פעמים רבות, גם במאה העשרים ואחת, אנשים מתפתים לעשות עסקאות ג'נטלמניות ב"לחיצת יד", מתוך מחשבה שדי בכך על מנת שלפעולתם תהיה נפקות משפטית. הגם שלחלק מאיתנו הדבר נראה מופרך, במיוחד בעולמנו הגלובלי, בעידן האינטרנט, המיילים והודעות הטקסט, הרי שישנם אנשי עסקים רבים שעדיין מעדיפים לסגור עסקאות ללא חתימה על חוזה או הסכם בכתב. לעיתים גישה זו מבטאת, בעיניהם, את הכבוד שהם רוחשים זה לזה בכך שהם מסתמכים על "מילה" ולא נדרשים להתערבות של עורכי דין והסכמים.

 

על פי רוב, הם אינם מודעים לכך כי במידה והצד השני ינסה להטיל ספק בתשלום ו/או בפעולה שביצעו, יתקשו עד מאוד להוכיח גרסתם בפני ביהמ"ש.
מקרה שכזה התגלגל בפני ביהמ"ש השלום בחיפה, בו הגישה אישה מבוגרת, בעלת נכס מושכר, תביעה ובה דרשה כי המשכיר יפנה את הדירה, עקב אי תשלום שכר דירה במשך חודשים רבים.
הנתבע מצדו הגיש כתב הגנה ובו טען כי שילם את שכר הדירה במזומן ולתקופה של שנתיים מראש. על מנת לתמוך טענתו הגיש תצהיר מטעם אחיו ובו טען גם האח כי נמסר סכום כסף גדול במזומן וכי הוא נכח בעת העברת הכסף לידי התובעת.
ביהמ"ש דחה את הטענה מכל וכל, קיבל את התביעה, חייב את הנתבע לפנות את הדירה ואף חייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪.
ראשית, ביהמ"ש קבע כי טענה מסוג תשלום חוב במזומן, היא טענה מסוג "הודאה והדחה". היינו הנתבע מודה בקיומו של חוב אך טוען לתשלום במזומן. טענה שכזו מעבירה את נטל הראיה לביצוע התשלום על כתפי הנתבע, שעה שבדר"כ בהליך האזרחי, נטל הראיה הוא על התובע, בבחינת: "המוציא מחברו עליו הראיה".
שנית, קבע ביהמ"ש כי ניסיונו של הנתבע להיעזר בעד היחידי, היינו באחיו, דינו להידחות משום שהעד לא הצליח לשכנע את ביהמ"ש כי אכן נכח במקום בשעת מסירת הכסף.
משכך, קבע ביהמ"ש כי עדותו של הנתבע נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין שלא ניתן להסתפק בה, גם אילו ביהמ"ש היה נותן אמון מלא בעדותו של הנתבע. בעניין זה הפנה ביהמ"ש אל סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש).
ואכן בהתאם לסעיף האמור הרי שגם אם יתייצב הצד ששילם וימסור עדות מהימנה שלא תיפול בחקירה נגדית ויצור רושם אמין, לא יוכל ביהמ"ש ליתן פסק דין על בסיס עדותו זו בלבד, מבלי שימצאו לה תימוכין וראיות נוספות.
זהו בדיוק עקב האכילס של ביצוע עסקאות ותשלומים במזומן. במרבית המקרים לא יבוצע התשלום בנוכחות עדים ובוודאי שהכסף לא ייספר בנוכחותם. לפיכך, יקשה עד מאוד על הצד שאכן שילם במזומן, להוכיח טענתו בביהמ"ש.
לפיכך אין מנוס מהמסקנה כי ה"עד" הטוב ביותר, הינו מסמך בחתימת ידו של המקבל המוכיח כי התשלום אכן בוצע בפועל ו/או כי העסקה מוסכמת על שני הצדדים ו/או כל גרסה אחרת, אותה יבקש אחד הצדדים להוכיח בהמשך, במידה והיחסים בין הצדדים יעלו על שרטון.
לא רצוי להתפתות למחוות ג'נטלמניות שעלולות בהמשך לעלות עשרות ומאות אלפי שקלים.
בפרשה זו משרד לביא-יטח ייצג את התובעת. לא היה מסמך בכתב מאחר ולא בוצע תשלום כלשהו במזומן. לפיכך, בדין נדחתה טענת התשלום במזומן.
אך נקודת מבטו של ביהמ"ש היא החשובה. מקריאת פסק הדין עולה כי ביהמ"ש לא בנקל יקבל טענה של תשלום במזומן והוא ידרוש עדים מהימנים וראיות חיצוניות ונוספות פרט לעדותו של בעל הדין.