלק מהירידה מהמונית...". 


עוד קבע השופט כי: "מבחינת החוק אם הנפילה ארעה בקשר ישיר עם הירידה מהרכב ניטה להכיר בה כתאונת דרכים גם אם הנפגע הספיק לעשות צעד או שניים. עם זאת אם הנפגע כבר השלים את הירידה מכלי הרכב, התייצב והחל בהתרחקותו ממנה, לא יהווה הדבר שימוש ברכב".


אולם זו לא הקביעה המשמעותית היחידה בפסק הדין. דווקא החלטה אחרת, הקשורה בנזקה של התובעת, חשובה אף יותר.


פיצוי בגין נזקי גוף הינו פיצוי המושתת על כמה עקרונות יסוד, כאשר אחד העיקריים שבהם, אם לא החשוב שבהם, הינו חישוב הפסדי השכר של התובע, לעתיד לבוא. חישוב זה על פי רוב, ובאין נתונים אחרים, מבוצע באופן מתמטי על ידי נוסחה מקובלת וידועה מראש. הפרמטרים הינם אחוזי הנכות של הנפגע מוכפלים במקדם היוון (בהתאם לגילו של התובע) ובשכרו הקובע של התובע. על פי רוב כאשר מדובר בנכויות "נמוכות", היינו פגיעות שאחוזי הנכות שנקבעו בגינן הינם 10% ומטה, יפחית ביהמ"ש מחצית מן הסכום המתקבל כהפסדי שכר לעתיד.


לדוגמא אם נערוך חישוב מתמטי לאדם בן 47, ששכרו, לפני התאונה, עמד על 7,000 שקלים בחודש ואחוזי הנכות שנקבעו לו הם 10%, נגיע לתוצאה של 126,217 שקלים. לכאורה זה הפיצוי שביהמ"ש היה צריך לפסוק לאותו התובע בגין הפסדי שכר לעתיד.


אולם, מאחר ומדובר בנכות "נמוכה" יחסית, הרי שבתי המשפט, על פי רוב, נוטים להפחית את הסכום המתקבל בכ 25% - 50%. הרציונל בהפחתה זו הינו כי נכויות בשיעורים נמוכים, אינן "תפקודיות" ולכן אין להן השפעה אמיתית על כושר ההשתכרות של התובע. אם נחזור לדוגמא, הרי שלאחר הפחתת 50%, הפיצוי בגין ראש נזק זה היה אמור לעמוד על כ 63,000 שקלים.


כב' השופט רמי חיימוביץ, לא הלך בדרך זו, המקפחת את התובעים, אלא פסק כי הסכום יופחת ב 10% בלבד. בעשותו כן, העניק לתובעת 90% מנזקה וקבע סטנדרט חדש בחישוב הפיצויים בגין נזקי גוף.


יובהר כי ככל ששכרו של התובע, עובר לתאונה גבוה יותר ו/או גילו צעיר יותר, יש משמעות עצומה לחישוב הפסדי השכר לעתיד.


החשיבות בפסק דינו של כב' השופט חיימוביץ הינה כפולה. הן הקביעה כי הירידה מן המונית מהווה שימוש ברכב מנועי ומשכך נכללת בהגדרת תאונת דרכים ומזכה בפיצוי מכח החוק, והן הקביעה כי חישוב הפסדי השכר לעתיד גם בנכויות נמוכות לא יופחת במחצית אלא בעשרה אחוזים בלבד.